לאחרונה החלומות שלי נהיו מאוד צלולים. הם גם הפכו להיות מין סיפורים בהמשכים. חלומות שמתמשכים מספר לילות.
החלום הראשון שמעניין אותי הוא החלום על חובלים. במסגרתו מחזירים אותי לקורס לשלב מתקדם מאוד בו מסיבה שלא ברורה לי. הרי כבר עבר כל כך הרבה זמן ולא למדתי כלום מהחומר של הקורס. אני מגיע לשלב שבו כולם מסביבי יודעים בדיוק מה הם עושים ובעלי ביטחון רב. נעים במסדרונות הבסיס כמלכים ומתרועעים עם רבי סרן וסגני אלופים. גם אני מגיע לשם יותר מפוקס. יש לי המון ביטחון עצמי וידע שאספתי ממקומות אחרים בצבא. אבל אני לא שייך לשם.
אני רוצה מאוד לסיים את הקורס ואני אומר לעצמי שאני אעשה זאת אבל אני פשוט לא שייך. אני גם בוחן שם את מפקדי הקורס. מנסה למתוח גבולות כדי לראות מתי הם יעיפו אותי. אחד מהם שאני מכיר כועס עלי ובכל זאת אני נשאר בקורס. למה לעזאזל?
אומרים לי ללכת לחדר לבד שם כנראה אשלים את החומר. אני מתקשר בטלפון למפקד שלי האישי ושואל אותו מה הסיכוי שלי לעבור את הקורס או אפילו להשלים את החומר שפספסתי. הוא עונה לי כמובן שהסיכוי אפסי. היו שפיספסו שבוע ולא הצליחו להשלים והועפו. איך שהוא אני מוצא את עצמי יוצא מהבסיס ונוסע באוטו במקום ללכת למקום שאמרו לי. אני שואל את עצמי לאן אני נוסע ועונה בביטחון לקרייה ואז נזכר שלא לשם הייתי אמור ללכת.
החלום הגיוני. אף על פי שהופרשתי לפני יחסית הרבה זמן מהקורס הוא עדיין רודף אותי. אפילו בפאקינג הקיריה, מעוז הג'ובניקים, אני פוגש אנשים משם. ההיתקלות הראשונה שלי עם מישהו משם בקיריה היה מישהו שהופרש גם כן והגיע לקצין מיון שם. התפלאתי שהוא הופרש אבל לא עד כדי כך. השני שפגשתי היה מפקד שלי שהגיע לשם והשלישי היה הפתעה אמיתית. פגשתי חבר שהיה האיכותי ביותר בקורס בעיני. מקצועי, חכם ופיקודי. כל התכונות שהם מחפשים. אין אדם שלא אמר שהוא כזה. הוא אפילו היה בעל רקע ימי נרחב. אם הוא הופרש, חשבתי לעצמי, כנראה שלא כזה נורא להיות מופרש. כנראה גם שתהליך המיון שלהם לוקה מאוד (ללא קשר להפרשה שלי, ייתכן ששלי הייתה מוצדקת).
אם הוא מופרש אז אני שמח שאני לא שם.
הבנתי שהמקום שלי זה לא שם עוד לפני כן. כשנודע לי שחבר טוב שלי הופרש גם כן אחרי. היה לו ראש דפוק ומצחיק כמו שלי. שנינו לקחנו ברצינות מאוד את החיים ומנגד שמרנו על אווירה רגועה ונהגנו להתבדח ולצחוק. במיוחד על צהובים. הוא באמת דמה לי. לכן, אם הוא הופרש לא היה לי סיכוי מלכהתחילה.
אני שונא לעבוד באווירה ללא הומור וקודרת. מה הטעם בזה? זה חלק מהכיף. זה משחרר את האווירה ומאפשר יצירתיות ועבודה נכונה. נו מילא.
כנראה שלהיות חובל זה לא כזה מזהיר.
החלום השני גם מאוד מעניין. הוא קשור לבחורה. רצוי שקודם אכתוב על מאורעות השבוע:
היה לה יום הולדת. זה זמן שהחלטתי להיעלם בו. מנגד היא התקשרה אלי כדי לבקש עזרה למישהי ועל הדרך דיברתי איתה על ענייני ת"ש. היא דואגת לעניינים האלה אצלי מאוד ואפילו הציע להילחם מלחמה שאני אמור להילחם עם מישהו. זה עיצבן אותי. לא רציתי שהיא תעשה את זה. לא כעסתי עליה בהתחלה. כעסתי כי לא יכולתי לספר לה הכל ונלחצתי שהיא תדע את הכל. לבסוף כעסתי עליה שהיא כל כך דואגת לי. אני קנאי לגבי העצמאות שלי לעשות את ההחלטות שלי לבד והכעיס אותי שהיא דואגת לי אבל לא מאפשרת לי להגיע אליה.
"את רוצה לצאת איתי?" שאלתי לבסוף בתוקפנות.
"לא"
"אז למה את מתקשרת?"
"כדי לעזור לך, זה התפקיד שלי"
"אני לא צריך עזרה"
"טוב, לך תזדיין".
כאן זה נגמר. היא כעסה עלי מאוד. זה ממש לא מה שרציתי שיקרה. הדבר האחרון שאני רוצה זה לנתק איתה את הקשר.
אז כתבתי לה ברכת יום הולדת בו הסברתי את עצמי מאוד. מה הולך במוח שלי. במיוחד במעגלים שחושבים עליה. כתבתי לה שאני רוצה גם שנהיה ידידים. זה לא בדיוק מה שאני רוצה, אולי זה הכי טוב כדי לשמור עליה לצידי ולגבי זה אני גם לא בטוח. אני כל כך אוהב לשמוע אותה צוחקת. זה מזין אותי. מנגד, אני לא יודע כמה אוכל לשמור על הסטטוס הזה בלי שזה יכעיס אותי.
בעקבות הברכה היא שלחה לי אס אמ אס שהיא רוצה שנפגש. היא בחרה את הסביבה המוכרת לה והבטוחה. המשרד שלה. הצעתי בית קפה כדי לראות אם היא קיבלה את סטטוס הידידים ותרגיש בטוחה איתי שם אבל התשובה שלילית. ייתכן שהתשובה חכמה עבורה.
כל הסופ"ש אני חושב על מה שיהיה בפגישה הזאת. סעמק זה הרס את כולו. כל פעם שאני פותח את הספר המחשבות צפות אליו. אתם יודעים מה אני רוצה שיקרה בפגישה הזאת? שהיא תאמר לי שהברכה נכנסה ללב שלה חזק ושהיא רוצה יותר מזה. אשיב לה שאני לא יודע אם נוכל להפוך ליותר מזה אחרי שויתרתי על הרעיון ולבסוף נצא. כל התסריט הזה נצמד למשפט אחד שהיא שלחה לי "לא כל יום משווים אותי לארטמיס".
כנראה אבל שהתסריט הזה יותר בדיוני משר הטבעות שפוגש את מלחמת הכוכבים. מה שיותר סביר שיקרה זה שהיא תקבל את ההצעה לידידות וכך נהיה. אולי אלמד לחיות עם זה, אולי אעשה לבסוף מהלך שישמיד את המערכת הזאת ואולי אתפרק מבפנים. לא יודע. בינתיים אני נהנה מהצחוק שלה.
ואז יש את החלום. ככל שאני חושב על שני החלומות האלה כך אני מבין כמה השם מתאים למשמעותו. אלו חלומות הפעם. שאיפות של ממש לגבי העתיד. חלומות אוטופיים מאוד שכנראה לא יקרו. לא יציעו לי את חובלים ואני צריך לקבל ולהנות ממה שיש לי ביד. מה שקיבלתי ליד מעולה.
לא נצא ביחד ומה שקיבלתי יהיה הטוב ביותר לבינתיים.
היא ואני מבוגרים כבר. החלום מורכב מרצפים של אירועים משמחים שאנחנו משתתפים בהם בתור זוג. אנחנו גרים יחד ולומדים זה מזה. משום מה יש שם חלק בו אני מלמד אותה מתמטיקה. מעביר את התשוקה שלי לנושא.
אני מתכנת שמרוויח ים כסף ועובד בבית והיא אשת עסקים מפולפלת שעובדת במשרד. אני מחמם לה פירה וממשיך במקביל לעבוד על שורת קוד עד שהיא תגיע הביתה.
אז מה היה השבוע חוץ מזה?
ובכן הבנתי עד כמה מרקם החזון הכלכלי שלי בתיכנות בצבא בדיוני. דיברתי עם חבר טוב שעוסק באבטחת מידע והוא הסביר כמה קשה להרוויח כסף מתיכנות בגיל ובמצב שלי. בכל זאת אמשיך אך אני יותר פסימי כעת. יש לי שתי אופציות להרוויח מזה כסף (שלוש אם מחשיבים אחת מחוץ לצבא שנראה מה יהיה איתה). נראה כמה כסף זה יניב.
באותו עניין היא הציע לי (או האשימה אותי) לחפש עבודה. צודקת. זה רעיון טוב. אז יש מקום ליד הבית שלי שאני הולך לשאול לגביו. סיכוי טוב. אני לא ממש מחפש כסף. אני צריך כסף אבל הוא לא מעניין אותי. אני מחפש ללמוד בשקט אבל זה לא יכול להיות.
הבנתי לאחרונה יותר טוב את הרוח של אייקידו. ככל שאתה צובר ניסיון ככה ההבנה שלך נהיית יותר עמוקה. אם בהתחלה אתה מבצע טכניקות בצורה שטחית ומכנית, ככל שאתה מתקדם אתה מבין למה אתה עושה את הטכניקות האלו ולא אחרות. העקרונות המנחים.
זה התחיל לפני כשבועיים או שלושה כשנתנו לנו מתקפה ואמרו לנו לבצע עליה טכניקה. זאת פעם ראשונה באמת שהטכניקה שלי לא עיוותה את תנועת היריב אלא ממש זרמה איתה. נתתי לו לנוע ופשוט הכוונתי אותו למקום שאני רוצה. המאמן החכם שלי אמר לי "או! זה אייקידו". הייתי שמח.
כעת אני מנסה ללמוד יותר לעומק את הרעיונות האלו. אני מנתח כל טכניקה בשיעור לאט כדי להבין לעומק. אני גם מתמקד מאוד בתנועות אגן.
אני חושב שאני מוכן להתכונן לחגורה שחורה. זאת יהירות גדולה מאוד. יותר מדי. מאחר וחזרתי לאימונים לאחר תקופה ארוכה של אי פעילות הייתה לי ענווה גדולה. באתי כדי ללמוד. פתאום זה משתנה ליוהרה חזקה. זה לא טוב. אני צריך להפסיק את זה כדי ללמוד באמת.
אבל יש שני מועמדים לחגורה שחורה שאני מאמין בליבי חזק מאוד שאינם ראויים לכך יותר ממני. פחות אפילו. זה מזכיר לי בזמנו בחגורה לבנה כשמישהו ברמה נמוכה בהרבה ממני התחיל לעבוד על רעיונות יותר מורכבים לפני. זה כנראה היה נטו כתוצאה של ותק.
אבל אני לא מתאמן עבור צבע חגורה שונה ואני צריך לזכור את זה. אני מתאמן כדי להבין.
איך שהוא לא יצא לי לכתוב פה מעולם מה זה אייקידו בשבילי. פעם תקפתי את הסוגיה אבל באמצע הקטע חשבתי לעצמי שזה לא משקף את דעתי נאמנה ומחקתי אותו. ייתכן שבהמשך אכתוב.
אני חושב שכתבתי די והותר להיום. שבת שלום ושבוע טוב וכל שאר הברכות והאיחולים האלו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה