אני זוכר את הצעד הראשון שלי לספקנות.
זה היה בדיונים ב-youtube. בזמנו הייתי מאוד ימני והתחלתי להתווכח עם ערבים שם על ישראל (סוסיאלי אקוורד במיטבו). חיפשתי מילים כמו: israhell, zionazi וכו' וכתבתי הרבה להם.
למדתי על הזווית השנייה של המצלמה. מה הכוונה? לא, לא הפכתי לשמאלני (חס וחלילה חס ושלום :P המיתון הימני שלי הגיע שנים אחרי זה ואפילו עכשיו אני לא שמאלני באמת, אולי מרכז). אבל למדתי שלכל טענה שלי יש טענה נוגדת מהצד השני.
זה העלה בי את השאלה הזאת: מה אפשר להחשיב כאמת? מה 100% אמת? התשובה שלי הייתה מאוד פשטנית והתחילה את ההליכה שלי בכיוון הזה. מה שהמדע אומר נחשב לאמת.
כמובן שלא היה לי מושג באותו הזמן מה זה מדע, חשיבה מדעית, ספקנות ושאר המילים היפות האלו. ראיתי רק שמדע מניב תוצאות מגניבות ולכן הוא כנראה צודק וזה הספיק לי.
באותה תקופה גם הייתי אגב מאוד דתי באמונותיי, שקלתי אפילו חזרה בתשובה. האמנתי (וגם קצת הטעו אותי להאמין אבל להאשים אותם זה קצת לא נכון) שהמדע תומך בטענות של היהדות. יציאת מצרים וכל זה.
התקופה שאחרי זה הייתה בלבלה דתית בשבילי. קפצתי מרעיון אחד למשנהו. מנקודה אפס בה הייתי גדול בתורה (וטיפחו בי את השקר שאני מנתח גמרא בצורה מאוד חכמה ושיש לי עתיד), עברתי לבודהיזם, גישה שבעיני הייתה יותר הרמונית ולבסוף לאתאיזם. זה הגיע ממחשבה פשוטה: למה אני צריך את אלוהים בחיים שלי? הוא משפיע עלי בצורה כל שהיא. וואלה? חכם אני הישן.
לאחר מכן נכנסתי לסרטונים של נו באמת ולאתאיסטים נעים להכיר ופגשתי חבר'ה נחמדים. היום אני אומר לעצמי "נו באמת" כשאני מסתכל על סרטונים מהסוג הזה. זה נראה לי מאבק קצת לא בוגר לפעמים.
מה שכן, פגשתי שם את מי שבעיני הוא המנטור שלי לענייני השכלה. הוא באמת מכווין אותי ועוזר לי להתמצות בספרות הרחבה בתחום. אני קורא לבד הרבה ולא נעזר בו תמיד אבל הוא הציע לי הרבה ספרים וכיוונים ולכן אני מעריך אותו מאוד. ממנו גם באמת התחלתי לבנות... איך נקרא לזה? משנה אתאיסטים סדורה.
אז הנה משחקים חביבים ששיחקתי איתם במוחי במשנתי האתאיסטית בימים האחרונים. הם כולם עוסקים בתפיסת המציאות בעקבות ספר שקראתי לאחרונה בנושא.
הראשון יהיה יותר פשוט ופחות פלספני. כי הוא מקבל יותר הנחות יסוד.
נניח וקיבלנו מספר הנחות: ניתן לבצע אינדוקציה כדי להסיק מסקנות (כלומר לראות משהו קורה הרבה פעמים ולקבוע שהוא נכון תמיד, אם הרבה גופים נופלים הרבה לקרקע אז אפשר להסיק שכול הגופים נופלים לקרקע), ניתן להסתמך על חושינו כשאנחנו רוצים לתפוס את המציאות (מה שנקרא אימפריציזם) וקיימת מציאות אובייקטיבית שאפשר לפנות אליה (כלומר נוציא את המחשבות של דקארט מהתמונה).
האם במידה ונעשה את כל אלו, אפשר להסיק שכוח המשיכה קיים?
על פניו זה נשמע הגיוני. אם גופים תמיד נופלים לקרקע אז ניתן להסיק שמשהו גורם לזה, אפשר להדביק לאותו הדבר את השם "כבידה" ולגמור את זה כאן. אפשר אפילו למצוא את קבוע הנפילה החופשית, התאוצה בה כל הגופים נופלים.
ברם, המצב מסתבך. מאוד. מאוד מאוד מסתבך.
כבידה לא רק מסבירה למה כל הגופים נופלים לקרקע. זה לא מדע טוב. מדע טוב זה מדע שמסוגל להסביר הרבה מאוד דברים עם מעט מאוד רעיונות וחוקים כמה שיותר פשוטים. זו המטרה. כבידה מסבירה רק דבר אחד כך. אם ככה היינו עושים מדע אז לכל דבר היינו יכולים להמציא הסבר אחד וכך, היינו מסוגלים לבצע הסברים אבל הם היו מאוד מורכבים ולא נוחים (יצא לי טיעון טאוטולוגי מאוד, נכון תמיד, ברור שאם יש הרבה הסברים אז יש הרבה הסברים), הם גם לא היו יכולים להסביר בתוכם תופעות חדשות שאנחנו נתקלים בהן.
ציפורים יעופו כי יש "כוח" שגורם רק לציפורים לעוף. נקרא לו כוח הציפור. לא נוכל ליישם את זה לגופים מרחפים אחרים ולא נוכל ליצור גופים מרחפים עם זה. זה הסבר חמוד אבל לא יעיל לכלום.
מה שאני בעצם מזיין עליו את המוח זה שכבידה גם מציע הסבר לגאות ושפל, לכך שהירח מסתובב סביב הארץ והארץ ושאר הכוכבים במערכת מסתובבים סביב השמש, שגוף שנורה מתותח אופקית נע בצורה בליסטית (יחד עם חוקי הקינמטיקה) ועוד תופעות מופלאות שלא עולות על דעתי כרגע.
אבל הכוח הגדול בזה הוא גם עקב אכילס של אותו הדבר. זה משתמע שאם כל הגופים נופלים אז יש משהו שגורם להם ליפול אם העולם דטרמניסטי (עולם שלכל תוצאה יש סיבה). פשוט לקחנו את אותן סיבות ושמנו אותן בשם "כבידה". ברגע שהתופעה הזאת מסבירה הרבה תופעות יחד זה כבר הופך למשהו קיים וממשי. זה כבר לא תיאור נוח לתופעות כלליות שיחד עושות את תופעת נפילת הגופים. זה הופך לגוף ממשי וקיים.
אבל אנחנו לא יכולים בהכרח להסיק את קיומו. אנחנו מסבירים איתו אבל הוא לא בהכרח קיים. אנחנו מסיקים את קיומו רק מהתוצאות שלו. אנחנו החלטנו באופן שרירותי אלו תופעות מאוגדות יחד תחתיו. באותה מידה היחסים בין התופעות שאנחנו לא רואים לתצפיות שלנו יכולים להיות שונים לחלוטין.
ובסופו של דבר זה נכון. מה שאיינשטין החליט שהוא כבידה שונה לחלוטין מכוח הכבידה. זה הסבר אחר לחלוטין שקשור להתעקמות המרחב. גם איינשטין עשוי להיות טועה כמובן הם כולם כנראה טועים.
המחשבה היותר מדאיגה היא עד כמה מגוחך נשמע כוח הכבידה לשומע זר. אנחנו התרגלנו להאמין בקיומו אבל תחשבו על זה רגע: מצפים מאיתנו להאמין שמשהו בלתי נראה ושלא קיים במרחב באמת (אין חלקיק כזה כבידה בפיזיקה ניוטונית, כבידה פשוט מושכת בלי להיות קיימת) מושך גופים בשל תכונה שגם לה אין שום קיום במרחב שקוראים לה מסה. (רוצים לשמוע טענה יותר מגוחכת? גופים קטנטנים ובלתי נראים עם קשרים חשמליים ביניהם שמרכיבים את הכל וכשהם מתחלקים בצבר הם משחררים משהו שמסוגל להרוג כמות אורבנית של יפנים ולסיים מלחמה).
ורוצים לשמוע את הדבר הכי מפחיד בכל הסיפור הזה? יש לו גם סתירות שאנחנו מסוגלים לראות! כלומר, אנחנו מסבירים אותן במסגרת התיאוריה אבל העיקרון הבסיסי בלי הסברים נוספים לא עומד איתם. דוגמה? הציפורים שהזכרנו קודם. בהתחלה אמרנו שכל הגופים נופלים אבל יש משהו שסותר את זה: הציפורים לא נופלות. גם הכוכבים לא נופלים. במה הם שונים לעזאזל? אז הרחבנו את ידיה של הכבידה בכך שהסברנו למה ציפורים לא נופלות (דהייה, כוחות חיכוך עם האוויר וכו') וכוכבים לא נופלים (תנועה מעגלית). אבל אם נחשוב על זה לעומק, אי אפשר לעשות את זה עם כל הסבר מופרך?
בבלוג הזה כתבתי שיציאת מצרים כנראה לא קרתה. הצעתי הסבר אלטרנטיבי לחלוטין ליציאה. אתם יודעים מה אנשים דתיים עושים כשהם נתקלים בסתירות ל"תיאוריות" שלהם עם תצפיות? הם מפרשים אותן (את התיאוריות). הם טוענים שיציאת מצרים היא משל לדורות, שהר סיני הושמד ועוד. היא טוענת לגבי הטענה שמופיע בתנ"ך ששפן שמעלה גירה אינו השפן במובן המודרני של המילה. הם טוענים הרבה דברים כאלה שמעצבנים אתאיסטים בדרך כלל.
במה זה שונה ממה שעשינו עם כבידה?
טוב, זה קצת לא הוגן. יש הבדל. מספר הבדלים למעשה. ראשית, מדע עובד על חיזויים. בדרך כלל תיאוריה תנסה לחזות תוצאות של ניסוי מסוים ואם היא נכשלה היא תתאים ותשנה את עצמה, תטען שהניסוי בוצע בתנאים לא טובים (יכול להיות, זה לא תירוץ מהתחת כמו שזה נשמע) או שהיא תיעלם למען אחרת יותר טובה. שנית, תיאוריות לא גמישות כמו דת. היהדות שרדה כל כך הרבה תהפוכות כי מסוגלים לפרש אותה. אפילו אמות המוסר שהיא מציעה אינם קבועים. אפילו התפיסה שלה של אלוהים משתנה עם הדורות. היא מסוגלת לשרוד שלטונות זרים ותצפיות שמערערים עליה בגלל כוח הפרשנות והדיסוננס.
תיאוריות יפלו אם הן יהיו ביותר מדי מעמס של תצפיות סותרות. במאה שנים האחרונות זה קרה הרבה. בפיזיקה, ביולוגיה וכימיה. נתנו דוגמה קלאסית: ממכניקה קלאסית לתיאורית היחסות שמתארות שתיהן תופעות של כבידה בצורה שונה.
רגע, אבל זאת עוד בעיה שאנחנו צריכים להתעסק איתה. אם תיאוריות מתות עם הזמן, אז ההסברים שלהן מתים גם כן. אז כבידה באמת לא קיים במציאות. היא מתה יחד עם מכניקה ניוטונית להסבר יותר טוב.
זוכרים את האינדוקציה שלנו? אפשר להוכיח איתה שכל התיאוריות מתות בסוף. פשוט מאוד: ראינו הרבה תיאוריות שמתו, אינדוקטיבית ניתן להסיק שכל התיאוריות שכרגע שולטות ימותו גם כן.
אז גם ההסברים שכרגע אנחנו מחזיקים כנראה לא נכונים לפי העקרונות עליהם אנחנו מבססים אותן.
הם יותר טובים מההסברים הדתיים, הם פשוט לא משכנעים באמת. הם כנראה לא קיימים.
האם אפשר בכלל להסביר את המציאות האובייקטיבית עם הכלים העלובים שלנו?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה