נפש ערומה

א. כל מכונה שתכליתה אינה שרידות ורבייה תיכחד.
ב. התנהגות האדם, מבנה הגוף שלו ומבנה החברה האנושית ניתנים לתיאור תחת ההנחה שתכליתם שרידות.
ג. מערכות מוסר המנותקות מהתכלית לשרוד ולהתרבות ואינן בקשר תלותי עם גופים אחרים שמובילים לכך, דינן להיכחד.
ד. למעט מערכות שמטרתן הסופית היא היכחדות, כל מערכת מוסר המקדמת היכחדות מבצעת חטא לפי מערכת הייחוס שלה כי משמעות ההכחדה היא שהמערכת לא תתקדם עוד לעבר הערכים הרצויים לפיה.
ה. מלבד היכחדות והישרדות, מערכות המוסר עשויות לקדם כל דבר אחר מאושרו של האדם, לשוויון ברכוש לרצונו של אל כל שהוא.
ו. על כן, הישרדות והתרבות היא הטוב האבסולוטי היחיד לפיו ניתן לשפוט מערכת מוסר.

א. במסגרת הסברי תכלית (הסברים שטוענים שמערכת מונעת מתכלית פנימית של האובייקטים בה), יש להבין מיהו בעל התכלית.
תיאור נאמן של מכונות ביולוגיות אינו ברמת האורגניזם אלא ברמת הגן, הגן שואף להתרבות ולשרוד ולא האורגניזם (אם כי פעמים רבות זה שזור זה בזה).
ב. הגן יתקיים טוב יותר אם יתקיים במספר רב של פריטים. בזמן שלאורגניזם האינדיבידואל, יותר רצוי להפיץ את זרעו בפרעות, לגן עדיף פריטים שמתנהלים יחד ככוח נגד אויבים מבחוץ ובכך נוצרת ברכה של הגן הדומיננטי יחד עם מגוון שמאפשר התאמה של הנשאים לשינויים. בזמן שלאינדיבידואל עדיפה רבייה חד זוויגית בה כל תוכנו שורד ומופץ, לגן עדיף שחלוף.
ג. לפעמים רצון החברה ורצון האינדיבידואל מתנגשים. במקרים רבים כאלו אנו מגדירים את רצון האינדיבידואל כחטא.
ד. מוסר הוא דרך לגבש את עדר הפריטים תחת מטרה משותפת לשם הישרדות. במערכות קולקטיביות אלו, לרוב כל אורגניזם מעמיד מעט מאוד צאצאים אבל באופן כולל, המערכת מפיקה הרבה.
ה. אף על פי כן, מוסר אינו מתאים תמיד לרצון האינדבידואל או לטוב ביותר עבורו. פעמים רבות הדבר הופכי לחלוטין לכך.

א. הכרת האמת במלואה מאפשרת התאמה למצבים בהם המציאות משתנה.
ב. האינטרס של האינדבידואל, לשם הישרדות, להיות מודע לחלוטין למציאות כדי לא להפגע.
ג. מערכות מוסר דורשות מהאדם לותר על חלקים מהאמת כדי שיתקדם לעבר מטרות הקולקטיב (מה שתיארת כ"דתיות")

א. מכל אלו עולה שזה אינטרס האינדבידואל להביט במערכות מוסר, לא כיעדים שעליו להציב לעצמו אלא כלים שהקולקטיב משתמש בו כדי לשרוד. כל מערכת מוסר מולבשת על לחצים סביבתיים וגנטיים כדי לבנות כלים תרבותיים. כשהאינדיבידואל מבין שמדובר במאבק ממים שמחפשים לשרוד, הוא מסוגל לנבא יותר טוב את תנועותיהם ויכול לבחור מערכת מוסר בצורה שתטיב ביותר עם צרכיו.
ב. מנגד, כדי ליצור תנועה באורגניזם עם תודעה, צריך שתוצב בפניו תכלית.
ג. בספרי אני תוקף שהתכלית צריכה להיות אומנות והתמסרות לאדם אחר. אני גם טוען שעל התכליתות להסתנכרן עם הצרכים הביולוגים שלנו (תשוקות, הצורך להתרבות, מערכת שלא מסתנכרת לא נותנת למשתמש פידבק שהוא מתנהל נכון בתוכה), עם החיפוש אחר האמת ועם החרדות הקיומיות שלנו.
ד. מאחר ואדם מתקדם לעבר תכליתות בכך שהוא מפרק אותן לערכים שיש לשאוף אליהם (טכניקה טובה יוצרת איבוד שיווי משקל, שליטה על היריב, כאב, ושבירה, מנה טובה אסתטית, מאזנת בין טעמים ומכילה ערכים תזונתיים), אנחנו לא מסוגלים לברוח מערכים ובכך ממוסריות.
ה. מערכות מוסר, דתות ואידאולוגיות הן צורות התקדמות לעבר ערכים מסוימים. חלקן עושות זאת בצורה מחרידה, חלקן מצליחות, בכך שאנחנו מסתכלים על מוסר ככלי לערכים שלנו כאינדבידואלים, אין לנו בעיה לבחור את מערכות המוסר שנוחות לנו.
ו. אני תוקף שזו כבר אינה מערכת מוסר. זו פילוסופיה. כי היא הושגה בתהליך מודע של מחשבה בעוד מערכת מוסר תמיד תפרוט על הרגש כי זו הדרך היחידה לשכנע אדם להחליף מערכת טוב ורע כאשר אינו מודע לטיעונים שהועלו פה.

א. פמניזם מבחינתי בונה ערכים טובים. אני אקוויליסט. האומנות שלי היא לחימה, פילוסופיה והמרדף אחר האמת והאהבה שלי היא... עזבי.
כדי להגיע לאמת צריך כאוס של דעות בעולם ושוויון הזדמנויות לכל אחד להביע את דעתו.
הכאוס מושג על ידי רלטביזם מוסרי, צורת שלטון שאינה מתנגדת לאף דעה או מעודדת דעה, פילוסופיה וכן הלאה. שיוויון מושג על ידי יחס זהה לכולם בחוק ובתרבות, בלי לערב רגשות שונים לכך.
ב. אבל פמניזם מודרני לפעמים מתעלם מההבדלים הביולוגים בין גברים לנשים שמתבטאים באי שיוויון תרבותי. ההבדל בין זונה לזיין, ההבניה החברתית וכן הלאה. אלו תוצר ישיר דבר ראשון של הגנטיקה והסביבה (וסביבה הכוונה גיאוגרפית).
בכך שהוא בוחר להתעלם מכך שהפסיכולוגיה שונה ביניהם, הוא אינו מפתח כלים יעילים להגעה לערכיו העליונים.
ג. האלטרנטיבה שאני מציע היא לא להיאבק בתרבות, אלא לשנות את הסביבה האנושית כך שהמוסר והתרבות ישתנו לכיוון של אקוויליזם מלא.
ד. הדרך להשיג זאת היא בכך שמבטלים את ההבדלים בין גברים לנשים דרך מדע.