לחומת העיניים,
הבוקר כשהשקפתי מהחלון לא האמנתי למראה עיניי. ירוק, חום ואפור התערבבו לראשונה ויצרו התרגשות. כמה דקות לכדתי את הרגע וכשעזבתי את הבית העולם לא נראה כפי שנכנסתי. לרבות כשאביע משנתי בנייר, אטען שוב ושוב שדבר לא קיים או נוצר מכלום, הוא מתהווה בפתאומיות ממודעות חדשה. וכי הרי, ככה חשתי כשהתאהבתי בך. הצבעים תמיד היו קיימים אך משום מה ללא מודעותי, ופתאום הסביבה נראית צבעונית יותר ואני נעטף בחום שבטיפשותי נעדר ממני.
באותם ימים נהגתי להתיישב אל מול מקלדת ופשוט למנות בפליאה את הצבעים החדשים שנוצרו: כעס, עצב, תסכול, שמחה, אושר, אקסטזה, מתיקות.
וכמו היום, לעולם לא נוצרים הצבעים יש מאין, עלינו לרצות לשים לב אליהם מתוך צורך קיומי, משיכה אל אבן שואבת הכרחית, כשאתה מעצב אתר רק בשבילה.
היום לא יכולתי להתמקד ברקורסיות ולולאות כי דעתי שבה כל פעם לצורה החדשה בה הצבעים הרכיבו את העולם. מוחי חקר כיצד הם ישתלבו ויפתרו את הבעיה העיצובית שהכילה יותר מורכבות ממה שיכולתי לתאר.
'פשוט קנה עיצוב ברשת' הם אמרו לי. כשאתבגר כבר לא יהיה דבר תמים באהבת הנעורים, ויצפו ממני לנהוג כמו כולם, ולא יהיו לי תירוצים לברוח מהמעשיות של החיים.
לא אצליח לחמוק, זה חייב להיות ייחודי ואישי ושונה מכל מה שהם ראו, זה חייב להיות זה ולא אחרת ומרגש ובועט כמו שהרגשתי, הצבעים יבנו את עצמם לצורה הרצויה ופתאום צליל התראת הפייסבוק יתעורר, המעצבת מאתמול 'חומד, אין לך ניסיון עם זה, פשוט תקנה עיצוב'.
ואשוב הביתה, אפתח את המחשב, ואעיין בטמפלט מונסטר.
כי בסופו של יום, על כולנו להזדקן.
אך לא ויתרתי. אהיה שונה, גם אם זה אוביל לקריסתי. ולא לשם עצמי, מעונג או דישון, אלא פשוט כי מגיע לך. שתיפתחי את העולם שבניתי ותתרגשי כמו שאני התרגשתי כשפתחת בפניי לראשונה אותו. מגיעה לאנושות לראות מהי אהבה ונפלאותיה שאינם דומים לאף טעם או רח שבסביבה. כל עטיף טיפת דם, ואם אשבה מבטה לדקה, לכדתי את כל הטוב שבעולם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה