יום רביעי, 31 באוגוסט 2016

אהבה לאידאל שבדבר

במסגרת סיכום פגישותינו, הפסיכולוג שלי חזר על שאלה שעלתה בעבר: למה אהבתי אותה?
כי תמיד ניסו לשכנע אותי שלא אהבתי או שזו איזו דפקה שלי.
אבל הוא ניסח את השאלה שוב היום בצורה מעניינת: למה אתה ממשיך לאהוב אותה, למרות שהיא עצמה לא נתנה לך מאום?
אז ראשית זה לא שהיא לא נתנה לי אבל פאק דאט.
גיבשתי תשובה בפגישה אבל היום היא התחדדה. קראתי טקסט של אישה מקסימה שהייתה בעברה זונה שהתפתחה לשיחה) הקריאה, הזונה אינה פוקימון). היא אישרה רבות מהדברים שידעתי כבר על זונות בארץ בעבר מהשיחות עם בלשי המשטרה באימונים. פעם הייתה פה מאפיה צ'יצ'נית שהביאה נשים בכפייה לתחום. אם הן לא היו עושות את זה הן היו מתות. רבות מהן הוכנסו בכח למעגל הסם כדי לפתח תלות.
אותה בחורה מרתקת הייתה על סמים. אבל היא הגיעה לעבוד בזנות רק לאחר מכן בלי קשר ישיר. זנות היום זו אפשרות פרנסה עם הרבה כסף מהיר לנשים בלי שום דרך פרנסה אחרת. אותה אישה התפתחה מאז לשחקנית.
זה סימפטום, לא המחלה עצמה. סימן שלנשים מסוימות אין אפיקים כלכליים אחרים אז הן פונות אליו. מי שלוקח להן את זה, לוקח למעשה את הדרך היחידה שלהן לבנות את עצמן במקום לסייע להן בצורה שתיבנה.

אבל טל מתנגדת לזנות. טל מאמינה באלוהים ואוהבת את הארץ וקוראת חיים שפירא על אהבה ויודעים מה? אני אוהב את זה.
אני חושב שאיבדתי את האידאליזם. השכל שלי לא מאפשר לי לקבל מוסריות או תפיסה עיוורת לעולם. קשה לי להשתכנע שיש לי סיבה טובה להאמין באלוהים ואני יודע שהמדינה הזאת רק מזיינת אותי והאלטרנטיבות טובות יותר.
אני קורא לעצמי Ghost in the shell. רוח במעטה אדם כי אני חש מנותק מהחוויה האנושית ומתקשה להתחבר.
אבל אני רוצה אישה שכן מאמינה באידאלים. שתלמד את ילדיי להילחם ותכריח אותם לבוא לבית הכנסת בכיפור. אני רוצה לרטון שאני מלמד אותם תנ"ך אבל לעשות זאת בתשוקה כי היא ביקשה ממני. גם בשבילי. גם כי אני רוצה להאמין אבל אני פשוט לא יכול. אני מפחד, כבר נפגעתי מהחרא הזה בעבר.
טל אידאלית. לא רק בגלל אמונות כוזבות. היא חריפה, לא אקח את זה ממנה בשום צורה. אבל רבאק, היא חיה בצפון תל אביב. היא לא חיה עם אמא אלכוהוליסטית בבית, לא זרקו אותה ממנו והיא לא הייתה צריכה לישון על ספסל כי בית החייל לא הכניס אותה ולא היה לה חוגר כי החליפו את המנעול בבית.
היא יכולה ללמוד איזה קורסים שתרצה באוניברסיטה, אפילו לעשות תואר מיותר סתם לכיף. אין לה אחים קטנים שצריכים מסגרת, מחשבות איך לבנות תפריט השבוע ואלו מצרכים ולכמה זה יספיק.
אבל זה נפלא. כי אני יכול לבוא אליה עם זה והיא תסיר דאגות מליבי. כשכתבתי על ההמטומה באוזן, חשתי ביטחון כי משהו בה הרגיע אותי. הכל פתיר, די להילחץ, היה יכול להיות יותר גרוע ווואלה צודקת. בעוד אלך לפסיכולוג והוא יאמר לי שאמא שלי צריכה עזרה ושיט כזה.
זו נחמה. מקום לפניה כשכואב. מקום מכיל ומקבל. הכיל יותר מדי והלך... יאפ.
זה חייב להיות קסום, כי כל החוויה הייתה קסומה. לא הרגשתי שייך לצפון תל אביב. הרגשתי כאילו רחצתי את כל הגועל ויצאתי עם מח נקי. ונשבע כשאשתחרר אחפש עבודה בראול ולנברג רק בשביל אותה תחושה.
אני כמו אבא שלי, וייתכן שאהנה כמוהו מבולגריות מקרקרות סביבי. אבל אני לא רוצה להנות מזה. אני רוצה להנות מזוגיות חמה וחזקה, מאדמת מולדת, סיפורי אתוס.
"כי אם אוותר, זו לא הייתה אהבת אמת"
זה שוב מסוג הדברים של מילים לא אומרות מאום.
אני יודע איך אני מרגיש. למה אני מרגיש את זה? יש לי אין ספור הסברים, אני יכול לכתוב אותן בספר סוג ב של כל טרנד הפייסבוקאים עם כותרת גרועה כמו 'אין טעם לאהבה' בפילטר שחור של נוף אורבאני אבל הדאו דה ג'ינג מבטא זאת היטב בפחות כשאומר
'מילים לא אומרות מאום. ' לא באותן מילים. התחושה ברורה אבל.
לא הייתי אמור לכתוב. יש לי שלושה פורמטים: הפרופיל שלי, הדף בפייסבוק ופה. היחיד שאמור להיות פעיל הוא הדף כי לשם אני מעלה את הפרקים. זה פעם ביום או שבוע עם יצירה עתיקה שלא פרסמתי. אבל אסור היה למחשבות האלו לברוח. הן יפות. כמו כל האהבה הזאת לנערה ועיניה החומות.

יום שלישי, 30 באוגוסט 2016

יש שתי סיבות שהעובדה שאני הולך להופעה בבר של אריק ברמן מהפכנית:
א. שנאתי אותו בעבר כי הוא פוץ, משתמש בליריקה כמו סתום, הלחנים שלו חסרי יצירתיות, מתייחס לנשים ולעולם בזילזול כמו חרא וחש מגניב שהוא עושה את זה. ולמרות שאני עדיין חושב עליו את כל זה, אני מחבב אותו כעת. כי הוא מעורר בי אמפתיה ואני מפנים שבתור מוזיקאי הוא דרעק אבל הוא לא מחפש להיות מוזיקאי אלא להתחבר לקהל, ואת זה הוא עושה מצוין. הוא מקורי בצורה הזאת.
ב. אני הולך לבד.
פעם לא היה לי האומץ ללכת לבד למקומות ומאחר ואני בודד, לא הייתי יוצא כלל. התחולל בי שינוי. אני לא חש בושה. אני עושה צעדים קטנים אבל אני מתקדם.

אני לא רוצה להכיר אנשים. לא להשתכר, לא לצחוק. אני רוצה להכיר פרטנרים לחיים. בני זוג אפשר לומר אבל הלי הקונוטציה המינית. אנשים שאני מסוגל להתרפק אצלם והם יכילו אותי ובמקביל הם יתרפקו אצלי ואני אכיל אותם. אבל זה מצריך ממני להיפתח, וזה קשה לי.
יש בי שני פחדים גדולים:
שנה הבאה הולכת להיות שינוי משמעותי. אני אדם לעצמי כעת. אני מפחד מזה שאין את המסגרת הצהלית. זה נשמע מצחיק, אבל המקום העלוב והרע הזה התנגד לי בחיים. התנגדות מביאה לצמיחה. כשאבחר את חיי, מקום העבודה, הלימודים, האימונים, לא תהיה אותה התנגדות. אצמח אך ורק לעבר דברים שאני רוצה. אני יודע מה אני רוצה, אבל גם מרגיש רע שאני רוצה אותו. אולי כי זה לא בדיוק מה שאני רוצה. אולי כי אימונים עם כוחות בילוש זה לא האידיאה שלי. אולי כי שוב, הרצון שאני תיארתי מתקשר לבן זוג אמיתי.
וזה רחוק. קל לי יותר להקריב את החיים. גם כשזאת נחשבת לאחרים החלטה קשה.
והפחד השני? תיארתי אותו פה. המוות. הדמות של המוות בסיפור ההוא מיוצגת על ידי אישה והיא נוטלת את החיים בכך שהיא יוצרת בי תחושה נעימה, אבל רעה. אני מנסה להתנגד אליה, אבל מכיוון שהיא ריקה ומתה אין לי שליטה עליה.
אני מפחד לרצות בן אדם. אני מפחד שיהיה לי טוב איתו. אני מפחד מנשים. עם גברים קל להתמודד. הם לא ממתיקים את חייך וקל לדעת מה הם רוצים ואיך לשחק עם זה. נשים גורמות לך לרצות להיות איתן. וכשאתה רוצה את זה, קשה לך להשיג רצונות אחרים או להילחם בהן. כי זה לא מאבק ישיר.
אני מפחד כי הן נעלמות . כמו כל בני אדם. אם הם מתים או פשוט נדחים ממך. כלומר, ממני.

וזה מגלם את הסיבה שאני הולך לבד. קשה לי עם אנשים. להיפתח, לאהוב. קשה לי  כי כל פעם שניסיתי נפגעתי. ואני הולך לאריק ברמן כי אני מחפש להתנחם, להתבוסס קצת בדיכאון המתוק שלי וליהנות מהשקט. על כוס בירה.

יום ראשון, 28 באוגוסט 2016

העתקתי יצירה, יצאה לי יצירה חדשה

בוא נשחק משחק.
נתיישב על ספת הטיפול ונשלה את עצמנו שיש פה התקדמות. אני אעמוד על שתי רגליי השבריריות ואתפשט למענך ואתה תקשקש כמה שקרים למחברת. תחפון את שדיי ותדבר על כמה שהתפתחתי. אסנטז דמעות מלוחות רוויות בצער וסיפורים טובים ואתה תלקלק אותן מלחיי. אגע בך ואתה תחשוף כלי זין. תדקור אותי וזה יכאב, אבכה עוד ותהיה מרוצה. זה המפגש הכי טוב שלנו. תלחש באוזני, אבל לא אשמע אותך יותר עם כל הרעש שמסביב. אבל החדר שקט. רק האורלוגין בפינת החדר מתקתק תקתוק נוראי בתדירות העליות והמורדות שלנו אבל באי התאמה חולנית. אלו קולות הספקות הפנימיים, הצעקות שמשהו פה לא בסדר, הרגשות המאשימים אותי. אני עומדת בדין שמיים תחת מבטיהם השופטים של קליניקאים, כרובים ודייני האמת. וכבר איני רואה טובה אישית מהטיפול. אתה נהנה מיצירת הפאר, משחק איתה כאילו היא בבעלותך. וזו באמת בבעלותך. הגוף העירום, הצלקות, הדמעות, הכל למענך. שתיקח. כבר לא טבעי, לא הרמוני, לא אישי, שלך הכל. כנראה שלעולם לא אבין מה לא בסדר איתי. כנראה שלעולם לא אהיה נורמאלית.

בוא נשחק משחק.
אחזור בסוף היום ואתיישב על המיטה. אתה תתקרב ותנחם אותי. אתה רוצה למצוא לי טיפול אבל אין. אפילו מחלה לא קיימת. ובכל זאת, משהו מטריד את שנינו. אני לא יכולה שלא לספק את החטטנות שלך. השקרים נערמים, הסיפורים מתעבים. קשיים בעבודה, ימים גשומים, הורים מתסכלים. ואתה קונה את הסיפורים וממשיך לנחם. ייתכן שזה מסב לי עונג, אבל במקום כל שהוא אני שונאת אותך. כל הצטדקות, כל התמסרות, כל נגיעה שלך רק עושה לי רע. האם תבין אותי אי פעם? האם תמצא לי תרופה?

בואי נשחק משחק.
אני מסתכל לך בעיניים וידע שלא הכל בסדר. אני ניגש לעזור ואת מתרחקת. אני בא לגעת וזה רק גורם לך לבכות, או לכעוס, או להיאנק מכאב. בהחלט משחק מאתגר. האם יש פתרון? האם זו בכלל חידה?
וכל פעם שאת מתרחקת מהמגע שלי, זה כואב לי, וכל פעם שזה כואב לי, אני חש אשמה, האם יש מפלט מהכל? בבקשה אמרי לי.
כל יום את חוזרת מבית המטפל חבולה, כל לילה את צוללת למיטה בלי לומר מילה. השיער פרוע, העיניים אדומות. ואני באמונה מלאה שאיפה שעומדת היום אישה זקנה וקרה, הייתה ילדה יפה פעם. ביערות נשכחים, אי שם בעבר המתוק עמדה הילדות, כשהכל היה טוב בינינו ואת היית מאושרת. התקווה הזו מחזיקה אותי עומד. עוד אמצא אותך בין שכבות הכאב. את עוד מדיפה ריחות של עצי השקד בתקופת האביב, הריחות האלו מחזיקים אותי לצידך. לא אוותר. אדע למצוא אותה. היכן שהוא בין המשחקים.
*********************************************************************************************
הייתה לי בחירה היום בין שתי יצירות סופר מטרידות. בחרתי בזאת.
לא יודע מה עבר עליי כשכתבתי אותה אבל יש בה משהו לא רע.
אתמול חפרתי בין היצירות למען הספר והעליתי את ההיא. בדקתי את התאריך, ה-25.09. חזרנו לדבר בפעם הקודמת רק ב-09, הפסקנו לדבר אי שם לפני ה-06. עברו בין שלושה לארבעה חודשים, לא הרבה כשבוחנים את זה בפרספקטיבה אבל הם היו עוצמתיים במיוחד.
"מתי תפסיק לאהוב אותי?' את עלולה לשאול, 'אפסיק לאהוב אותך כש...' אני עשוי להשיב" הייתה תחילת קטע שרציתי לכתוב ועצרתי מבעדי. כעת ממוקד רק בספר, רק לפרוץ הדים. הוא עושה לי בחילה היום, אתמול הקאתי בכח את המילים האחרונות בסיישן כבד של כתיבה. מודה, זו קצת רמאות מה שאני עושה פה.
התעוררתי בבוקר למבט עיניה בבהלה כשהכל חלף לנגד עיניי ואז המח התעורר גם כן והרגיע אותי, זו רק תמונה מן העבר.
אני עוד אוהב אותה. והמשך הקטע אמור היה להיות סונטה ארוכה על מכאובים וימים אין קץ בהם ליבי פועם פעימות פעימות של דם לשכבת המח שאחראית לויסות הדופאמין. אפסיק לאהוב אותך כשארכן בקבר, הייתי כותב. כשהיקום יתפוצץ, אבל זו רק הפסקה כי אמשיך לאהוב אותך בפעם הבאה שחלקיקינו יורכבו מחדש.
ואת תהיה שונה בפעם ההיא, כי את הטלת קוביה מיוחדת במינה, וכשאמשיך לאהוב אחפוץ משהו שנעלם מהיקום, בן כמה מיליארדי שנים.
סטופ.
חשבתי על הגאוותן והמלך. ביכתי את כול אותן הפעמים בשנה הראשונה והשנייה לקשר שניסיתי להשליט סדר לכל הסיפור. השנה השלישית מיוחדת במינה. את לא חושבת? הצלחנו שזה יקרה, עד שזה התפוצץ שוב. אבל הבנתי כעת בעת כתיבת אותן שורות בספר מהי אותה אובססיה חולנית שהפריעה לך.
הבנתי מה התכוונת שלא אהבתי אותך באמת. אהבה זה להקריב למען אדם אחר, לא לתת לו הכל תמיד.
ואם הזיק לך שנתתי יותר מדי, סימן שעשיתי זאת מאינטרסים אישיים. וכשהתמתנתי ונרגעתי, הבנתי שאהבתי אותך באמת. כי הרסנים והכבלים ששמתי על פי ואלף ניוטון כח שהפעלתי על אצבעותיי לא ללחוץ על הכפתור הארור בשתיים בלילה ולשאול אותך 'רוצה לדבר?' כל אלו כי הבנתי שאהבתי אותך.

ולא רציתי שתבכי או תיפגעי. רציתי לראות אותך מטיילת בשדה, רוכנת ראשך בביטך תחתיי, עוצמת העיניים ואומרת לעצמך שניצחת. רוצה שחיוך יזדרבב סביב שפתיי כשאני רואה אותך, אפילו עם אחר ולומר לעצמי "עזרתי לה"
"היא צמחה יפה זאתי, היא כבר לא מפחדת לאהוב."
וטיפת צער נופלת על לב כבד, דמעת מים בקרטר ספוג שמן של מכונה כבדה, שחורה ומזוהמת. כי אם הצלחתי וגדלת למשהו כל כך נפלא, והיה לי הכבוד לקחת בזה חלק, זה שווה את ייסורי האהבה הכוזבת. כי אהבתי אותה! וכך אני יודע זאת. שבשם האהבה והחיוך הקסום שלה אני מסוגל לחצות את נהרות השאול.
אז אכן אני עשוי לענות, ולשקר, שביום מן הימים אפסיק לאהוב אך אם נהיה כנים, לא אעזוב לבולגריה. לא אברח, לא ארחיק לכת. כי לבי שייך לפה ולא לדגל, אלא בשם הסבל, לאותה נערה ועיניה החומות.
השתניתי. אני אומר לכם. אבל זו לא התכלית, רק הצורה.
לא הפסקתי לאהוב אותה מאז שכיניתי אותה ארטמיס והמצוד החל.
הצורה, באלף מעלות קלווין המסתי את כל הפיח והגועל ובשלוש שנים של דם ויזע זיקקתי משהו טהור מדי לכוכב הזה. התבטא במשפט כל כך פשוט, ששמחתי שבחלקי היה לומר אותו:
'את יודעת שאת בין האנשים החשובים לי בעולם?'
'זו הייתה אהבת נעורים' היא אמרה 'וטוב שהיה, וטוב שעבר' אבל היא לא מבינה. זו לא אהבת נעורים, לא תשוקה ספוגת הורמונים. זה... זה סיפור. גדול יותר ממין, גדול יותר מדימוי. גדול יותר מכל מה שרציתי, אותו הילד שבחיים לא רצה להתאהב. בלי לגרור אותה לשולחן ולזיין, בלי לשבת על הבר ולהשתטה.
רק להביט לתוך עיניה בשתיקה נינוחה ולומר לה 'את יפה'
ולדעת, שהמנגינה תישאר לנצח.

יום שבת, 27 באוגוסט 2016

הפרח הכי יפה

פקחתי עיניים, הייתי שכוב על המיטה, השרירים מחלימים מהערב לפני, קשה לתאר את הנחת בתהליך ההחלמה אחרי יום סוער. קמתי, נעמדתי על הרגליים, הן עוד כואבות, הכנתי קפה, יצאתי למרפסת. האוויר הנקי קטף את ריח הדשא בחסות הסערה של אתמול בלילה.
וכך הרגשתי ביום שבו השמעתי את השיר הזה, אחרי כל מה שעברנו.
הגוף שלי עבר טראומה, בקושי יכולתי לנשום, הייתי בסערת רוחות ואז... ואז דיברנו על זה סוף סוף. עליי ועליך ועל מה שהיה ויכולנו להתרפק זה על גופו של זה. ומילותינו עטפו זה את זו ויכולנו לנוח לבסוף אחרי כל הבלאגן. ולמה בכלל הפסקנו לדבר?
ואיך יכולתי להגזים כל כך?
לפעמים צריך הלם כדי לטפל. צפיתי בך ישנה במיטה וראיתי יצור יותר עדין אפילו מהקשר בינינו. ואיך אני בכלל מסוגל לשבור אותו? ואתה מופתע כמה קל זה. אז מה עכשיו? הפחד תופס אותך, אבל דווקא היום משום מה אתה רגוע יותר מאי פעם, אחרי כל מה שעברתם. ואולי בגלל זה אתה מבין שבלי הרוגע אתה תתעוור ותשבור אותה, היא צריכה מזור ואוזן קשבת.
וכשהיא כועסת, זה סימן שהיא נפגעה. וכשהיא מעליבה, זה סימן שחסר לה משהו. וכשהיא מאכילה אותך חרא... סימן שאתה צריך לנסות יותר טוב. ולשם מה? כי מה עוד יש בחיים חוץ מפאזלים שצריך לפתור? ואלו חידות יותר חשובות מהנשים שאתה אוהב?
וכשהאוויר הקר נכנס לריאות ונותן בעיטה בדרכו לקנה הנשימה שעוד רועד מליל אמש, אתה נשאר מחייך כשאתה חי באמונה מלאה שזה הכל הופך את הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו, המציאות, להרבה יותר מעניינת.

**********************************************************************************
נפרדתי מהפייסבוק והפסקתי לכתוב טקסטים לאחרונה כדי להתמקד בספר. הוא חייב להיחתם ולפרוץ הדים כבר. בשבילה.
מגיע לך שיר אהבה ממני,
אפילו שלא קל לי לכתוב כמו בעבר.
אני רוצה שיהיה לך זיכרון אחד נקי ממני
שידעו שאהבתי אותך

כתבתי בתחילתו.
אבל רציתי להחיות את הבלוג המת והתחלה טובה תהיה בפירסום של כל אותם דברים שהיו עד כה בDraft.
סיימתי עם זה כמדומני. רוב הדברים האחרים שבתיקייה ההיא הם מכתבים לה.
'לטל חלומות', 'לטל תקוות' לטל כך וכך וסיומת של מחשבות מהלילות בלי טל.
אז עברתי לתיקיית Writing במחשב, ממנה אעלה דברים שלא העליתי לשום מקום אחר עד כה ואני אוהב.
היצירה הזאת נכתבה כשחזרנו לדבר אחרי הנתק השני. חשתי רגיעה כשכתבתי אותו. לא הייתי מודע באותה תקופה כמה קשה היה לי בלעדיה אבל כשזו התפרסמה הבנתי זאת. כי לפתע כבר לא היה לי כואב.
'מספיק בן אדם, בשביל לשמור, בשביל לקיים, לא לאבד'
פגשתי את השיר הזה בבוקר אחרי השיחה בין שנינו. עד אז לא שמעתי אותו מעולם. כשהקשבתי למילים זה הרגיש לי כמו התחייבות אמיתית לא לאבד אותה, להיות קשוב לדבריה ולהפסיק לפגוע בה.
אולי אפרסם פה מכתב חשוב שריגש אותה מתחילת השנה שאחרי בה כתבתי במפורשות שמתפקידי לשמור עליה.
איכזבתי את עצמי היום. לא נורא. אפרוץ הדים.
היה עליי לציין את ההיתקלות בקטע זה כי הוא מיוחד.

יום שישי, 26 באוגוסט 2016

Meine Liebe
החלומות שלי צלולים. מאז אותו חלום שסיפרתי לך עליו, הם מתארים אירועים בבהירות מדהימה. חלום אחד חשוב הולך כך:
שלושה גברים באים לאנוס אותך באמצע רחוב בלילה. אני שומע זאת מקילומטרים ודוהר לעברך, משנה את תצורתי לשועל גדול ממדים בדרך.
אני מנקב את צווארו של אחד שמתקרב אליך, חודר דרך בטנו של השני ועל השלישי מתנפל ושומט אותו לקרקע תוך כדי שאני בולס את קרביו. הוא נועץ בי סכין בה אני לא מבחין ברגעים אלו מבעד לאדרנלין. אני מביט בך עם עיניים מלאות זעם ופרווה מוכתמת בדם הניגר על שפתיי. את לא מזהה אותי בצורה זו, את מבוהלת.
אני מתקרב אליך ואת חושבת שאני הולך לתקוף אותך, עומדת קפואה במקום. אני מתחכך בך בחיבה כמו חתול, מנסה להבהיר לך שהכל בסדר ומרכיב אותך על גבי.
אני דוהר לביתך. אולי זה האלכוהול, אולי העייפות ממהלך היום, אולי כי זה עתה הותקפת, אבל את נרדמת במהרה, לופתת את צווארי תוך כדי.
את פוקחת את העיניים לרגע ומזהה שאני פצוע ואת דואגת. את עוצמת אותן שוב ונרדמת.
אני מוריד אותך במפתן הבית ויוצא לדרכי חזרה. את מתעוררת במהרה ורצה לעברי ורואה אותי צולע מחוץ לבניין הדירות, הדם כבר מתחיל להתיז מהבטן במהירות ואני מותש, האדרנלין הרפה כשהחזרתי אותך למבטחים ואת מקומו תפסו הכאב והתשישות מאובדן הדם. החלום שחוזר לפעמים בלילות, מתפצל פה לשתיים:
אני מתמוטט ומתעלף. ימים לאחר מכן אני פוקח את העיניים ומגלה שאת הכנסת אותי לביתך וטיפלת בי. כנראה יודעת כבר את זהותי ועלי להסביר את עצמי.
בגרסה אחרת של החלום את ניגשת כדי להסתכל עליי מקרוב, אף להציע חמלה, ואני נמלט בזעם. כשלושה חודשים עוברים, והערב ההזוי נראה לך כמו חלום. אני התקשרתי "אנחנו צריכים לדבר", וכשבאתי אליך לבית אני מתאר את האירועים של אותו לילה שחשבת שהיה חוויה פרטית שלך בדיוק. אני הופך לשועל לנגד עיניך והנשימה נעתקת מהריאות.
השועל הוא המלאך השומר שלך. אני שועל כי מבחינתי הוא דחוי על ידי החברה. הוא לא מוצא את מקומה בה. לפעמים מהללים אותו, פעמים רבות הוא נזק. זו הגבריות שלי שמשטה בי ויוצרת את אותן פנטזיות שמצויות במוחם של כל הגברים. שאת תצטרכי אותי ואני אהיה שם בשבילך. שנתיים ניסיתי להיות אותו מלאך שומר ובשנה הזו סוף סוף התקרבתי לאידיאל צעד קדימה. סוף סוף אני מצליח לגרום לך לחייך ולהרגיש טוב עם עצמך בלי הרע. אבל את לא ילדה פגיעה. מאחורי העיניים החומות הגדולות והקול השברירי, עומדת ארטמיס שלי. חכמה ומפתיעה אותי כל פעם מחדש בניגודיות שנדירות רואים בחיים. הקוראת, המשכילה, מלאת התשוקה לאומנויות, עם הדעות וההומור הציניים והקרים והייחודיים. כה דומה לי, ובאפיקים מסוימים על העליונה ובאחרים נחותה לי וזה יוצר את התענוג והמיסתורין.
ואם נמאס לך מהיוונים, את כמו המונה ליסה שלי. חומה, פשוטה, אחת מיני רבות במראה. ציור קטן שקושקש מעל משהו אחר של אישה בנאלית. יפה ומתוקה כמו כולן לכדי גועל. אבל, אבל, חד ההבחנה יביט לעיניה ויראה אוצרות שאף אפרודיטה לא צופנת. והאם זה לא הופך אותך ליפה בנשים?
את ממלא אותי בתשוקה ובמוזה ייחודית, אומה טרומן פרטית שלי. הגיע הזמן שאסביר הכל.

היה זה באפריל שחלמתי חלום שהיה שיחזור של מכות שהתרחשו במציאות. אחד לכד אותי בנלסון, השני חשף סכין קפיץ והמחשבות בערו בי ונתנו לי תעוזה להילחם על החיים לפני שאדקר. ומה היה במחשבות?
החלום נחתך. את ויולי עומדות בשני צדדים מנוגדים ועליי לבחור באחת מכן.
נפרדתי מיולי.
זה לא נוגע לך בהכרח. לא אהבתי אותה כמו שאהבתי אותך והתשוקה לא הייתה זהה. היה זה בחודש אפריל. הכאב עוד הדהד, לא אמרתי לך מילה. נפרדת מיצחק והיית צריכה חבר, לא מאהב. רצית לבטוח בי ואני? אני המלאך השומר שלך לפני הכל.
אמריקן פאי סיפר שהקוש לאישה היא המילה "אני אוהב אותך" והקדוש לגבר הוא סקס. אישה אוהבת תאמר זאת וגבר אוהב ירצה סקס. אז אני עוד אוהב אותך ואני עוד רוצה לדעת אותך. כמו רומיאו את יוליה, מוזיקה את הגיטרה, סופר את העולם שלו. אני רוצה לצלול לתוך עיניך ולדעת מה הן חושבות, או מרגישות. אני רוצה לבכות כשקשה לך ולהיות מאושר כשטוב לך. אני רוצה אותך, יותר מכל דבר אחר. יותר מלימודים וקריירה גדולה. לשם הגענו, אה?
להצליח אני אצליח גם בארץ, בדיוק כמו אבא בסיפור שלי. אבל הסיפור לא יהיה שווה את זה בלי הלו סלומה שלי. אני סבלתי עד שהכאב היה חלק בלתי נפרד ממני. לא הפסקתי לאהוב אותך, אבל כה התרגלתי לתחושות, כמו מכור לאסיד, שהכל בסדר.
את האייקידו שלי. הדבר שאני עובד למענו. אבל שנתיים אני נכשל שוב ושוב ואין תקווה באופק. והנה השיקול: שלושה חודשים מפוחית בבולגריה, שנה אימונים אינטנסיביים בארץ ואז לעבור לנצח. או להישאר בשבילך. כך או כך, אני המלאך השומר שלך ותוכלי לבקר אותי ותמיד אוהב אותך ואדאג לך. תמיד אתקשר אליך עשרות פעמים כשתחלי, אנסה לשמח אותך, אכשל, אנסה שוב יותר קשה. אבל את הסיבה היחידה לזנוח את זה ולהישאר פה.
ולמה שתהיה האחת שתהרוס את זה? אל תחשבי על כך. זה השיקול שלי. אני נע בהתאם לערכים שאני בונה, לא חושב על האופק יותר מעל הרגע. ומבחינתי לעזוב את הארץ זה פרס ניחומים. אני רוצה אותך, ואת חשובה לי יותר מכל.
בבשר? רק כי זה דרך לדבר חשוב יותר. לך ורק לך בצורה הקרובה והטהורה ביותר.
סליחה טל, יום הולדת שמח.

Meine Liebe

יום חמישי, 25 באוגוסט 2016

בדידות, ריק הוא חבר

לא הבנתי את משמעות המילים "אני אוהב אותך" עד הרגע הזה. אנחנו חושבים על הביטוי ומדמיינים נסיכה של דיסני מנשקת את פרינס צ'ארמינג. היא לא אוהבת אותו. היא חושקת בו כי הוא סקסי. הגיבן אהב את איזמרלדה. ייתכן אף שאיזמרלדה אהבה את הגיבן. קשה לראות אהבה במגדלי השן של היופי.
"אני אוהב אותך "אומר שאת האדם היחיד שאני מוכן לסמוך עליו בעולם עם הסודות שלי. אני אוהב אותך אומר שכאשר אני מתוסבך ומתוסכל, אני מתקשר אליך לעזרה, אני אוהב אותך הוא הדאגה שלי אם משהו קורה לך.
וזה אומר שהיא לא מחויבת להיות תשוקה מינית, יכול להיות שלא נתנשק מתחת לשקיעה, אהבה יכולה להיות לגבר, לאישה ולכלב, לאהוב זה לחוש ביטחון בחיקו של אדם אחר ולרצות את הביטחון עבורו.
נשכבתי במיטה והבנתי שאין לי מה לחלוק איתך. את לא תהיה שם בשבילי. אם כל כך קל לך לוותר על הקשר איתי, סימן שזה לא היה חשוב לך מלכתחילה. סימן שאין מקום אצלך עבורי. נשארתי. בודד.
כי אין אדם שאהיה מוכן לבטוח בו. אני שונא את יתר העולם. וכשאני שכוב, חשתי חלל נבקע בבטן, ריקנות שאין לתאר, בדידות תהומית שאיש לא יבין. בבוקר שבתי לבסיס וכול המערכות שבניתי בזכותך חייכו אליי ואני אדיש ולא רוצה להיות שם יותר.
והבנתי שאין לי מקום בקרב בני אדם. השקעתי מזמני על מישהי והיא לא אהבה את שראתה. איש לא יאהב. זה בלתי נסבל וכן יתר על המידה. אבל למה זה כל כך כואב? היו זמנים בהם הייתי נכנס בבוקר לחדר בקרה, מחליף לב' ועולה ישר להתחיל יום עבודה בלי לדבר עם איש. היו זמנים שהייתי פותח ספר בקופי טיים וקורא כל היום. היו זמנים שהייתי לבד וזה לא הפריע לי כי ידעתי שאין לי מקום. ואז היא הגיע והרסה הכל, הרגילה אותי לפנטזיה הזאת. אני אמתי, אני לבד בעולם.
אמתי... זוכר כשפתחת את הבלוג הזה? ואז עברת לפייסבוק ולא הבנת למה יש לשמור עליו? אני נזכר בתחושות עבר, זו הסיבה. כי באנשים לא בוטח לשמוע את דעותיי אבל הריק? הריק הוא חבר
***************************************************

7 אמריקאים ו-3 צרפתים. הבלוג שלי נהיה ממש האב של סוטים. ולפני שהססמולנים הגייז של פרשת אלשך יתעוררו ויאמרו 'לא כל האמריקאים והצרפתים סוטים' (למרות שהם כן), 2 מקורות הכניסה העיקריים לאתר פורנוגרפיים משום מה והשלישי זה אתר אסטרטגיות מניות סיני. תאכלס זה לא חשש, כי מישראל אף אחד לא מגיע. מאוכזב? לא יודע. אני בעיקר נורא מבולבל.
בסופש עליי לסיים פרק שאני יושב עליו חצי שבוע ומציק לי בספר ואעלה לדף הפייסבוק.

היום בקראטה טל קפצה לי לראש לפתע ואמונה חזקה קפצה עליי שהיא כבר הפסיקה לכעוס.
כנראה זו הזיה, אבל זו הייתה תחושה משונה.
אני מתגעגע אליה נורא. מה אפשר לעשות?
אם תשלח הודעה ותשאל מה קורה אני מתקשה להאמין שאתאפק. אשלח לה בדיוק מה שקרה בזמן שלא הייתה. את הפוסטים בבלוג שנפתח מחדש, הדף בפייסבוק והמכאובים שעולים בו, הספר כפי שנראה עכשיו, השיחות שלי איתה שלא דיברה כי אני חסום, התמונות.
זה ילחיץ אותה והיא תעזוב שוב...
תבינו שאחרי זוגיות מחורבנת שנורא דיכאתי את עצמי עבורה כדי שזה יעבוד, והדברים ששמרתי בבטן על ההורים, וואלה זה היה צריך להתפוצץ.
אתם יודעים איך הבנתי שהצורה השתנתה אבל האהבה נשארה תמיד? כי כשזה הסתיים עם קוף כתבתי בפעם הראשונה יצירה מאז פגרה ארוכה של דיכאון יצירתי. לא משנה מה קרה בשלוש השנים האחרונות, היא תמיד הייתה המוזה שלי.
קראתי דברים שכתבתי מהמעט שעשיתי בזמן שהבלוג היה חסום, זה נגיד. תמיד אמרתי שהיא יפה. בצורה שקשה לי אפילו להסביר. אבל זו לא המשיכה המינית. כל הזמן זה כתוב, זו הנשיקה על הלחי. הכנות, הקירבה, החיבור, ה... אידיאליות. של לשכב בשתיים בלילה בשיחה בלי לשאת באחריות ביום למחרת.
נדרתי נדר שאם אי פעם נצא אתחיל להניח תפילין ואלך לבית הכנסת בשישי. אני מאמין שאצרך נס בשביל שזה יקרה.
גם זה שתחזור לדבר איתי זה הטלת קובייה.
אבל אם אי פעם זה יקרה, זה מתוך ההבנה של הדברים. זה מההצפה של הכל כפי שעשיתי.
שאומר 'את חשובה לי' בלי לפחד מהתוצאות ושתבין כמה היא חשובה לי ושאגן עליה כמו על בת משפחה. יותר מבת משפחה... כי אין פה עקבות דם, תחרות, פוליטיקה.
למה אני מצטדק מול חבורת צרפתים חולי מין? סעמק.
אולי אני מצטדק בפני עצמי. אני חש חרא שהפחדתי אותה, פגעתי בכבודה. אולי ראוי היה שתפחד. אולי עליי ללמוד לא להפחיד אותה. לרסן עצמי. אולי באמת יש סיכוי שלא הייתי מודע אליו שהייתי פוגע בה. לא חושב. אני עוד באמונה שזה מהניסיון הכאוב שלה עם גברים. לא הפרתי את כלל הברזל החשוב: לא באתי לביתה בלי שאמרה.
למעשה זה כלל שהנחה את כל השנה הזאת. לא עשיתי דברים בלי שתאמר שהיא רוצה אותם. מאז שבכתה על הלילייה על מפתן הדלת הפסקתי בגישה הזאת. זה הכה בי בכיוון ההפוך: היא חושבת שאני אפאטי מדי. או שלא. לא יודע. קיבלתי סתירה כשהיא אשכרה חשבה שאני מסוגל לעשות דבר כזה. סעמק.
היי רות מתנגן לי עמוק בתוך המח בשעה הזאת ואני לא מצליח לעצום עין.
טל שלי...
לא אעזוב אותה לעולם. גם אם אני לא כותב לה הודעות בשעה זו.

חשוב לי שכל הדברים שכתבתי יעלו למרשתות.
כדי שהכל יהיה מתועד.
למקרה ואיעלם.

טקסט מלנכולי על החודש הזה בלי טל

https://youtu.be/OMOGaugKpzs
החג לא שמח והחיים לא דבש.
אני איש קש ואנחנו מתקדמים מאכזבה לאכזבה.
הסבל הוא השמחה של החכמים, הטרגדיה היא החלום המתוק והסלע של סיזיפוס הוא מקור האושר.
וגם במרחק קוסמי, אני עוד עוקב אחריך, נושם את שיערך וחושב עליך.
וכשאני נרדם, את שוכבת לידי במיטה ואני בוהה בך לנצח. ואם באמת היית שם, האם היה לי על מה לחלום?
וזה אולי נשמע סוטה, אולי נשמע אובססיבי, אבל אני עוד צופה בך.
כי האכזבה מממשת את האושר.

יום רביעי, 24 באוגוסט 2016

שרשורי וואצאפ את יפה

27.04 כמה חנפן אני יוצא אם אכתוב לך שאת יפה בתמונה שהעלת? 28.04 את יפה גם היום 29.04 אף על פי שאת יפה תמיד, את יפה במיוחד היום. כל כך יפה שאני לא צריך אפילו לראות תמונה כדי לדעת את זה כי היופי שלך מפריע לשדה המגנטי של כדור הארץ ואף על פי שאנחנו כנראה הולכים למות כי הירח נמשך עכשיו בעוצמה למרכז הכוכב מרוב היופי שלך, אנחנו בסבבה עם זה כי לפחות יש לנו משהו ממש יפה לראות בזמן הזה וזה יותר טוב ממאה שנים חסרות משמעות בקיום המחורבן הזה 30.04 את כל כך יפה שאפילו שאני כן אחושרמוטה זה מכריח אותי לשקר ולומר לך שאת יפה, אבל זה לא יוצא הגיוני וקצת כמו פרדוקס השקרן ופתאום אני קולט שזה טריגר פסיכומטרי ואף אחד לא אוהב פסיכומטרי. אני חושב שהרסתי לך את החופשה. סליחה. אבל את ממש יפה שאני לא יכול לחשוב בהיגיון לידך. 01.05 את כל כך יפה שאם פיקאסו היה צריך לצייר דיוקן שלך הוא היה כזה screw abstract art ומשתמש בצבעי שמן, כאילו במגבלות היכולת שלו לצייר, הוא בכל זאת אומן אבסטרקטי מסיבה מסוימת צייר חרא. ואני גם לא חושב שהוא דיבר אנגלית כי בתקופה ההיא הם לא היו פוצים פוסט מודרניסטים אלא יותר כזה גרררר קפיטליזם וקדילק ומנועים ובכל זאת כנראה שאת הדבר הכי יפה שאומן אבסטרקט יכול לצייר. 02.05 את כל כך יפה שאפילו שזה שטחי לומר למישהי שהיא יפה, אני חייב לעשות חריגה במקרה הזה. 02.05 את כל כך יפה שהמראה שלך רודף אותי בלילות ומשאיר אותי ער. 02.05 את כל כך יפה שלפעמים אני חושב שזה כל מה שיש לך ואז את פותחת את הפה והולי פאק זאת כוסית מדברת הולי פאק ואז אני שוכח שאת יפה כי אני גבר ואני לא מסוגל לשתי פעולות בו זמנית ומחמיא לך על כך שיש לך אישיות אדירה ושוכח לומר לך שאת כל כך יפה גם. 09.05 את כל כך יפה שאם ספורט אילוסטרייטור היו מגיעים לצפון תא, אז סביר להניח שהם לא היו משתמשים בך כי זה כמו הקטע הזה שאם קונים נורה ממש טובה אז אין לה בלאי ואז לא תקנה יותר נורות אף פעם אז כולם יקנו את אותו גיליון של ספורט אילוסטרייטור ולא יקנו עותקים אחרי זה והחברה תפשוט את הרגל בגללך אז הם חוסכים את הנזק הכלכלי ופשוט חושבים לעצמם "סעמק איזו יפה אבל אחי זה לא שווה את זה" 09.05 את כל כך יפה שגם אם לא דיברנו שבועות, היופי שלך נצרב במוחי. 09.05 את כל כך יפה שכל פעם שאנחנו נפגשים אחרי תקופה ארוכה שלא דיברנו, אני מתפלא מחדש כמה את יותר יפה מכל מה שאני מסוגל לדמיין. 10.05 את כל כך יפה שכאשר הייאוש גועה ואין תקווה, כשכואב לי ממש ועל יד המיטה התיק ארוז לכשאצטרך לעוף קיבינימט, אני עוצם את העיניים ונזכר בך שרה לי את גנב הנערות בעל שיני הסוס כשאני מותש מנסיעת אופניים אליך, עם הקול שמתחרה עם היופי האדיר שלך, ולרגע אני מחייך ואומר לעצמי שלפעמים שווה לחיות. ופה דמעה באמת זלגה לי רגע. 11.05 את כל כך יפה שהפסיכולוג שלי יודע בפוטרוט איך את נראית ואף על פי כן לא מסוגל לתאר לעצמו מה הוא מפספס. 11.05 את כל כך יפה שכאשר דיברו בהרצאת חינוך על חומר ממכר חשבתי עליך והחומר המשכר הוא הקול שלך. 11.05 את כל כך יפה שאפילו הציסטה שלך ואפילו אפילו הפופיק שלך סקסיים. 11.05 את כל כך יפה שאני משוכנע שכל מי שסביבך משוכנע בכך ואמר לך את זה איזה אלף פעם אז אני מרגיש קצת בנאלי שאני אומר את זה.     אז את כל כך חכמה שאפילו דקארט מצמיד את הקיום שלו למחשבה שלך כי אין מצב שהמחשבה שלו הייתה מסוגלת לסנטז משהו כל כך מיוחד. 11.05 את כל כך יפה שזה הורס אותי שאני לא יכול להוריד את החסימה עכשיו ולומר לך את זה כי כל כך מגיע לך לשמוע את זה, ובמקום אני מסתפק בלכתוב זאת פה. 12.05 את כל כך יפה שאם הייתי בטמן הייתי רוצה אותך כרובין שלי. למרות שזה חרא קריטריון לבחור סביבו וסיכוי סביר שהיינו מתים אבל יותר כי תאכלס בטמן מונפץ רצח עלאק דמות מציאותית יש לו פאקינג טנק שהוא קורא לו הבט מוביל כאילו זה איזה פאקינג אוטו של פאקינג בן שמונה עשרה דושבאג מצפון תל אביב. 12.05 את כל כך יפה שמיסטר בלונד לא היה מעז לחתוך לך את האוזן או לשרוף אותך. הוא כנראה פשוט היה אונס אותך, אולי מרוקן את פנים הגוף שלך ואם היה לו זמן מפחלץ. 12.05 את כל כך יפה שאם היית לצידי פה היום, במקום להירדם אחרי מסת הבשר שטחנתי, הייתי נלחם רק כדי שאוכל לשקוע ביופייך. 13.05 את יפה כמו חלום בהקיץ שנגלה בפניי ברגעים של צלילות ממשית ואם הייתי צריך לתאר את יופיך בחמישה מילים, בחיים לא הייתי מצליח. כי את קורנת בדרכים שרק הנפש הטהורה ביותר יכולה להכיל. את החום, את הטוב, את התמימות והשקט שאת יוצרת סביבך אפשר להרוס רק באש הגיהנום אם כי גם היא לא תספיק כי היא תיתן תקווה לכל השדים שתלויים שם למטה ולכל הנפשות המעונות שנשלחו למעמקי השחול. אם רק היית יודעת, איך ההתעסקות הבלתי פוסקת באהבתי אליך מולידה ציפורים מוכתמות בכאב בלתי יאומן ומייסורים כי האהבה האין סופית שחלה בתוכי כלפיך לעולם לא תוכל למצוא מענה וכי המוות הוא הגאולה היחידה. אם רק היית יודעת כמה טוב מגיע לך וכמה אושר את זכאית אליו, היית מפסיקה את הרדיפה אחר ההלכאה העצמית, והיית מפסיקה למצוא חמלה ורגיעה בחיקם של גברים שלא ראוים לכך. אם רק היית יודעת כמה אני אוהב אותך, בחיים לא היית חושבת על עצמך מחשבה רעה יותר. 13.05 כשאני עוצם את עיניי, אני עומד על קיסם דק ובפני ניצב הרקיע כפי אני מדמיין אותו. הכוכבים רוקדים בשמלות מקושטות בצבעים שלעולם לא נראו על הארץ, מטאוריטים מאירים את הלילה והכוכבים ממטירים את יופיים, אני מרגיש אפסי מול פלאות הקוסמוס ומפחד שהמסה האדירה תפיל אותי לתהום. וכשאני פוקח אותן, הכל נגלה בעינייך החומות. כל הפחד, האימה, העוצמה, ההשראה, המוזה שלי מציפה אותי ברעיונות חדשים, מחשבות. וכשאני פותח את הפה, אני מגלה שאף מילה לא מסוגלת לתאר את זה, והפחד מדביק את הלשון לחיקי ומפחד שהברות פשוטות שנורות לחלל ימוטטו אותי. אבל כשהחיוך המתוק מתקרזל ועיני העיט החדות עוטות לשבות את ליבי, אני נשבע לעצמי עמוק בלב שכדורי הבדולח הזכים לא יתנפצו לעולם, ולא אביא דמעה ללחייך. עוטה שריון ועונד חרב, ומבין לפתע שהאויב הוא מבפנים, והכאב משתק אותי, כשאת לא מבינה שאת היצור היפה בקוסמוס ביותר מבחינתי, את הקוסמוס ברוב יופיו ומסתוריותו וההשראה מלאת ההוד וההדר והאחריות הרבה שהוא מטיל עליי, לסרטט ולתאר בדיוק את פעימות הלב והנוף מלא הירוקת והשלמות התאורה. והוא נקרע ומתפורר ומזיל דמעה, ומה עשיתי לעזאזל, וכך אני מרגיש את עצמי צונח לתהום שאין לי שליטה עליה.
 לא עוד. ככה את יפה מבחינתי. ככה את חשובה עבורי. 14.05 את כל כך יפה שיצרת בי דוחק להשתפר, לשאוף לשלמות, לדרוש מעצמי סטנדרטים חדשים ולקחת דברים ברצינות תהומית. לא כי את מבקשת, כי את ראויה ליותר מכל. גם בידידים שלך. 14.05 אני משקיף על המציאות ואני רואה סביבי רק אכזבה, כיעור שלא יאומן, עצב, תסכול וקושי. אבל אז אני מביט בך, ואת כל כך יפה, ואני חושב לעצמי שאם יש משהו אחד כל כך יפה בכל המציאות המכוערת הזאת, אולי בכל דבר מכוער יש טיפת יופי. 15.05 את כל כך יפה שמה לי ולך? העיניים החדות של ארטמיס, השפתיים החושניות של אתנה, השיער הגולש של אפרודיטה, השדיים המזינים של הבה והאגן המפוסל של הרה. שובבה כמו המוזות, חריפה כמו הספינקס, עדינה כמו הנימפות ועוצמתית כמו ההרפי. מה לי ולך? מה לך וליתר העולם? אוחז בך כמו חרב אימתנית בידיו של הפייסטוס הצולע. את כל כך יפה שכל הפנתיאון קורע ברך לפניך ומלאכי השרת קוראים בשמך ביריאת כבוד. ואני הססן, כבן תמותה שמחזיק בקערה עם נקטאר האלים. ובצדק, כי מסופר שאני טמא מדי בשבילו. ועצם הססנות היא מה שחותכת אותי בסוף. 15.05 את כל כך יפה שאני פשוט נפעם שאת לא מניחה כמובן מאליו שאני רואה בך את היפה בנשים, בלי שאצטרך לפצוע את הפה, מעצם המבט המוקסם שלי כל פעם שאת מדברת. מרותק לך, רוצה עוד ולא יכול להסיט את מבטי. וכשאני מנסה לבטא זאת במילים, זה אף פעם לא מדויק מספיק, ואת אף פעם לא מאמינה לי. 15.05 את כל כך יפה. לא רק מבחוץ, עמוק מבפנים את האדם הכי מיוחד שפגשתי. ולומר לעצמי לא לדבר איתך זה הדבר הקשה ביותר שאני מסוגל לעשות לעצמי. וכל פעם מחדש אני מרגיש רע שאני לא יכול לעמוד בזה. תסלחי לי. 16.05 את כל כך יפה שאני מתפלא שעוד לא ייסדו כת פולחן לעברך אה רגע בעצם כן יש משהו כזה אבל אנחנו לא קוראים לזה כת למרות שתאכלס זה די דומה חוץ מזה שאנחנו לא מצליחים לגייס אנשים. משוכנע שאם תיכנסי לזה יותר נוכל ממש לייסד דת עם ניכוי מס והכל ואז באמת לעשות מזה כסף. מצד שני, אז לא תהיה יותר מעוד נערה שמוכרת את היופי שלה בשביל כסף. וכבר ביססנו שאת כל כך יפה שאת יותר מזה. בעיה. 16.05 את כל כך יפה שאת יפה, וואלה היום לא בא לי להשקיע, איך אני איתך?!  16.05 את כל כך יפה שכל "ש" שאני אכניס לפה לא יהיה מספיק כי הוא ילכוד אולי פסיק מאלף ואחת הסיבות שאת כל כך כל כך יפה. 16.05 את כל כך יפה שכאשר טונה כתבו שגם זה יעבור, הם לא לקחו בחשבון שיש נשים יפות כל כך כמוך ולכן זמן לא מרפא הכל. לפחות יצא להם אחלה שיר. 16.05 את כל כך יפה שאדולף היטלר לא היה מעיז להשמיד את היהודים אם היה רואה אותך כי את מנתצת לו את כל התזה. ואז הוא היה גם אומן כושל וגם אנטישמי כושל אז כנראה שהיה מתאבד. 16.05 את כל כך יפה שאפילו מיזנטרופ כמוני מת להכיר אותך. 16.05 את כל כך יפה שאני לא יודע מי אחראי על השרב הזה, את או השמש, תאכלס האחד הזה עובד טוב יותר באנגלית כי כאילו hot זה עגה לסקסי שם ואז זה כזה You are ao hot אז דמייני שזה הכל באנגלית ועל הדרך שאנחנו אשכרה מדברים ושכל אחד מאיתנו מולטי זיליונר. 17.05 את כל כך יפה שלעומת ברמן, אני מסוגל להתאהב בך בשישית, לעומת לילי מרלין את תמיד יפה כמו שאני זוכר אותך וגם אם תגיעי לסוף הכביש המהיר ותסתובבי עם סל הכביסה עדיין לא ארוץ אחרי אוטובוסים. 17.05 את כל כך יפה שכדי לרסן את עצמי מלכתוב לך אני מוכרח לכתוב לעצמי פה כמה שאת יפה. 17.05 את כל כך יפה שלפעמים אני חושש שלא יהיה לי מספיק "את כל כך יפה" עד לתאריך הסיום וכבר עבר שבוע מאז שהתחלתי בלי לשים לב אז אולי כדאי להתחיל לפרוס אותם ואז אני נזכר בעוד סיבה למה את כל כך כל כך יפה ושהיופי שלך ממש אדיר במימדיו אז אני רגוע. את יפה גם היום דרך אגב, אני מרגיש את זה על השדה המגנטי של כדור הארץ. 17.05 את כל כך יפה שניטשה כנראה חשב עליך כשכתב את הeternal reoccurence.
17.05 את כל כך יפה שאני חושד שהubermench הוא בכלל אישה. אז זה בכלל צריך להיות uberfrau ולא, לימודי הגרמנית שלי לא היו בזבוז זמן אחד מוחלט. 17.05 את כל כך יפה שאת גורמת לרכסים להזדקף ולהרים לקוד קידה, להרקליטוס לבכות ולדמוקריטוס לבכות. יש רפרנסים שרק אני ופילוסופים פוצים יבינו. מפריע לך? אל תנתקי איתי את הקשר ביץ'. 17.05 את יפה כמו שאני חכם אבל אני חושש שאין פה סימטריה עם המצב ההופכי. 17.05 את כל כך יפה שפיזיקאים משתמשים בך כדי להוכיח שאין סוף אקטואלי קיים במציאות. גוגל איט ביץ'. 17.05 לשמחתי הפורטונה לא יכולה הייתה לבחור לי מוזה יותר יפה ממך, כנראה שהיקום לא מחרבן עלי עד כדי כך. 17.05 את כל כך יפה שאת יכולה לגרום לברנולי לשכוח איך לספור. 17.05 את כל כך יפה שכל פעם שאת עוזבת אותי כך, כאילו אני מפקיד את החיוך שלי איתך, והחיים שלי הופכים לקודרים ורציניים לתקופה של מספר חודשים עד שאנחנו נפגשים, והשמש חוזרת לזרוח, ואני ממשיך להיות אני. 18.05 את כל כך יפה שעל נוטון יכולים ליפול עשרה תפוחים וסדן כמו בסרטים המצוירים, אם הוא היה רואה אותך הוא לא היה מסוגל להתרכז מסםיק כדי לכתוב את המכניקה הקלאסית. מה שאומר שהסיכויים שלי לחולל מהפכה סקולניסטית די עגומים. 18.05 את כל כך יפה שאף אחד לא מסוגל לשמור על פוקר פייס מולך, בדיוק הסיבה שאף אחד לא יעז להכניס אותך לוגאס. 18.05 את כל כך יפה שהדודו ראה אותך ולא רצה יותר להתרבות עם בנות מינו וזו הסיבה שהוא נכחד. למעשה, שמת לב כמה מינים נכחדו בכדור הארץ מאז שנולדת? שמת לב שבאירופה לא רוצים יותר לשכב ולהביא ילדים? מדענים עוד לא גילו שזו אשמתך אבל הם בכיוון, אף אחד לא יכול לפספס כמה שאת יפה. 18.05 את כל כך יפה שאם דעא"ש היו רואים אותך הם היו הופכים לmake love not war kind of היפים שונאי מלחמה טבעונים מחבקי עצים או שפשוט היו חוטפים אותך, מאסלמים ומחתנים עם איזה חליף מוסלמי. תפסיקי להיות כזאת יפה, את מחרחרת גוג ומגוג. 18.05 את כל כך יפה שאני לא רואה את הצורך שלך לשנות את המראה או האישיות שלך, והייתי רוצה לכתוב שזה רק גורע מהשלמות אבל איך שהוא את יפה בדיוק כמו קודם ואף יותר יפה מה שמוכיח שיש כמה גדלים של אין סוף, את הדגמה יפה של המלון של הילברט מה  שעושה אותך לאף יפה יותר ואני לא סתם אומר את זה כדי לזכות בנקודות זכות על שצבעת את השיער לבלונד למרות שזו הוכחה מצוינת של הטענה שלי חח איזה חנפן אני.  18.05 את כל כך יפה שאת יכולה לגרום לשפינוזה המנודה לזעוק לשמיים "אלוהים הקדוש, סלח לי, הפכתי לשוטה" ולהצטער על שנים של נזירות סקולניסטית רק כי הם עלו לו בזמן יקר שהיה יכול להיות מושקע בהשראה ביופייך. את המרגיט ויגנר לפול דיראק שלי, כמו הטל הזדחלת לחיי בשקט וכשפתחתי את עיניי הכל חי פתאום וריח של התחדשות אופף את האוויר, או כדברי פול, "אני מרגיש פתאום ששווה לחיות את החיים אם אני יכול לגרום לך לחייך ושום דבר אחר מלבד זה". אבל את לא כמו הטל, יופייך הוא כמו הנדבות, חזק ושופע ומפרה את הקרקע באווירה שאין שום דרך לתאר אותה. מעוררת לחיים את הסקולניסטים הכי קרים ויבשים בסערה שאין דומה לה. 18.05 את כל כך יפה שאת נצרבת במח חזק ואם אני רוצה להתמודד עם החלל שהשארת, כל שעליי לעשות הוא לעצום את העיניים ולתת לזיכרונות המתוקים לעלות. אז במידה מסוימת לעולם לא עזבת, תמיד תשארי אם תרצי או לא והזכרונות שהשארת הם שהפכו אותך לחשובה. 19.05 את כל כך יפה שחשיפה אליך מובילה לגירוי יתר של הנוירונים שמנסים להכיל את היופי המטורף הזה מה שמוביל לבלאי ואף לחשש לגידול מוחי. זה למה שמים עליך אזהרה כמו על סיגריות. 19.05 את כל כך יפה וכל כך מושלמת שבריאתנים משתמשים בך כהוכחה לתכנון תבונתי וכל פעם שהטיעון הזה עולה ריצראד דוקינס מגמגם. 19.05 את כל כך יפה שהלב שלי פועם בהפרשים אינפניטסימלים והמחשבות שלי רצות לאין סוף. 19.05 את כל כך יפה שמבעד עיניך ניתן לראות את כל הקוסמוס, וברגע שזה נצפה, לא ניתן להחזיר את הגלגל לאחור. תתמכר אליהן, תגלה צרכים שלעולם לא ידעת שיש לספק, כאבים שלעולם לא הכרת ושניתן להקהות רק איתך. עברו בקושי חודש, וזה מרגיש כמו נצח מאז שאין סוף המחשבות רצו בראשי וחשבתי שוב לאפסותי מבעד עיניך. 20.05 את כל כך יפה שחברות שלך מעדיפות לשמור איתך על קשר טלפוני כי כשאת לידן הן מרגישות כמו קוואזימודו פוגש את דנה אינטרנשיונל פוגש עז עם פאה. 20.05 את כל כך יפה שאני מרגיש חסר שליטה שאני רואה אותך ועל כן  אני מטיל ספק בקיומו של רצון חופשי. 20.05 את כל כך יפה שקרול השתמש בך כהשראה לציורים של אליס. 21.05 את כל כך יפה שג'וני דפ התאבד מאובדן משמעות בחיים ואת הנקודה הסינגולרית החדשה של משיכה מינית. 21.05 את כל כך יפה שאני כבר לא מבין מה הקנה לחיים שלי עומק לפני שפגשתי אותך. 21.05 את כל כך יפה שהרוח מלחשת את שמך ולעולם הניהליסט יש פתאום ערך אחד ויחיד, כי הוא הבין פתאום שכל חייו נועדו כדי לסנטז את האדם המושלם. את מעניקה חיים לטבע הקר, המנוכר והמת. 21.05 לפני שהכרתי אותך, עיניי היו נשואות לעתיד. כשהכרנו, הקדשתי את חיי להווה. אחרי הכל, אני לוטש אותן חזרה לעבר, ומקווה שהוא יחזור. 22.05 אלוהים ברא את הרקיע כדי להפריד בין מלכות ארץ לשמים. אבל הרקיע זה לא מחיצה פיזית, היא התפיסה. הוא חפן בוץ מהארץ ונתן לו צורה, הוא נגע בו עמוק בלב ונתן לו אישיות. קישט את שיערך בגוונים של זהוב החמה וחום האדמה ואמר להם "זו המחיצה בין קודש לחול, זה הכי קרוב שתוכלו להגיע אליי." 22.05 את כל כל יפה שאני מוכרח לקחת פעימה מהיום כדי להשתהות על כך. 22.05 את כל כך יפה שנשימתי נעתקת לרגע כל פעם שאני רואה אותך. 22.05 את כל כך יפה בכל שניה של כל יום לכל השנה מלידתך עד יותר מותך ואולי קצת אחרי כשאנשים ימשיכו להיזכר עד כמה היא הייתה יפה ויספרו זאת לדורות ההמשך שיעבירו את זה הלאה, כנראה עד קץ האנושות. 23.05 את כל כך יפה שגם אם יקראו את כל הוואצאפים והקטעים האלה שאני שולח לך, יוכחו להבין רק שמץ מן היופי האדיר שלך 23.05 את כל כך יפה שאם אתאהב ואנשא לאחת ותהיה האחת הזאת גם סופר קנאית, מאלו שמתקשרות למנהל שלך כדי לדעת איפה אתה ומחזיקות רצועה בבית אם תרצה לצאת, והיא תשאל "נכון אני היפה בכל הנשים?",  היא תבין כשלא אוכל לשקר לה. למרות שאם אתאהב באחת כזאת היא צריכה להיות ממש כוסית. 23.05 את כל כך יפה שאת זוהרת כמו המזוודה מספרות זולה ומצלמים אותך רק מזוויות שלא רואים אותך כי את אמורה רק לסמל משהו נחשק שהצופה יכול להעתיק את התשוקה שלו אליו ולכן לא רלונטי מהו באמת והכל כדי להבין את הרעיון המרכזי בסרט. 23.05 את כל כך יפה שזה הופך אותך לאדירה כמעט כמו ניק פיורי. שמעי, אני יודע שאני אמור להחמיא לך פה והכל אבל כאילו, בחיאת, זה ניק פיורי. אפילו השם שלו אדיר. 23.05 את כל כך יפה שהחליטו לקרוא לך על שם התופעה היפה ביותר בטבע כדי לרמוז על מידת יופייך וגם התפועה לא מתקרבת אליך בשום צורה.  23.05 את כל כך יפה שגם אם כול הנשים בעולם היו נראות כמוך, עדיין היופי שלך לא היה נורמלי. 23.05 את כל כך יפה שאני כל כך מפחד לגרום לך לבכות ולפגוע ביופי הזה, וזו הסיבה היחידה שאני לא נוסע עכשיו לבית שלך לדרוש ממך תשובות. וגם כי אני לא חושב שזה לא יעזור. 23.05 את כל כך יפה שאם היו תולים תמונה שלך על שלטי איילון, סביר להניח שכולנו היינו מתים בתאונות דרכים. 23.05 את כל כך יפה שהאיראנים מפחדים לזרוק לפה אטום ולהחריב אותך אז במקום הם מפתחים טכנולוגיה של שיבוטים גנטיים וזה למה הם מתעקבים עם ההשמדה שלנו. 24.05 את כל כך יפה שלפעמים כשאני חושב עליך אני פוצח בחריזה, אין שום צורה לנסח את זה בלי שזה ישמע גיי. 24.05 את כל כך יפה שאם הייתי צריך לבחור בינך לבין חנין זועבי בכנסת, הייתי בוחר בך. 24.05 את כל כך יפה שאין לך רירית או פופיק ובמקום ברטולין את מפרישה יין ויש לך גם זין כמו שאת רוצה אבל הוא חלק כזה בלי הורידים והפגמים שיש בדרכ לזין והיו אף שכינו אותו הזין האסתטי היחיד בעולם. 24.05 את כל כך יפה שכמו גידול סרטני אני חושש שהיופי שלך התפשט לכלל הגוף. מהשכל שלך לאישיות לחוש ההומור. אבל אני חושש שזה יותר כמו איידס ומי שסובל אלו האנשים שיוצרים איתך אינטרקציה. כי כמו השקיעה או פריחת הדובדבן או אפילו הטל הלילי, בכל פעם שהם מביטים בך, הם צריכים להיזכר שבקרוב תלכי למקום אחר ותעלמי. 24.05 את כל כך יפה שאני מרגיש שוב כמו באיטליה. כל יום מתעורר, לוקח מפה ומגלה עוד נוף עוצר נשימה שלא הכרתי. פעם את מספרת לי שאת מציירת, פעם מנגנת, פעם חושבת על דברים מדהימים, תמיד מפליאה אותי ביופיה כל פעם מחדש. 24.05 את יפה כמו מדינת ישראל. בכל נקודה את מדהימה ביופייך ומהצד השני, שומרת על ייחודיות שאף חבל ארץ, או אישה לא מחזיקות. 24.05 את כל כך יפה שאף על פי שנראה לפעמים פה שאני צוחק, הנימה שומרת מבחינתי על טון רציני במיוחד. לא צוחקים עם כזה יופי. 24.05 את כל כך יפה שכמו מורפיום, ברגע שנחפשתי אליך באמת, אני לא יכול להרפות מידך. את מרגיעה אותי, מכניסה אותי לאופוריה, גורמת לי לחוש כמו דון קיחוטה העליון שיכול להפיל כל אויב. 24.05 את כל כך יפה. כל פילוסוף אוהב את סופיה ורובם מתעבים את דיונוסוס. אבל את כל כך יפה שלמדתי להעריך את הדברים הפשוטים בחיים. העגבנייה בלאפה, הסרטים, המוזיקאי המתוסכל, הקומיקסים, המחשבות על כלום, הגעגועים והכאב על אדם קרוב שמסמלים שאתה מרגיש. לפעמים השתיקה יפה וצריך רק להביט ולהישבות בקסם ואת זה למדתי ממך. בהרבה מאוד דם ויזע. ובהדרגה אני מבין למה דמוקריטוס חייך. 25.05 את יפה כמו אנה בוקשטיין במשחקי הכס. אה, סליחה, את יותר יפה ממנה. היא עוד תקועה עם שיער חום. 25.05 את כל כך יפה שלא גולום, ולא בילבו, ולא כל אחוות הטבעת ואפילו לא כל הארץ התיכונה היו מסוגלים להשליך אותך למורדור. אבל זה בסדר, סאורון לא היה מסוגל למסור אותך מלכתחילה. לא שאני רומז שגוף האישה זו סחורה שאפשר פשוט להעביר מגבר לגבר. 25.05 את כל כך יפה שאם היית הורקרוס, הארי היה פשוט אומר פאק איט ומי שבאמת היה צריך לנצח בסדרה מלאת החורים המחורבנת הזאת היה משליט קצת סדר במקום המטומטם הזה. 25.05 את כל כך יפה שנדרשת רק טיפת טל בודדת כדי שאוהב מדינה שלמה. 25.05 את כל כך יפה שהתחלתי לעשות לייק לסטטוסים קיטשיים על אהבה בגללך. 26.05 את כל כך יפה שאת האדם היחיד שהייתי מוכן לצנזר את עצמי עבורו. 26.05 את כל כך יפה שאת פולטת קרינה עוצמתית שהייתה נקלטת בידי חייזרים, אילו הכיעור האדיר שהעולם יוצר לא היה מתנגש איתה בהתאבכות מושלמת. 26.05 את כל כך יפה שכל פעם אני חושב שנגמר לי מה לכתוב לך, אני עולה לדין מול עצמי והוא דוחק בי "האם המילה שלך לא שווה כלום? האם היא לא כל כך יפה שהדמיון שלך מוצת כל פעם שאתה מסתכל עליה? ואם כן, איך יכול להיות שהראש שלך קמל? תתאמץ יותר, עצלן!"  ובכבשן החם של האשמות הן צומחות כמו פטריות אחרי הגשם, שואף להיות יותר טוב לשם הנחת שלך, והאם זו לא המשמעות של אהבה? 26.05 את כל כך יפה שבבית המשפט המנטאלי שלי היית לעדה, לתובעת וחברת המושבעים, אבל לעולם לא אוכל להאשים אותך. 26.05 לפעמים אני כועס על אימי האלכוהוליסטית המטומטמת כשהיא ננעלת בשירותים בבית עם בקבוק וודקה. ובמה אני יותר טוב? שקוע באידליות כוזבות, מתבוסס ביופיה האדיר של אחת שלא סובלת אותי. אבל הבקבוק עושה לנו טוב, הוא משכיח את הכאב, הבקבוק משאיר אותנו מחייכים. 26.05 ואם נדבר ברצינות רגע, אני מתהלך ברחובות רוטשילד כדי למצוא מטרה בדרך שממזמן אבדה. אולי אני לא צריך מטרה,  רק בן לוויה שישתיק את החלל. וכל פעם שאני עושה את זה לעצמי, אני מקלל אותי כמה אני טיפש שאיבדתי אותך שוב. הומלס שאל אם אני מעשן, אמרתי שלא, אמר שיש לי מזל. אבל אני מרגיש שיש פיך וזבל עמוק בבטן שבכל זאת לא מוכן לצאת. 27.05 גם כשאת לא שיכורה, את יפה. 27.05 אני צריך למצוא מישהי שתעריך את הגינונים המשונים שלי. בכללי אני לא צריך לשמור חברים מהסוג שלך. אף על פי כן, את כל כך יפה שאני מבצע פה חריגה. 27.05 כמו אייקידו, את כל כך יפה ששווה להילחם עד זוב דם בשבילך, לשכב על המיטה חבול מיום קשה, לחייך ולומר לעצמך שזה שווה את זה אם התקרבת קצת יותר למטרה  העליונה. כמו אייקידו את שיפוטית, דורשנית, מפחדת מכל סממן תוקפני יתר על המידה אבל מספקת רוגע, שליטה ועוצמה. ומהי המטרה העליונה? זאת עוד לא הבנת גם עם 731 בפסיכומטרי. אולי אסביר לך ביום הולדתך. 27.05 את כל כך יפה שזה לא מוצדק לקרוא לי פסיכופת. אם אטפח רגע את האגו שלי, אני חד מספיק כדי לזהות את אחד היהלומים הכמוסים והיפים ביותר בטבע, נועז מספיק כדי לבטא את מה שלאיש לא היה האומץ לבטא כמו שצריך ולו את ראויה לו, חזק מספיק כדי לספוג את המהלומות הקשות שמגיעות עם המאמץ למטרה העליונה. אז אולי אני נרקסיסט, אבל לא פסיכופת. 27.05 את כל כך יפה שאם את חושבת שאוותר עליך בכזאת קלות את חיה בסרט.  27.05 את כל כך יפה שגם אחרי ששלחתי לך היום כמה את יפה, אני עוד חושב על זה. 27.05 את כל כך יפה ששום רפלקציה על חיי ואפילו לא על היבטים בהם לא תהיה מושלמת בלי המילים "ואז פגשתי אותה..." 27.05 את כל כך יפה שהמילה "מחמיא" לא תתחיל לתאר את מה שאני מנסה לעשות פה. מעמיק, מחטט, מנסה לדייק, מפאר, מרומם הדברים החשובים בחיים, מממש אותם, מאמץ, מחבק, דורש ממך להכיר בהם, כנות עליונה, אכזרית, כבדה, מלחיצה, הרסנית לכל האיפוק והצניעות שבניתי בשנה האחרונה מאז שחזרנו לדבר, בתקווה מעוררת, מחייה יער קפוא בנשיפה ולוחש "תתעוררי, זה מה שאת בחיים, ואם את לא מבינה את זה את טיפשה, או שהם טיפשים שהם לא הקרו לך את זה" משוגעת, עם נטיות מניה, מתבוסס באובססיביות, מקיף את עצמי רגע במקדש שנבנה ממחשבות, זכרונות וייצוגים בדימוי. מעצים. יוצא מן הארון בפתיחות פסיכודלית וכבר לא מזיז לי אם תיידי באבנים או תבכי, את תדעי את הכל ויהיה שיהיה. אבל לעולם לא אגיע למטרה עליונה זו. לפחות אתקרב אליה. ובצניעות כנה אומר "מצחיק". כי זה בסוף מסתכם ברצון שלי להעלות חיוך קטן לפניך. ולא פחות, ובטח שלא יותר. וזו המטרה העליונה ביותר בפני עצמה. 28.05 את כל כך יפה שלפעמים אני חושב לעצמי על כל הטקסטים האלה שעליי לכתוב ומפחד שזה יותר ממה שאני מסוגל אליו ואז אני אומר לעצמי שכככה את יפה, זה מה שאת צריכה, זה מה שאני רוצה וככה זה יהיה. 28.05 את כל כך יפה שאפילו הטלפון שלי מסתכל עליי במבט מחמיר וצועק לי מה עשית אידיוט?! או שאולי זו ההשתקפות שלי על המסך. 28.05 אני עוד זוכר כשטיפסתי את שביל הנחש והרוח הצליפה בי בפסגה והנוף האדיר שנגלה הוציא את הנשמה הציניקנית המתה שלי רגע מהפיר והזכיר לי שיש דברים גדולים ממני.  אני עוד זוכר כשטיפסתי את ויטושה והצטברות המלח על המצח הזכירה לי מה אני מוכן לעשות כדי להיחשף לכזאת עוצמה, ושיבולי החיטה ליטפו את הרגליים הרועדות והבהירו שהמסע תם וכשהשקפתי על הרכס שמסביב ועל הערים והאוויר הקר נכנס לריאות וממלא את החללים המתים והפכתי לאדם שוב. ואיתך? הרוח לנצח מצליפה, גבישי המלח נערמים תמיד והשיבולים נועצים רגליך לכל אורך הדרך. אבל הנוף, הנוף נמשך לנצח והוא תזכורת תמידית לנשמה שחיה בתוכי שמשתוקקת, חומדת, נלחמת ומזרימה שמן ודלק לפרפטואה מובילה שלי. ואם לא הייתי ברור, את הנוף הכי חזק, חי ואמיתי שראיתי בחיי. 28.05 את כל כך יפה שכשפגשתי אותך בפעם הראשונה, כל שרציתי לצעוק הוא כמה יפה הבחורה שראיתי. אבל זה לא נורמטיבי לצעוק. אז לקחתי מפוחית ושיחררתי צליל ומאז את המוזה שלי כשאני מאזין למוזיקה. 29.05 את כל כך יפה שהשעה עכשיו אחד ורבע והעיניים שלי מסרבות להיעצם כי הן מתגעגעות אליך. 29.85 את כל כך יפה שאם היית פוקימון, הייתי תמיד בוחר בך. אפילו אם הייתה לך חולשה לפוקימון שמולך. 29.05 את כל כך יפה שאפילו אפריארכיה לא יכולה עליך. 29.05 את כל כך יפה. יום יבוא ובאמת תביני למה התכוונתי בארבעת המילים האלו. 29.05 היופי שלך הוא בעוצמה ב ולעומת שיופי הוא עניין יחסי, אין כל ספק שאנו עוסקים פה ביופי אידאי חוצה תרבויות ולכן קל למקם את מידת היופי של עצמים במציאות לפי גדלים אינפניטסימאלים מתוך היופי שלך, ובכך, להקנות אובייקטיביות לסיפור ולזרוק את הפוסט מודרניזם לפח. אין שמץ ספק לאיש שאת כל כך יפה. 29.05 את כל כך יפה שכדי להכיל אותך היה עליי לבקוע עמק, וכעת שהלכת הוא מרגיש כמו תהום. ואולי זו הסיבה שהכל מרגיש כל כך ריק עכשיו. 29.05 את כל כך יפה. וכפי שהדאו אומר, איפה שיודעים יופי, יודעים גם כיעור. התפיסה של הטוב גורמת לאנשים לחמוד את הרע. אז הם פגעו בך, ולמדת לשמור ערוותך מפני זדים. ואולי בגלל זה אני כותב את זה. כדי שתדעי שלעולם לא אחמוד  בך או אפגע בך בכוונת תחילה. כמו כהן בפני היכל הקודש, אוצר בפני יצירת פאר, ספרן באלכסנדריה, צמית אל קליאופטרה. 30.05 את כל כך יפה שבכל ממדי המולטיורס בהם אני מכיר אותך, אני יודע את זה. פועל יוצא הוא שבכולם אני מתאהב בך.  30.05 את כל כך יפה שבלילות אני סופר את הדקות מהפעם האחרונה שנפגשנו במקום להירדם. בין מציאות לחלום בלימבו מתסכל. על כך אמר האמריקאי בהקשר אחר שהדרך לגן העדן האישי עוברת דרך הגיהנום האישי. 30.05 את כל כך יפה שאינך חתיכה מגן עדן, את גן העדן עצמו של בן זונה בר מזל אחד והנוף לעברו של כל הסובבים אותך. 30.05 את כל כך יפה שהקצין ההוא שלמד איתך בתיכון יכול לראות אותי במסדרון שבוז ולשאול מה קרה ואשיב לו "טל..." והוא פשוט יבין. כי כולם מושפעים מההילה שלך. 30.05 את כל כך יפה. זהו. לפעמים צריך לתת לזה לחלחל בלי להכביד במילים. 30.05 את כל כך יפה, ואת צודקת שכל הפואנטה היא שאני לא אמור לחשוק בך מינית. אבל תביני שתמיד אחשוק בך בצורה מסוימת, אם כי אחרת. זו בדיוק הסיבה שאת ממעטי האנשים שיקרים לי ואני משתדל לשמור עליהם, לפעמים בכישלון נחרץ.31.05 את כל כך יפה שאני לא מתפלא שהצלחתי למצוא סיבות בשווי חודש לכך. וזו רק ההתחלה. 31.05 את כל כך יפה שמאז שפגשתי אותך התחלתי לחלום בלילות על אנשים. 31.05 את כל כך יפה שלפעמים אני מתפלא שאת קיימת במציאות ואת לא סינטוז מדהים של הדמיון שלי. ואז את נפגעת מאיזה דוש מסריח ובוכה ואני חושב לעצמי שזו לא את שלא מתאימה למציאות, זו המציאות שלא ראויה לכך. 31.05 את כל כך יפה שאת היחידה שאין לי איתה Uncomfortable silences.
31.05 את אדם כל כך טוב שאני מוכן לעשות הכל כדי להבהיר לו כמה הוא מצחיק אותי, מחמם את ליבי, מסקרן אותי והופך כל יום לנסבל, גם הסגרירי ביותר. אפילו תחת הסיכון שלא תרצי לדבר איתי לעולם. 31.05 את כל כך יפה שלימדת אותי שהחיים לא נועדו כדי לצבור הישגים, אלא לעשות דברים עם אנשים שאתה אוהב. לא רציתי לכתוב את יפה כי זה גורם לך להרגיש לא בנח. אבל מצטער, יופי מבחינתי הוא אותה התרגשות שאני חווה כשאני מסתכל על משהו מושלם שמעורר בי השראה מפיסת מוזיקה לאדם מדהים ומבחינה זו את היפה בנשים, ואולי מבני האדם. ועלי לציין זאת כך, על אחת כמה וכמה כי את חושבת שאני חושב שאת מכוערת. 31.05 את כל כך יפה שלפני שאני רואה אישה חושנית, אני רואה ילדה תמימה, עדינה וכה יפה. כמו שושנה שיש לשמור עליה מכל פגע. 31.05 את כל כך נפלאה שאני לא מאמין שויתרתי על לומר לך את זה ודיכאתי את זה כי יצאתי עם מישהי. אני פשוט לא מאמין שהייתי מסוגל. במיוחד אחרי הכל כשהתיישבתי מול מקלדת והתחלתי לכתוב סיפורים שוב וגיליתי את שדיכאתי מחדש. לא עוד טל. גם אם אשכב עם אישה שכולה מזהב והעיניים שלה אני שוקע בהן לנצח בזמן ובמרחב בזמן שאני מתנה איתה אהבה, גם אז כשאעלה אל שולחן הכתיבה אתן למוזה לעשות את שלה. 31.05 כל כך קשה לי לותר עליך שאני מוכן לסבול עלבונות וגידופים בשבילך. 01.06 את כל כך חשובה לי שהדבר שמונע ממני להתקשר אליך היא לא החסימה, אלא הכבוד שלי כלפיך. 01.06 את כל כך יפה שאני מסתכל על חודש שלם ורואה מדבר צחיח שאת לא באופק, ואני כל כך שבוז. 01.06 את כל כך יפה שהפכת לחומר אינון העיקרי שלי. סתם, לא באמת. או שכן? סתם סתם אני צוחק, או שלא?!?! 01.06 את כל כך יפה שלאנוס אותך, אפילו בתור בדיחה, ירד מהפרק. לא אמרתי כלום על לרצוח ולפחלץ סטייל אה ליטל פיס אוף הבן. 01.06 צחוק בצד, את כל כך חשובה לי שגם אם אכעס עליך, לעולם לא אהיה מסוגל לפגוע או לזלזל בך בכוונץ זדון וללא זדון זה חורע לי יותר מפגיעה שלי בעצמי

שרשורי וואצאפ את יפה II

01.06 את כל כך ייחודית שהיה עלי לפתוח "שרשורי וואצאפ את יפה II" בבלוג כי הראשון הכיל שבעה עמודי טקסט והתחיל לקרוס כל פעם שאני פותח אותו בטלפון. 01.06 את כל כך יפה שאני מסוגל למלא תמונת A3 שלך באת יפה בגודל כתב 3 ועדיין לא יהיה לי מקום לכולם. 01.06 אני כל כך אוהב אותך שאני רוצה לעלות על גג המפקדה ולצעוק "אני אוהב את טל גרוס" והסיבה היחידה שאני לא היא שזה בושות בשבילך, לי פשוט לא אכפת. אבל בחיאת מה אני מתמקד בעצמי כמו איזה נרקסיסט? אנחנו מתמקדים פה בתחושות שאת יוצרת בכולם. 01.06 את כל כך אדירה שלפני שהכרתי אותך ידעתי רק על מעט דברים שמעבירים כזה רטט בגוף. The Great Gig in the Sky וטיפוס הרים. לא ידעתי שבני אדם יכולים להכיל כזאת עוצמה. 01.06 את כל כך סוחפת שהסיבה היחידה שאני שומע אריק ברמן היא שהוא מזכיר לי את יופייך. 01.06 את כל כך חשובה לי שבפעם הקודמת כמעט התמוטטתי בשלב הזה. אבל היום, כי את כל כך משאירה חותם בתודעה, אני נזכר ורושם את כל הסיבות שאת כל כך את ואז אני יכול לחייך ולהמשיך ביום שלי. 01.06 את כל כך ממשית כפי שאני כותב, שאני מרגיש שלא ידעתי אותך באמת כשלא כתבתי לך כמה את חשובה לי. כמו חפץ שאני משתמש בו לצרכיי. ואילו עכשיו את נראית יותר בת אדם מאי פעם. אני אשמע גיי אבל זה מקסים ומרגש אותי. 01.06 את כל כך חשובה לי, שזה שובר אותי לחשוב שאת לא רוצה לדבר איתי, ששברתי את זה. ואני לא אשקר כי זה לא הקטע שלי, גם העובדה שאת לא אהבת אותי מעולם השאירה אצלי מקום ריק בלב של כמיהה. ותיארתי בפוטרוט בוואצאפים חסומים מהי הכמיהה הזאת. זה עבורי אחד מהפגמים הגדולים ביותר שלי. שאני לא האדם שאת מסוגלת לאהוב ולחלוק איתו את טל העמוקה ביותר. לא הגופנית, זה שולי, מעטה ריק מקטיפה שמלא בדבר האמיתי. ומהו הדבר? זה לווצאפים החסומים. אבל אז אני נזכר בלילות ללא שינה כשהעיניים שלי חצי עצומות ואנחנו מדברים על כלום ואני אומר לעצמי שזה פשוט לא שווה להרוס את זה בשביל זה. וזו הסיבה שכל כך חששתי להתקרב אליך אז כשהייתי עם יולי. 02.06 את כל כך יקרה לי שאני מגלל הודעות ישנות שלנו בווצאפ ואני קולט מה פספסתי ונמלא צער כל פעם מחדש. 02.06 את כל כך יפה שגם אם היית צב נינג'ה עם עור ירוק וגוף מוצק, היית נראית טוב יותר מרוב האנשים. 02.06 את כל כך יקרה שמאז המלך מידאס לא היה כל כך הרבה זהב במקום אחד. 02.06 את חודרת ללב כל כך חזק שיש סברה שאת תיכננת את הפלישה לטרויה. 02.06 את כל כך חכמה שמאז ימי ג'ושו לא היה אדם עם כל כך הרבה תובנות. וספציפית בחרתי בג'ושו ולא באריסטו או איינשטיין כי אלו תובנות פשוטות שנוגעות למרקם החיים בצורה הכי אמיתית שיש, הכי פחות אנליטית. 02.06 כמו מונטיין את מטיילת סביב הגות ואסתטיקה בלי להשקיע את עצמך בשום רגע. מתבוססת דווקא במעבר המהנה ביניהם. וזו הגדולה שלך, וזו אחת ההשראות שנתת לי, וזו הסיבה שאני אוהב את מונטיין. 02.06 את כה סקרנית שאת היחידה שחדרה לכליות שלי, עמוק יותר מההורים שלי אפילו, את כה מרתקת שהייתי מסוגל לחשוף אותך למה שהוא איתי. את כה מקבלת שהיית מוכנה לסבול אותי גם כשהראיתי לך כמה מכוער אני יכול להיות. ובשל כך הרגשתי בטוח לצידך. ספיישל גאווה: 03.06 את כל כך מהממת שאת שורפת לי את כל הוודג' 03.06 את כל כך הורסת שאני מתתתתתה 03.06 את כל כך יפה שאפילו הגייז הכי אוחצ'ה לירדים שבבוקר מצחצחים שיניים עם דילדו ובערב יוצאים למסיבות נודיסטיות theme ריהאנה בבונדג' (אין לי מושג באמת איך גייז מבלים או מה הם עושים בבילויים שלהם ואני לא רוצה לדעת) חמים עליך כמו משה קצב בלשכה מלאה פקידות בצבא וסלע בגן של שושי. למעשה אני מתפלא שאנחנו לא שומעים על יותר מקרי אונס של טל, ממש נס. 03.06 את כל כך יפה שהקהילה החליטה שתהיה הסמל שלהם. לא כי את כזאת חשובה בקהילה, פשוט את ממש הולכת עם הצבעים של הדגל.

יום שלישי, 23 באוגוסט 2016

אנה ואנה

אנה ואנה נע בחרבי גוש דן
ממועדון סמוראי למכון איתן
אנה ואנה שישה ימים בשבוע
אנה ואנה אני נכנס ויוצא
נכנס ויוצא
"תמשיך" היא לוחשת
"סתמי" אני צועק ומצליף לה בתחת
אנה ואנה מדייט גרוע אחד לשני
מיפו עד לחוף הים
וכבר שכחתי למה אני עושה את זה
ומה זה סקס טוב
אנה ואנה, שוב ושוב, המתנד מתגבר עד לכדי בחילה
עוד ועוד ועוד
ואז פוגש איזו אחת, עם חוש הומור סביר וחיוך מקסים.
ונזכר בילדה שהפכה את החיים לפחות נסבלים.
אנה ואנה כי אני חייב לשכוח אותה.

יום ראשון, 21 באוגוסט 2016

גם זה יעבור

'גם זה יעבור' הם כולם אומרים. נהיו לי שיר שלאגר, תקליט שבור בלתי נסבל על ריפיט.
אבל יש דברים שלא עוברים. לא אשכח, לא אפסיק לאהוב, לדאוג, לרצות, ולא משנה כמה תחזרו על זה. עזבו אותי, תנו לי להתבסס בחרא.
אני לא רוצה שזה יעבור, זה נח מדי לשכוח. אני נזכר שאני בן אדם, שיש משהו שאכפת לי ממנו. גדול ממני בכמה סדרי גודל. ואולי זו הסיבה שכל כך אהבתי כשסבלת, כי כל מה שרציתי היה לתת ושתספגי.
אז שזה לא יעבור, וזה כנראה לא. כמו דיסקית פרוצה, הכאב ימשיך לחזור ולדקור והוא לא ידעך ולא יעלם, מכורח ההרגל הוא יוקהה. ובחורפים קשים יצוץ בשנית ואומר לעצמי "פעם אהבתי, פעם הייתה איזו מישהי ולמדתי ממנה מה זו חברות אמת".
תעזבו אותי. לא יל, לא הרווארד, אני לא רוצה להצליח בגדול. לשקוע בבינוניות של ישראל בלי מחשבות גדולות. לשקוע במיסים ובחרדות על הביטחון. אבל לפחות לחזור לבית החם שבניתי לעצמי.
ואמנם חשבתם שיש לי פוטנציאל ואולי אהיה כתוב אי שם בדפי ההיסטוריה כמפתח הדרעק או מגלה הזין בעין, אבל זה קרב אבוד מראש. הבלאגן בראש לא נתן מעולם לאחוז בשום רגע של צלילות. רק תתנו לי לאהוב בלי שום מטרה או תגמול.
תפסיק לדבר חבר יקר, אני לא רוצה מילות עידוד. רק שתקשיב ותבין ושאשמח בחלקי. היא הלכה, אבל בזכותה גיליתי אותך. ולפחות יש מישהו עכשיו שיאמר לי שזה יעבור.

יום שישי, 19 באוגוסט 2016

דכדוך כבן זוג

אוח דכדוך.
הכרתי אותו בשיטוטי בטינדר, כשהבנתי כמה השוק ריק ומת מכל סיכוי אמיתי. הוא האזין לי, הבין אותי, וכך האהבה נרקמה ביני לבין דכדוך.
בבקרים הייתי מסדר את המיטה למנגינת 'עוד לילה לבן' וחושב לעצמי שמשהו לא בסדר בכל הקשר הזה.
הוא היה מגיח באחד לפנות בוקר. "תצטופף קצת" היה לוחש ועיני לא נעצמו מאותו רגע כשנשימותיו הקרות לחשו לי.
בשתיים הייתי קם, מוותר על השינה. רוכב לצבא וחושב רק עליו, בשמונה ארבעים נשכב על המזרן והתחלנו במשחק הפרוע שלנו בסופו אני נשאר מתנשף ובעל פרספקטיבה חדשה לחיים, אז נזכרתי כל פעם מה מצאתי בו.
הוא ידע לקבל ולהקשיב, הוא סירטט עולמות שלא ראיתי, הוא היה מפלט מהמציאות.
וכמו כל זוגיות טובה מלאת תשוקה, היא לבסוף קמלה ונותר רק מעטה ריק. עברו חודשים ושמתי לב שהשירים המוכרים חלפו מהטלפון בבוקר, אני מתעורר, וחוזר מיד לישון ומה שהיה בעבר סערת רגשות הפך למתנד מוכר ומעייף.
כבר איני להוט עבור דכדוך, איני גם מתוסכל, הוא פשוט הפך לחלק בחיים שלא מפריע ולא מעשיר אותם, כמו ארוחת הצהריים היומיומית, ההליכה ברחוב.
איננו קשובים זה לזה. פעם בכמה זמן אני מביט בעיניו ומכיר בקיומו, והוא יודע שאני שם, אבל חולפים במהרה בלי להפוך מזה עניין גדול.
וכבר שקלתי להיפרד ממנו אבל כמו בכל קשר שאיבד את בוסריותו, אתה פתאום קולט שאין בו שום דבר מיוחד, הוא יכול היה להיות כל אחד, וזה אתה שסרוט ולכן אתה זה שבחרת פרטנר שרירותי ששמו יצא כך ויכול היה להיות אחר ואילולא אתה והפאקים שלך זה לא היה קורה לעולם.
הוא כנראה באמת משמש לי מפלט, קל יותר לדבר איתו מאשר עם אנשים. קל יותר להתמודד איתו מאשר עם הגעגועים. וכבר אין צורך לציין למי.