ולפה נכנסים הגיגים אישיים שלי. כן, כנראה לא אזכה בהם לשום הכרה והם שווים פחות מהנייר עליהם כתבתי אותם או מנורות הled מהם הקורא הבדיוני של הבלוג הזה רואה אותם אבל מבחינתי יש להם מקום.
אהיה כנה, סביר להניח ששום דבר ממה שכתבתי קודם לא מקורי. זה נגזר מהסברים שקראתי בספר.
הנה שאלה: האם אפשר לבנות מדע אמפירי באמת?
כלומר שמתבסס רק על הידע שאנחנו מפיקים מהחושים שלנו? מינימום הנחות, מינימום קריאה לרעיונות מופשטים.
אני די בטוח שהתשובה היא לא. אבל ממה נפיק ידע ממדע בדיוני כזה? כמובן שלא נוכל להשתמש בגופי מדידה וצגים של מחשב כמו המדע של היום. המחשבה על אותו מדע מעסיקה אותי כי מטרידה אותי המחשבה הזאת: המדע של היום, האמפירי, טוען שהחושים שלנו אינם טובים ומדויקים דיו כדי להפיק מידע לבד ולכן הם צריכים מכשירים שמעוותים את אותם חושים כדי שנוכל לראות יותר טוב את הממצאים. בעיני זה קצת... איך נאמר... self contradictory (רק כי זה נשמע יותר סקסי באנגלית). ב"מגבירי חושים" אני מתכוון למיקרוסקופים, טלסקופים, ניירות לקמוס ושאר החבר'ה שמתרגמים לנו תכונות שאנחנו המצאנו (חומציות, פוטונים וכו') לדברים ויזואלים בחושים המחורבנים שלנו.
מדע כזה יתבסס על הדברים הפשוטים ביותר: מישוש, ריח, טעם, שמיעה וכמובן ראייה.
אני חושב שהמאפיין החזק של מדע מסוג זה היא שהוא מאוד מאוד אובייקטיבי. אפשר לבטא את הרעיונות בו בכל שפה. אפשר כמובן ורצוי ליצור בשבילו שפה אובייקטיבית בה אפשר יהיה להבין את המשתנים.
בסופו של דבר, בכל שפה יש את המילים ירוק, חום, מר, חריף, לח ומצחין.
היופי גם במדע מהסוג הזה שמשתמש בתיאורים הפשטניים האלה היא שאתה לא יכול להיתקל במינוחים טאטולוגים או מחזוריים.
המילים הפשוטות בהם אנחנו משתמשים, אלו שפונות לחושים הן אקסיומטיות כאלו. אי אפשר להגדיר אותן ולא צריך בשום מילה אחרת. הן בנייני השפה הכי טובים. רעיונות מורכבים כמו זמן או כבידה לא ניתנים להגדרה ואפילו לא ניתנים לתפיסה של החושים. אז למה אנחנו מרגישים כל כך בטוחים להשתמש בהם? הדרך היחידה שלנו לדעת את קיומם היא מדידה שלהם במכשירי המדידה שמתרגמים אותם לדברים שאנחנו מסוגלים לראות (וגם זה לא תמיד נכון, במיוחד במונחים היותר מופשטים כמו אטום).
הגדרה של אובייקט במדע החדש תהיה ציון כל התכונות שלו:
עץ הוא אובייקט חום, מחוספס, וריחני.
עוד דרכים בעיני לגיטימיות להסיק מסקנות עם מדע חדש הן דברים שנתונים לדעת כולם: צורות גיאומטריות זה משהו שקיים בהרבה שפות כי זה מוכר להרבה בני אדם. אפשר לתאר משהו כעגול, קו או משולשי.
והתכונה הכי חזקה בעיני: השוואה במקום. אנחנו מסוגלים נגיד להפיל שני גופים ולראות ברגע שאחד נופל וברגע שהשני נופל ואיפה כל אחד מהם היה ברגע מסוים. אנחנו מסוגלים לומר איזה גוף ירוק יותר.
אני חושב ששתי החולשות הגדולות ביותר של מדע כזה הן הקושי עם הנושא של הזמן (כי לא ניתן להסיק אותו מכלום) והנושא של לוגיקה. לוגיקה היא משהו שאנחנו המצאנו, לא נתפס בחושים ומבוסס על חוקים שלא בהכרח נכונים.
כמובן שמדע כזה מאוד מאוד חלש ביכולות שלו. הוא אפילו לא מסוגל לבצע אינדוקציה ולהסיק מסקנות. מה שהוא כן מסוגל לעשות זה להגיע לאמיתות שהן כנראה נכונות ב100%. אם לא שם אז לפחות הרבה יותר נכונות ממדע רגיל.
זה רעיון שאני אוהב ולכן אני חושב עליו הרבה בזמן האחרון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה