אז הייתי עסוק השבוע ולא היה לי זמן לשבת על המחשב ולכתוב. כן יצא לי לכתוב על דף וכעת זה עולה לפה (וופי פאקינג דו).
כעת לסדר היום: אני מאוהב. אהבה מאוד מאכזבת אגב. אני בחיפושים רבים אחר אישה למערכת יחסים רצינית. פגשתי מלאך. פגשתי אותה עוד ביום הראשון שלי בבסיס ופלרטטתי איתה קצת (השתמשתי בעצה שנתנו לי ופלפלתי את עצמי עם ההומור הציני החביב שלי). לא חשבתי אבל שיצא מזה משהו רציני או בכלל שהיא בחורה באמת מיוחדת.
כמה שטעיתי. לאחר 2 שיחות איתה הגעתי למסקנה חשובה. אני אוהב את הגוף שלה אבל מאוהב במוח שלה. כזה מוח נדיר למצוא. הוא עובד בדיוק כמו שלי.
אבל יש לי מחלה: אני גרוע עם נשים. אני מגיע איתן בקלות מאוד למערכת ידידות ולא לאהבה. האמנתי בעבר שזה נובע מכך שנשים מחפשות גבר חזק ודומיננטי שימשול בהן ואני אדם מאוד מאוד לא התקפי. אני מאמין היום כי אני טועה.
הכוונה בהיום היא באמת, היום. כלומר אתמול. ביקרה אותנו קרובת משפחה שהיא על הדרך פסיכולוגית. השתכרתי מאוד (הגענו למסקנה שאפשר להחליף הטפות פסיכולוגיות בוודקה). כמה בירות וכמה שוטים של וודקה עושים אצלי את העבודה. כל אופן היא אמרה משהו שמאוד הפתיע אותי בהתחלה. שאני שונא את עצמי וזאת הבעיה שלי עם נשים.
בהתחלה זה נשמע לי מגוחך. אני מעריץ את עצמי. אני בן האדם הכמעט יחיד שאני מאמין שהוא שפוי ולא משעמם. מצד שני זה מסביר הרבה. יש לי בעיות ביטחון עצמי, אני מגיב לבני אדם בתוקפנות ואני ציני ברמה מגוחכת. ייתכן והאלכוהול שיחק תפקיד מפתח בשיחה. הוא בהחלט פותח לך את התת מודע (או הורג לך את המוח עד שלא נותר מהאישיות שלך כלום). הגעתי לשתי מסקנות חשובות. ראשית, אדאג לומר לעצמי את מה שאני חושב בצורה מושכלת ולא בצורה ריגשית: אני חושב שאני אדם מוצלח מאוד עם מקום לשיפור.
זה קריטי עבורי לאהוב את עצמי. גם כי ההבנה שלי היא שנשים אוהבות גברים עם ביטחון ואני אוהב נשים וגם כי אז אוכל להיות מאושר.
שנית, אני מאוד צריך טיפול פסיכולוגי. זה עוזר להתבונן בעצמך וכו'. בהתחשב בכל הדברים הדפוקים שקראו בתקופה האחרונה זה די קריטי כדי שלא אצא מזה בלאגן.
פאק אני ממש מאוהב בבחורה הזאת. במוח בעיקר אבל גם בגוף כמובן. היא מושלמת עבורי. היא לא חושבת כך מן הסתם. כלומר, היא רוצה אותי בתור ידיד אבל אני כמובן מחפש יותר. אני מחפש להתייחד עם נפש ועם הגוף שלה. אני מוקסם כל פעם שאני מביט בה. בבריכה, בעבודה עובדת לה כשהיא הולכת במסדרון, כשהיא עייפה, כשהיא ערנית ובמיוחד במיוחד כשהיא צוחקת ומחייכת. יופי שאין כמוהו.
והדעות שלה. הו הדעות שלה. חריפות אין כמוהן.
אין ספק שזאת בחורה ששווה עבורי לסבול עבורה. שווה עבורי לתקן את עצמי כדי שאוכל לצאת איתה. הייתי חולק איתה את כל שכתבתי עליה ואת כל מחשבותיי אם לא הייתי חושב שזה היה קטסטרופה לסיכויים שלי לצאת איתה.
הגעתי גם למסקנה שאני לא יודע אם אני כועס על אבא שלי או לא.
קודם חשבתי שאני לא. ידעתי שאני מאוכזב ושאני חושב שיש לו בעיה וקיוויתי שאוכל לעזור לו. היום אני לא בטוח. עד עכשיו נמנעתי מממש לדבר איתו מהחשש שזה יגלוש לוויכוחים. לצד החשש שננהל שיחות סתמיות ואידיוטיות כדי להמשיך את זה. ייתכן ואני באמת כועס עליו. אצטרך לנהל את הוויכוח הזה מתי שהוא.
זה הכל להיום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה