אהובתי,
אני זוכר את היין הראשון שבאמת אהבתי.
גוורץ של בלו נאן. יין לבן סמי דריי. טעם של פירות האביב בפה. חזק מספיק כדי ליצור רושם ובכל זאת חלש ועדין דיו כדי לא להרתיע. מפתה זו ההגדרה הנכונה.
ניגשתי אליו בחשדנות של ילד. בחנתי את כוס הזכוכית העדינה ואת הנוזל הלבן שבתוכה. הרחתי את היין לאט ובזהירות. ריח מזמין של התעוררות מיקיצה ארוכה בשדה. אז מגיעה הטעימה. הרגע שהכל משתלב לכדי שלמות. מנגינת פסנתר וסקסופון, ריח האוכל שבאוויר והיין מתמזגים ומערבלים את חושיך. מרקם קטיפה דקה, ורדים ממלאים את פיך.
האווירה סוגרת את עינייך ומרפא את שריריך ואתה מרחף באווירה החושנית הזאת.
מסתכל עליך מרחוק. קרן השמש של יומי. מרגיש כה מעט חום ממנה. היא מדברת איתי רק עם עיניה.
אני ניגש בפחד ובחשש. מדבר איתה על נושאים עינייניים כדי לבחון אותה.
לבסוף אני ניגש לטעום. מה היא מרגישה, איך היא מתקתקת. מנסה להבין את מכלול הטעמים שלפני. קצת פלפל, קצת פירות. מנגינת צחוקך, הריח של שיערך, המוח הפעיל שלך. אתה לא מסוגל לעצום את עיניך מחשש שתפספס אותה.
אתה מתמוסס. חושיך מתערפלים. מנסה לטעום עוד אבל הבקבוק כבר ריק.
ידידתי הקרובה,
לחיים לנו. אני מרים את כוס הוודקה הזאת לכבוד מאהבך. אדם משחמו ומעלה.
קשה לתאר וודקה במילים. כשמה הרוסי מרמז היא מטעה מאוד. היא נראית ומרגישה כמו עוד משקה פשוט. עוד כוס מים, voda, אבל יש בה משהו שונה. היא מחממת את ליבך ומצננת את מוחך הקודח בימים הקרים. היא גורמת לך לצחוק ולחזור להיות אותו ילד שטותי שהייתה.
הנוזל הקר מנקה את המרזבים מהבוץ של היום ולבסוף נוחת לקרקע ומחמם את ליבך.
הנוזל הקר מנקה את המרזבים מהבוץ של היום ולבסוף נוחת לקרקע ומחמם את ליבך.
הנחמה היחידה של עובד היא אותה כוסית נפלאה בסוף היום.
אבל תיזהר ממנה כי היא בוגדנית. אם ידך המחזיקה בבקבוק חלשה מדי תמצא את עצמך ממוטת על הרצפה בסוף היום.
האווירה השמחה היא השקר המתוק. מה שנשאר בתחתית הכוס הוא הדיכאון והכאב. כשנגמר היום והאווירה המתפוגגת אתה מוצא את עצמך במיטה לא מצליח להירדם שוב. מחשבותיך מעסיקות אותך. אתה מאשים את עצמך ומטחבת בך. שמש זורחת ואתה קם מהמיטה סהרורי. יוצא החוצה אל יום גשום נוסף. אתה מצטער על אותו בקבוק כל היום.
ברקים ורוחות. סערות רגשות. לילות ארוכים. אין אור בשמיים.
ברקים ורוחות. סערות רגשות. לילות ארוכים. אין אור בשמיים.
היא נשארת איתך ולא מרפה. גורמת לך להרגיש רע. עוד מעמסה על מוחך הקודח. זה מעגל שאתה מודע לקיומו ולא מסוגל לברוח ממנו. הבריחה היחידה מהכאב של הבקבוק הקודם הוא הבקבוק של הערב.
על כן אני אומר לחיים ומוזג לעצמי עוד כוס.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה