באחת הפעמים שהצבא ניסה לחנך אותי, הקצינה אמרה ש'כל הדיקטטורות נכשלו', אז הצבעתי וציינתי את סינגפור.
מדהים בעיני שאחרי המהפכה הקופירניקאית של תיאורית האבולוציה, וטקסטים רבים אחריה כמו הגן האנוכי, אנשים עוד מדברים על 'נאורות' כאילו אנחנו התפתחנו למשהו נשגב יותר. כן, לא ביולוגית או גזעית, אבל מוסרית.
הלוואי שזו הייתה רק חולשה של אנשי צבא. שמעתי יותר מדי פעמים - 'מגדרים בינריים הם הבניה חברתית' אבל כל שימוש בשפה, כולל מגדרים א בינריים הוא הבנייה חברתית!
בואו נלך אחורה. האם ציפור עליונה על לטאה? לא, היא פשוט שונה. למה היא שונה? כי הלחצים הסביבתיים ונקודת ההתחלה שלה שונות מזו שהיו ללטאה ולכן התפתחה בכיוון אחר, להצמיח כנפיים. אפשר לומר בדרכ שמין יותר מורכב במבנה שלו ממינים שקדמו לו עד לחד תאיים הראשונים, אבל זה לא אומר שהם טובים יותר. טובים יותר באיזה מובן? בתקופה פרה-אינטלקט, טוב יותר יכול רק לומר שורד יותר טוב. אבל לא ניתן לשפוט מי שורד יותר טוב בשתי סביבות שונות עם לחצים שונים ונקודת התחלה שונה. אפשר לומר פשוט שהם שונים.
ואז המהפכה המחשבתית - השכל האדיר של האדם, הוא בסך כלי הישרדותי. לא שונה מהכנפיים. האדם לא עליון יותר, הוא פשוט חיה מסוג שונה. זאת אנחנו יודעים כבר זמן רב.
אבל יש לנו ייחוד - אמנם גם שימפנזים מפתחים תרבות פנימית ביניהם, אבל אף חיה לא יכולה לעבור מהפכה שלא מתגלמת בשום צורה בגנטיקה אבל משנה את הסביבה ואת שרידות הפריטים בה בצורה כה משמעותית. האדם הוא החיה התרבותית. הוא לא רק כר של גנים, אלא רעיונות, חלקם מגבירים שרידות, חלקם מפחיתים, חלקם חסרי משמעות.
חשוב להבין רעיונות מנקודת הישרדות זו - רעיון גרוע כמו התנגדות לכח עבודה, יכחידו את הפריטים המאמינים בה. רעיונות מוצלחים כמו המהפכה התעשייתית יתפשטו בין פריטים ויהפכו כנראה לדעה שולטת.
מסיבה זו, מערכות מוסר לרוב מגבירות את הישרדות החברה. רק בצורה זו רעיון יכול להתפשט בין כל כך הרבה פריטים.
אתם עשויים לחשוב עכשיו, ולטעות, שזה אומר שהמוסריות המודרנית נעלה יותר כי היא הצליחה להתפשט בצורה גלובלית.
יש מקומות בהם היא לא עליונה, מקומות בהם העדיפו מוסריות אחרת. למשל דעאש או נאציזם. דה פקטו המוסריות הדמוקרטית היא דוגמה אחת לתגובה לשינויים התרבותיים שהובילה המהפכה המדעית. היא לא נשגבת יותר.
ואחזור על כך - היא לא טובה יותר מזו של אדם מהמאה החמישית לפנהס שחותך לעצמו את העורלה עם אבן בגלל אל. היא פשוט שונה.
היא גם לא פחות מיסיונרית. המהפכה הצרפתית הייתה אירוע מדמם במיוחד. פשוט אחרי שהתפשטה בכח, כבר לא הייתה צריכה להפעיל אותו.
היא גם לא הכי מותאמת לתגליות מדעיות כמו שאנשים ירצו להאמין. קשה להם נגיד להתמודד עם העובדה שאפריקאים סטטיסטית פחות חכמים מלבנים, שפערים כלכליים נובעים הרבה מחינוך מהבית וגנטיקה ולא אפליה בהכרח, שפערי השכר בין גברים לנשים הם פרדוקס שנובע מהבדלים ביולוגים (כי האישה יולדת והגבר לא) שקשה מאוד לגשר עם רגולציה.
אז מה עושים? מה שתיאלוגים ניסו לעשות בתקופת המוסריות הדתית, לגשר בין הבעיות עם הסברים מרוכבים.
וזה בסדר, ואני מכבד את זה, אבל כל זה אומר שהיא לא עליונה, פשוט שונה ונועדה להתמודד עם בעיות סביבתיות שצצות.
'אבל יש מגמת הפחתת סבל והגדלת שיוויון שאפשר להצביע עליה' אבל אלו לעולם לא הטרידו את בן המאה ה15. זה לא חלק מהמוסריות של ימי הביניים, או של תרבות יפן.
אני גם לא יודע כמה סבל היא מטרה עליונה.
כן, יפני ממוצע סבל בתקופה הפיאודלית, אבל הוא ידע בדיוק את ייעודו. הוא נגר, והוא יהיה הנגר הטוב ביותר שיוכל. אמנם חייב כרוכים בעמל, זיעה וכאב, אבל חיים בלי משמעות הם חיים מלנכולים, לא היה דבר כזה להשתחרר מצבא ולא לדעת מה תרצה לעשות.
אשר לשיוויון, כמה אפשר להאשים, אפילו את האמריקאי השמרן בן המאה ה20 בגזענות? זה לא שהוא טעה כשאמר שאויביו הם הרוסים, הגרמנים והיפנים. הוא לא יכול היה שלא להרשות לעצמו לא לחשוד בהם כי הם באמת היו מסוכנים. וגם בימינו, הגזענים הגדולים בישראל הם אלו שלא חיים עם הערבים באותה עיר. וזה בסדר והגיוני כמו הטענה שצריך שלום ואחווה. כי אלו לא טענות עליונות זו על זו, פשוט שונות, מתאימות לאקלים שונה. שיוויון מתאים בעולם גלובלי ותחרותי, בו הערים מעורבות וכדי לשרוד כלכלית אתה צריך ללמוד לעבוד עם כל אחד לפי כישורי העבודה שלו.
אז אין טוב ורע? כמה מחריד זה נשמע. אבל מצער לומר שטוב ורע הם רק לוקאלים, יחסותיים. אפילו נכון ולא נכון זה תלוי מערכת מציאת אמת ומערכת הסינון שלה. בסוף, הודאות היחידה היא שורד או נכחד.
זה השלב שבו חוששים לקיומה של החברה, עכשיו כשהפנמנו את זה.
אבל אין למה לחשוש. שופנהאואר ניסח טיעונים מצוינים נגד התרבות, ניטשה כתב את דבריי לפני שתי מאות, ובכל זאת כולם מוסריים וכולם מתרבים.
תרבות שתאמץ רעיונות אלו תיכחד. רוב האנושות צריכה להאמין שערכיה הם ערכי ברזל קבועים ונשגבים תמיד כדי להיאבק לשמור אותם, כדי למנוע התפתחות רעיונות מסוכנים לרעיון הרווח. הם צריכים את האשליה כדי שהתרבות תשרוד. המתבונן יוכל לומר שהם טועים, אבל הרוב לא מתבוננים וגם לא יתבוננו, כי לא יעודדו את זה בתוכם לעולם. על כן הubermench ישאר בעל ייחוד. כי רק יחידים יעשו את שיעשה.
אבל גם אני לא מואר, אני רק חלק מהתהליך המרגש של החברה. היחידים הם פשוט מוטציות אקראיות. חלקן יפתחו רעיונות נושאי פרי שיחסנו את החברה מחדש. אלו הם המרקס, הסמית', הניטשה, אך רבים אחרים כמוני פשוט יכחדו כעוד דפקט של פס ייצור.
ההתבוננות האל מוסרית מאפשרת לקרוא את המציאות טוב יותר, אולי אפילו לחזות ולשלוט בה, אבל היא גם מצריכה את האדם לשאול את עצמו - במה אאמין בעולם חסר אמונה? לשם מה אנשא דגל?
ופה היחידים נכשלים. פה ניטשה מת מהתמוטטות עצבים, שופנהאואר חיי בסגפנות בודדת. יצור חי לא יכול להיות סטטי, משמע עליו להציב לעצמו מטרות, חלקן קטנות כמו 'אלך לאכול' וחלקן גדולות כמו 'אוכל ואז אתכנת כדי להרוויח כסף לתואר' וחלקן קולוסיאליות כמו 'אחיה לשם משהו'.
אז במה אאמין? פה נמצא העמל הפילוסופי שלי. לשם כך אני מתעורר ומהרהר. שם התחיל מסעי עם חומת העיניים. כעת תשאל - 'איך היא נכנסית לתמונה?'
ואשאל - 'למה אנחנו מציבים מטרות גדולות?' למה אנחנו חיים בשביל אידאלים שאיננו יודעים אם אי פעם יביאו לנו אושר? ולא כחברה, אלא כאינדבידואלים מפוקחים. למה שאקרע את התחת למדינה, דמוקרטיה, או חברה? האם היא לא יותר חשובה לי מכל אלו? האם לא עושה אותי יותר מאושר מהם? ואם כן, למה שאקדיש חיי למעבר?
ופה הדאו - הקדש חייך לדבר הקטן, הפשוט, הישר מולך. זרוק את הערכים הגבוהים מהקיר. ואיך שהוא, בכך תמצא דרך להטיב עם כל החברה.
