אהלן, אני מיזנטרופ.
אני שונא בני אדם. זה לא כזה נורא כי הם שונאים אותי גם. אני לא מצליח לקיים מערכות יחסים מתפקדות, שורף גשרים מהר, נמאס לי מכל האנשים בסופו של דבר בשל תכונות אופי מעצבנות שאני מגלה אצלם שגורמים לי לרצות להתנתק מהם, רב הרבה, ציני מדי, חולה במוח, דפוק וסוטה.
יש לי רק מערכת יחסים אחת שפויה עם מישהי שהיא ידידה שלי בסך הכל וגם איתה ניתקתי איך שהוא בטיפשותי את היחסים.
אני מעדיף להישאר בבית, לתכנת, לקרוא, ללמוד ולא לראות אנשים.
למה אני אומר שהם שונאים אותי? כי זאת האמת. אני מעצבן בני אדם בקלות. ייתכן ואנשים שנאו אותי הרבה לפני שאני התחלתי לשנוא אנשים. מילדות, טרום יסודי, העדפתי להסתגר בעולם שלי שבנוי מדפים מאשר לראות בני אדם. ביסודי זה החריף כאשר לא הצלחתי לדבר עם אנשים באותה שפה.
יש לזה חסרונות. גדולים אפילו. החיסרון הכי גדול הוא שאני אוהב להשתכר ולהשתטות ואתה לא יכול לעשות את זה בלי חברה. אחרת זה נהיה פשוט עצוב ומדכא. אני לא אוהב להיות כלוא בבית אבל אני כולא את עצמי בעזרת בידוד חברתי.
מה אני אומר לכם? אני בלאגן פסיכולוגי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה