מספר בעיות פילוסופיות איתן אני מתמודד במשנה שלי לאחרונה:
א. מבנים פנימיים מול חיצוניים.
לא אציג את הכל כי זה בזבוז זמן. אבל התפיסה הובילה אותי לאמונה שסוציאליזם מייצג את התפיסה הגורמית וקפיטליזם את התפיסה התכליתית.
ברוח העיברות, נקרא לסוציאליזם חברתנות ולקפיטליזם חירותנות (משקל פעלתנות מייצג איזם בעברית).
הכוונה היא שחברתנים מאמינים שהאנשים צומחים על ידי שלטון (או קהילה), בעוד חירותנים מאמינים שהאנשים צומחים מתוך עצמם ותחרות.
אולי 'צמיחה' היא לא הכוונה. נראה שמטרתם להגדיל את כמות העושר של השחקנים או כוחם. כמובן שאפשר לתרגם זאת למונחים של תנועה כדי להתאים זאת להגדרות שלי. תנועה של עושר (משאבים?) לא, כי המשאב נותר מובל בשתי התפיסות, כלומר תנועתו נגרמת.
זה לא נוחת למטאפיזיקה שעומדת מאחוריהם, רק לדבר שהם שואפים להשיג ולא לתפיסה, וכי הרי התפיסה של העולם היא מה שמשנה את מטרותיהם.
אולי התפיסה מאחוריהם היא זו: בני אדם לפי חברתנות אינם צוברים כח בעזרת פוטנציאל פנימי, אלא מבנה הקהילה, שמחלק את הכח באופנים שונים. על כן העיסוק ב'פריבלגיות' שאינן נובעות ממה האדם בפני עצמו, אלא מה הקשרים שלו עם החברה.
חירותנות הופכית לכך.
אבל כעת הגענו לאבסורד: הגעתי אליו בדיונים על פמניזם. כדי להוביל נשים להצלחה, שתי הגישות מציעות דרכים אחרות: האחת היא לבנות קהילה חזקה שתשפיע על החקיקה המדינית ותוביל לסיבסוד נשים ואפליה מתקנת כנאות לשוק מהונדס, הגישה השנייה תהיה למנוע התערבות ככל האפשר ולהנחיל בנשים את הפוטנציאל ככל האפשר.
ככל שאני חושב על זה,אף אחת מהגישות הללו לא יעילה בהסברת מערכות ההסברים שאנו רואים לבדן ואנחנו מאמצים תמהיל שלנו עם הטיות שונות.
אם גופים היו מושפעים באופן בלעדי בידי השפעות חיצוניות, כל הגופים היו נוהגים זהה באותם תנאים ולא היו הבדלים של חומר אלא רק כמות. אם גופים היו מושפעים באופן בלעדי מהפנימיות, שום השפעה חיצונית לא הייתה עוזרת, כל הדיון על התערבות למען ערך היא חסרת משמעות.
אולי ברמה המופשטת ביותר, הגישה המכנית או הגורמית אכן אימצה את התפיסה של הבדלי כמות ולא חומר לתומה, כי הרי לפיה ההבדלים בין חומרים שונים הוא האטומים, וההבדל בין האטומים הוא כמות החלקיקים. כך גם התכליתיים יצרו את התפיסה האינדבידואלית, כל בני האדם מיוחדים ושונים זה מזה.
באשר לדיון שהעליתי על השפעה חיצונית, עיסוקו במה נחשב השפעה חיצונית, כי הרי ניתן לומר את אותו הדבר גם בגישה הגוררת ובמיוחד בה, בשל נטיותיה לניהליזם (כשאפתור אותה ארצה לכתוב את דעתי המסודרת על מטריארכיה, עיסוק שמאוד מרגש אותי).
תכליתנים יטענו ששינוי חברתי אפשרי מתוך האדם עצמו.
גורמנים לא.
ופה יש אניגמה: נראה שבגישה הקפיטליסטית תומכים אנשים יותר מדעיים, קרים. אוכל להסביר זאת באופנים שונים, אך הם לא מספקים אותי כעת דיו כי אני פונה להסברים חברתיים (הגישה הקפיטליסטית מתאימה לאנשים נבונים ובעלי יכולת לצבור הון בעצמם, ייתכן ובחברה בה אינטלקט פחות מוערך בה הון לא נצבר בעזרתו, פחות אנשים יפנו אליו).
כיצד קרה שסוצאליסטים תומכים במהפכות פנימיות?
אם אצטט את מרקס, הטענה היא שסוצאליזם אפשרי רק מתוך מלחמת מעמדות. כלומר התנגדות לגורם מדכא חיצוני, שמובילה את האנשים להתקומם, שמובילה להקמת שלטון חברתי. במילים אחרות, הוא טוען שההשפעה היא חיצונית ולא תלויה ביכולותם של האנשים, כראוי לגישה החברתנית.
השאלה היותר מעניינת היא, מה הפיתרון הפמניסטי שתכליתנות מציעה? אני סבור שזה הפיתרון: נשים חזקות יעלו לכח מעצם עוצמתן הפנימית ומכך שתנאי השוק מתירים זאת, ומעמדת כח ישקיעו בנשים ובעיצוב המשק להן כי זה יעיל עבורן (בין השאר כי יותר קל להן לתקשר עם נשים).
הפעילות החברתית שנותרת בידי הציבור לקידום הדבר היא בהפחתת אפליה בשוק העבודה (כלומר פגיעות בשוק החופשי) והעצמה נשית.
ב. בוא נדבר על עומק ורוחב.
לביטויים אלו בדר"כ אין קונטקסט מחוץ לדיון בישות כל שהיא אז נגדיר עומק כתנועה בכיוון מסוים ורוחב כתנועה מתפשטת.
ההבדל בין קו ישר לאן שהוא ועיגול סביב משהו.
תכליתנות מתאימה לעומק כי היא מחייבת תנועה לעבר גוף מסוים ואילו גורמנות (עליי למצוא מילה טובה יותר) מתאימה לרוחביות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה