זה מדהים איך מערכות יחסים יכולות להיות מורכבות. כל כך מורכבות שאדם נכה רגשית כמוני פשוט לא מסוגלים להכיל אותן. פגשתי היום בפעם הראשונה שנאה שמהולה באהבה.
הוא לא מעריך את אותו אדם יותר, הוא כועס עליו ומטיח נגדו הרבה האשמות. דיברנו על אותו אדם. אני ציפיתי לאותה חוסר הערכה. אני לא מצפה למשהו אחר.
אז אמרתי לה (כן, זאת מישהי) שהוא דיבר איתי לפני שלושה ימים ואז ראיתי דמעות. היא נפגעה שהוא לא דיבר איתה כבר הרבה זמן, ייתכן ואפילו סינן אותה. לא הקדיש לה את הזמן והמחשבה עליה.
אכזבה, כעס ושנאה שמהולה באהבה. זה דבר כל כך לא ברור ומאוד משונה אבל כשאתה רואה את זה אתה נמלא בתהייה.
אלו שבועות לא קלים. אף על פי שאני מחייך ונוהג כשגרה, מחייך וצוחק עמוק בפנים משהו בי השתנה. סטירת לחי מצלצלת שאני עדיין מנסה להכיל. אני עדיין מנסה להבין את מצב היחסים ביני לבין הסוטר.
מערכות יחסים זה דבר מבלבל מדי לאדם נכה רגשית כמוני.
מעולם המילה הכתובה לא פגעה בי.
אני לא יודע למה אני עדיין כותב בבלוג הזה. מציג חולשה לעולם כולו.
אני מרגיש כמעין תרפיה. שזאת הדרך שלי לשחרר את הרגשות ולקוות שמישהו יקרא ויחוש כלפי אמפתיה. אולי יראו שאני לא מפלצת כמו שאני מצטייר לעיתים. שיש לי עיניים שמשדרות משהו מלבד ביזה, זלזול, ריאליזם קר ונוקשות.
יותר מכל, אני חושב שהבלוג הזה הוא מעין קריאה לעזרה.
אני מקווה שמישהו יקרא את זה וישחרר אותי מהמצב שלי.
אני מחפש נחמה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה