את אפרודיטה ואני הפייסטוס.
את איזמרלדה ואני הגיבן.
את היפה ואני החיה.
לו הייתה שייקספיר הייתי כותב עליך סונטות.
לו הייתי פייג' הייתי נותן לגיטרה לצעוק את תסכולי.
אבל אני לא שייקספיר ולא ג'ימי. אני בסך הכל בן זונה מאוהב.
ליבי מדמם מחוד חיצי קופידון ואינך מסוגלת לראות זאת.
אני מסתכל אל עיני השקד שלך. חדורות במטרה ומלאות בעצמה של ציידת, של אלה.
של ארטמיס. אך כשאני פותח את פי יוצא מהקנה רק אוויר. אוויר ובדיחות. בלי האומץ לדבר בכנות. סתם בן זונה מאוהב וציני שלא מסוגל לבטא את שבליבו.
הקטורת נשרפת עת עת והמחזריo נערמים בעודי נשאר מאחור, כותב את שבליבי כי זה הדבר היחיד שאני יודע.
אני לא הרקולס ולא אודיסאוס. אני לא שייקספיר, סופוקלס או פלאנט. אני לא גיבור שרירי ולא סופר גדול. בסך הכל בן זונה מאוהב.
אני מקווה בתוך תוכי שאותן נשים יסבלו מהגורל שהאגדות מתוות להן אך זה לא משנאה אליך. זה מקנאה לנסיכים ותאווה למערכת יחסים אוהבת עם ארטמיס חומרית. אלה חזקה ומדהימה ביופיה שלבן תמותה אין את הכוח לרסן. סתם בן זונה מאוהב וקצת טיפש.
מקווה כי יום יבוא וניצוצות ליבי הנתזות אל חרוזי ימלטו ללבך אך יודע בעצב שאשאר רומנטיקן נואש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה