נפש ערומה

היא לא הייתה שם כשהוריי התגרשו.

איך תהיה? זה עוד משהו בערכים, הם לא רק עושים לך טוב כשהכל סבבה, הם אמורים ללוות אותך כשקשה ולהציע נחמה. כשהורה עובד שמונה שעות ביום בעבודה שהוא שונא, זה כי הוא מצפה להיות מתוגמל באהבתם של הילדים שלו.

גדל מעין אתוס אחר האידיאל שהופך אותו, ובכן, לאידאלי.

כמה האתוס על האמת מפותח? לא ממש. היא משהו די דינמי אז קשה לקבע עליו מצוות או רעיונות מיוחדים.

היא לא מציעה צדק, צמיחה או נחמה. מוזיקאים רבים צומחים כי הצליל מאפשר מפלט מהרעש, אבל העיסוק באמת הוא העיסוק בממשי, במריר ובכואב של אותו רגע, אין בו ניתוק או נחמה.
מן הסתם שזה לא היה כזה אינטלקטואלי, אני סתם מלווה אתכם בשרשרת מחשבה. מעשית פשוט הרגיש חרא להיות בחיים. ואז התאהבתי בבחורה ההיא שכל הפיד שלי מפוצץ עליה ודברים התחילו להיראות אחרת.
היופי בזוגיות כאידיאל הוא שזה לא מצריך שזה יחבוק את כל העולם, רק את החיים שלך. אז נורא קל להגן עליו בפורומים אינטרנטיים. החיסרון הוא שנראה שיש לו סוף. יותר מדי קשרי זוגיות מתו כי אחרי שאתה נכנס לתחתונים לא נראה שיש יותר לחקור. אז נשאלת השאלה, מה יש בתחתית הבור הזה? מהו אידאל הזוגיות?
דיברתי על זה לאחרונה עם מישהי שמאוד חיבבתי.

"סקס טוב, שיהיה מעניין כל הזמן, שתהיה אהבה גדולה, שיהיה כיף גם לשתוק ביחד, שיהיה חופש לכנות מוחלטת" היא הגיבה לשאלה. זה חש טוב כשאתה יודע מי היא ומה משפר לה את מצב הרוח.

ואז סיפרתי לה את הסיפור שאני תמיד חושב עליו:
יש במיתולוגיה יוונית יצור שנקרא האנדרוגינוס. ממנו פוצלו הגבר והאישה, כלומר אנחנו. אבל היוונים ריחמו על האנושות אז הם איפשרו חיבור יחיד חזרה למצב הזה, איברי המין. זוגיות מושלמת היא אחידות.
מיינדבלואן הא? אבל תחשבו על זה. אתם מרגישים בנח עם קיומם של חלקי הגוף שלכם. הם לא זרים לכם, נראה שאתם שולטים בהם אבל אתם גם תלויים בהם.

כל הקטע של זוגיות זה להיות מתואם בסימפוניה, להיות כמעט אחד. כמובן לא באמת אחד כי זו אידיאה, דבר שלא בר השגה. זוגות מבוגרים לא צריכים לתקשר בשיח, הם מתואמים גם בלי זה. אמן מרגיש אחד עם הגיטרה כשהוא לא צריך לחשוב איזה תו לנגן ובכל זאת זה נופל בדיוק הנכון.

אותו רגע שהבנתי זאת היה מעין חיבור נקודות. אהבה לבן אדם נראה כמו חיבור קרוב מאוד למציאות, כזה שלא מצריך עיוורון כדי לקבל אותו ומציע עוצמה שאין לתאר בחזרה אם יודעים לנהל אותו נכון.

אמרו לי שאני על הדרך הנכונה, אמרו לי שגיליתי משהו. זה שום דבר למעשה. יש סיבה למה עם כל הספרים שבעולם, האישה שבתמונה לא מחייכת.

מדברים על אדם ששר את הסונטות אבל לא מבין את המנגינה, ואמנם רוב האנשים לא יודעים למה הם מתאהבים, אבל להתקשות עם האיך זה משום מה יותר קשה.