Where else would I go?
אנשים נתקעים בעבר כשההווה לא מספק אותם.
אני חייב לברוח מהמדינה הזאת. אני מחזיק מחצית מהמניות לבית תוכנה, אני קורא את התחת שלי כל יום בעבודה וחוזר לבית ריק.
אני מניח שהספר הזה הוא הניסיון שלי לפרוץ את הקיר. לחדור ללב של אדם היחיד שחדר לשלי, שהצליח לגרום לי להתאהב. אני מניח שזה למה אני עובד כל כך קשה.
המניעים שלי לא תמיד צחים. אני לא התאהבתי בטל מהסיבות של דיסני אבל... אף אחד לא. ואולי להתאהב בתור ילד שלא היה לו שום דבר אחר וחיפש משמעות לחיים זה הדבר הכי קרוב לסיפורים הרומנטיים. ואולי יש טיפת יופי בכל הסיפור.
טל, אני לא יודע אם את קוראת את זה אבל אני אדבר איתך ישירות, אני פסיכופת מפחיד לפעמים, הרבה פעמים, ואני יודע גם שאני מפשל, אבל לפחות איתך כל פעם שזה קורה אני מרגיש אשמה ומנסה לשפר את עצמי, הייתי מבקש אופציה שנייה (רביעית?) אם לא הייתי שולח לך כל הזמן מכתבים. ויתרתי על שתתאהבתי איתי ואפילו לתקשר איתך, אבל בשם אלוהים אני גורם לך לחייך. אני אדמם כל טיפה אחרונה שנשארה בנשמה שלי כדי שהספר הזה יתפרסם, וזה שאחריו, והם יהיו יצירת מופת, והכל יהיה בעילום שם, כי כל מה שאני רוצה זה שאת תקראי אותם ותצחקי מהתרגשות. שאולי תישכחי שכתב אותם פסיכופת שהגיע לבית שלך יותר ממה שהוא אמור.
ואני רוצה לשאול אותך... באמת, אם אחרי כל זה, אחרי כל תיעוד של כל זיכרון שלי ממך וכל היצירות שהקדשתי לשמך, ולמרות שאפשר למתוח שרשרת סיבתיות להכל, האם באמת תוכלי לומר שלא אהבתי אותך?
אני אוהב אותך. זה הדבר היחיד שמחזיק אותי במדינה הקרה הזאת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה