למה הפייסטוס? למה אני כותב הפייסטוס?
כי את הפייסטוס השליכו מהאולימפוס כי הוא נראה בהתחלה מכוער. לא העריכו אותו. מסתבר שהפייסטוס הוא בין האלים הגדולים והחשובים ביותר.
כי אין לו להציע כריזמה, יופי או כוח. הפייסטוס הוא חרא של דמות גברית. יש לו להציע את מלאכתו. את עבודתו הצנוע.
כי הוא נקשר לאפרודיטה והיא ברחה לה עם ארס. כי היפות ליפים ולחזקים.
כי אני אוהב להאמין שלא משנה כמה כישרוני הפייסטוס ולא משנה כמה עבודתו תהיה גדולה, העובדה שהושלך מאולימפוס, שהוא צולע ומכוער תמיד תגרום לו להסתכל בגועל כל היצירות שלו. הוא לא יעריך אף פעם את עבודתו.
אני אוהב את הפייסטוס כי הוא אדם אמיתי לעומת האלים האחרים שהם דמויות מאוד שטחיות. זה למה אני משתמש בו בחלק מהיצירות. כי אני מרגיש שאני לא טוב מספיק. אני נראה טוב, אני בכושר ואני משכיל אבל חסר בי משהו. אני שבור.
אני כותב ויוצר והיצירות האלו מרגישות לי כמו חרא אבל אומרים שהן טובות ואני מתקשה להאמין.
זה מוסיף פן לטקסט שכתבתי אתמול. כתבתי אותו לפני שבאתי להתנצל בפניה. הוא מבוסס על השיר של שייגעצ ועל המילים שחזרו בראשי "לא התגברתי". התווסף לזה מחשבות על האדם האידיאלי. הן תמיד רצו בי. זה באמת האדם האידאלי בעיני. ואותו אדם אידאלי צריך להסתכל על הנוף הזה יום אחד ולהזיל דמעה מרוב התפעלות מעצמו. זה לא יקרה. לא בגילגול הזה. לא כשאני יכול להתחרט על דברים במעגל היומיומי ולהישאר שם כדי לתקן אותם.
הוא חזר לאולימפוס חזק יותר ומוכן אליו. הוא נזרק ממנו חלש ונבנה. אבל בקרקע הוא מצא משהו שגרם לו לרצות להישאר עליה. הוא חשב שהוא אל אבל הכוח שלה עליו, או הכוח של הטבע עליו כה חזק שהוא פתאום מרגיש חלש מולו.
הוא עלה כדי לברוח מזה. עשה את מה שהפייסטוס עושה הכי טוב. יוצר. הבין לבסוף שהיה צריך להישאר למטה עוד קצת כדי להיות שלם עם עצמו אבל שהוא לא יכול לחזור יותר.
כי אפרודיטה תברח לארס. הנשים המדהימות ביותר ילכו ללוחמים. הפייסטוס יכין להן שרשראות יהלומים יפים ויקשט את בגדיהן אבל אסור לו לחשוב על להיות איתן. הוא ינצל את התיסכול והכאב מהגורל האכזר כדי לחשל את עבודות המתכת החשובות ביותר. כמו כל אומן גדול.
כי אפרודיטה תברח לארס. הנשים המדהימות ביותר ילכו ללוחמים. הפייסטוס יכין להן שרשראות יהלומים יפים ויקשט את בגדיהן אבל אסור לו לחשוב על להיות איתן. הוא ינצל את התיסכול והכאב מהגורל האכזר כדי לחשל את עבודות המתכת החשובות ביותר. כמו כל אומן גדול.
זה לא משהו שחשבתי עליו כשכתבתי. זה משהו שחשבתי עליו כשרציתי לתת לזה כותרת והחלטתי שהפייסטוס נכנס פה.
הטבע פה חשוב. הטבע לא מושלם. הוא מחורבן. הוא לא מאוזן ומי שכותב שיצור תבונתי יצר אותו כנראה שיכור. אבל, הוא מדהים ביופיו, במורכבותו, בכוחו. כל הבעיות בו הן חלק מהשלמות והיופי. עצם זה שאנחנו נעים במימד שנקרא זמן ומנגד אין לנו שום יכולת לחוש או להגדיר אותו מדהימה אותי. הוא מציע לנו אתגרים שמעל ליכולותינו הפשוטות. המוח שלנו לא מכיל אותן. לכן אנחנו מתארים את הטבע המורכב הזה עם תיאוריות מדעיות. כדי שנוכל להבין אותו לשבריר שנייה בה אנחנו כותבים נוסחה.
כשאני מסתכל על העולם ערום דרך תיאוריות אני מחייך כמו מתבגר חרמן. מציץ בחריץ על התגלמות היופי.
הפייסטוס מבחינתי מייצג גבריות חדשה וטובה יותר. בדיוק כמו הפסיכולוג בסיפור כלניות.
זאת אחת הסיבות שאני גם אוהב את רוברט פלנט. המיניות פורצת ממנו. הוא אליל מין וגבר נחשק. אבל הוא לא מעודד תכונות שאין להן מקום בעולם המודרני. הוא לא אגרסיבי או מיליטנטי. הוא לא כועס או מאצואיסט. עומד על הבמה אדם בלי שרירים בכלל, עם שיער ארוך אבל שבנות רוצות.
אין לזה מקום במציאות היומיומית שלנו. נשים מחפשות גברים בצורה ביולוגית מאוד בדיוק כמו גברים. היום אין שום דבר שיגביר את השרידות של הצאצאים שלך בציצים גדולים או שיער ארוך ובכל זאת גברים נמשכים לזה כי בעבר זה היה סממן לאישה בריאה שלא תהרוג את ילדיך.
אין שום תרומה ישירה לשרירים מתפרצים או גובה. סביר גם להניח שאגרסיביות, כוחניות, הפגנות שליטה וכוח אינן יובילו להצלחה בעולם המודרני. אבל נשים נמשכות לזה.
אני שואף לבנות לעצמי מודל גבריות אלטרנטיבי בדיוק כמו האנשים מעלה. משלב תכונות של פוסט וניאו מסקיונליזם. דומיננטי, רשע ואינטרסנט אבל גם רגיש, מתורבת וגנטלמן.
לא הייתי קורה לזה מטרוסקסואליות. לא אתלבש בצורה הזאת או אטפח את הגוף שלי כך. אני לא שם דגש על זה בכלל.
לא אהיה גם קוקסינל. אתרוצץ אחרי בנות ואחמיא להן על ימין ועל שמאל בזמן שאנחנו מדברים על בולשיט.
ואם נמשיך את הקו, אני עושה המון טעויות עם הבחורה. אם הטקסט הזה היה מושך אותה לעברי אז משהו היה לא בסדר, מעטי הנשים שיחפשו את הגבר שדיסני משווק להן. הוא מנוגד לקונספציה של גבריות מוצלחת. הן לא יחפשו כותב שירים, רגיש וחמוד. אני יודע שאני צודק כי אלו הן הנשים שאני מתייחס אליהן כמו חרא שנמשכות אלי.
הן לא מחפשות כנות, מכתבי אהבה, או שיאמרו להן כמה הן מדהימות. להפך, נשים מחפשות שיפגעו להן באגו. כשאתה אומר למישהי שהיא חכמה זה דוחה אותה. הן לא מחפשות גבר ששואף לזוגיות חזקה. זה לא מעניין.
כמצופה היא נרתעה כשקראה את הטקסט. מפתיע אותי שהיא בכלל קראה. היא אמרה שהפסיקה לקרוא והפעם באמת האמנתי לה. היא בכתה. אני לא רוצה לגרום לה לבכות. זאת הסיבה היחידה שבאתי אליה היום וניסיתי לדבר איתה על זה. היא פירשה את זה אני מניח אחרת. או שחשבה שזה מציב אותה על העליונה מולי שאני ניגשתי. חשבתי על זה קצת בלילה.
אני אומר לה תמיד להיות כנה בפני ואהיה כנה בפניה. אכזבתי אותה אתמול ולא הייתי כנה בפניה בהתחלה כששאלה למי כתבתי את זה. חזרנו לקו בריא ולא רציתי להרוס את זה. לא רציתי לתסכל אותה. אבל שקר פוגע בכולם בסוף. סיפרתי לה שזה עליה.
אף על פי כן, אם אשאל אותה אם היא מתחמקת ממני אני מאמין שהיא תענה שלא ושהכל בסדר. וזה לא כי איכזבתי אותה אלא כי היא לא כנה אלי או שהיא לא כנה לעצמה. אם זה אלי אז תפאדל. חבל לי אבל אחיה עם שקרים. אם זה אליה אז צר לי.
זה כמו שאמרה שהיא לא פלירטטה איתי בכלל בעבר. אני מאמין שזה חרטה והיא פשוט לא כנה לעצמה. היא בחנה אותי. כעת היא כבר לא. כעת היא מנסה לנהל בינינו ידידות. שזה מצחיק כי גם אני מנסה וזה לא הולך לשנינו.
צר לי על הכל. אני רוצה שתבטח בי עם העולם הפנימי שלה, אני רוצה שתבטח בי שלא אנצל את זה שנצא אם נצא לבית קפה או בר כי אני רק מחפש לדבר ולהנות איתה ואוהב בירה, אני רוצה עת להיות ידיד שלה ועת להיות אויב שלה כי לא אוכל להיות מאהב שלה. יש לה משחק דומה למשחק שלנו עם מישהו אחר. הוא מעמיד פנים שהוא רוצה בידידות אבל אפשר לזהות מאפיינים של להתחיל איתה. זה פתטי. הוא גם חושב שאני מתחרה בו. אני אפילו לא מתיימר לנסות להפעיל עליה מהלכים. אני חשפתי את כל הקלפים כבר מזמן ויצאתי מהשולחן. הוא בחיים לא יקבל מה שהוא רוצה. לא רק זה, הוא גם לא יקבל מה שהוא באמת רוצה ולא רק מה שהוא מתיימר לרצות. הוא לא יהיה ידיד שלה ולא יסתובב איתה כי היא מבינה שהוא לא יהיה מסוגל לראות את זה אחרת. וחבל לי עליו כי מה שהוא צריך זה באמת ידידים כי הוא ערירי.
הדמיון בינינו הוא שבשנינו היא לא בוטחת שנדע להפריד בין שיחה ידידותית לשיחה עם מניעים מתחתיה. אבל האמת שלמזלי לי יש כנות. לא רק לה אלא גם לעצמי. אני יודע שלא אתן לזה לגלוש מעבר ואם כן אבהיר לה שאני גולש ואפסיק את זה. זה למה אני לא רואה בעיה שאנחנו נצא לדבר על בירה לפעמים. היא לא תסכים איתי כמובן.
מה יהיה השבוע? אני מניח שלא נדבר בכלל. היא סוגרת בראשון ואני ביקשתי חופש לראשון. ייתכן ויכריחו אותי לסגור ואם כן אכעס. לא אכנס לחרא שלא לצורך.
אם זה מה שהיא רוצה לי אין בעיה. לא אזום שיחה עד שתהיה מוכנה היא ליזום אותה.
הפייסטוס מבחינתי מייצג גבריות חדשה וטובה יותר. בדיוק כמו הפסיכולוג בסיפור כלניות.
זאת אחת הסיבות שאני גם אוהב את רוברט פלנט. המיניות פורצת ממנו. הוא אליל מין וגבר נחשק. אבל הוא לא מעודד תכונות שאין להן מקום בעולם המודרני. הוא לא אגרסיבי או מיליטנטי. הוא לא כועס או מאצואיסט. עומד על הבמה אדם בלי שרירים בכלל, עם שיער ארוך אבל שבנות רוצות.
אין לזה מקום במציאות היומיומית שלנו. נשים מחפשות גברים בצורה ביולוגית מאוד בדיוק כמו גברים. היום אין שום דבר שיגביר את השרידות של הצאצאים שלך בציצים גדולים או שיער ארוך ובכל זאת גברים נמשכים לזה כי בעבר זה היה סממן לאישה בריאה שלא תהרוג את ילדיך.
אין שום תרומה ישירה לשרירים מתפרצים או גובה. סביר גם להניח שאגרסיביות, כוחניות, הפגנות שליטה וכוח אינן יובילו להצלחה בעולם המודרני. אבל נשים נמשכות לזה.
אני שואף לבנות לעצמי מודל גבריות אלטרנטיבי בדיוק כמו האנשים מעלה. משלב תכונות של פוסט וניאו מסקיונליזם. דומיננטי, רשע ואינטרסנט אבל גם רגיש, מתורבת וגנטלמן.
לא הייתי קורה לזה מטרוסקסואליות. לא אתלבש בצורה הזאת או אטפח את הגוף שלי כך. אני לא שם דגש על זה בכלל.
לא אהיה גם קוקסינל. אתרוצץ אחרי בנות ואחמיא להן על ימין ועל שמאל בזמן שאנחנו מדברים על בולשיט.
ואם נמשיך את הקו, אני עושה המון טעויות עם הבחורה. אם הטקסט הזה היה מושך אותה לעברי אז משהו היה לא בסדר, מעטי הנשים שיחפשו את הגבר שדיסני משווק להן. הוא מנוגד לקונספציה של גבריות מוצלחת. הן לא יחפשו כותב שירים, רגיש וחמוד. אני יודע שאני צודק כי אלו הן הנשים שאני מתייחס אליהן כמו חרא שנמשכות אלי.
הן לא מחפשות כנות, מכתבי אהבה, או שיאמרו להן כמה הן מדהימות. להפך, נשים מחפשות שיפגעו להן באגו. כשאתה אומר למישהי שהיא חכמה זה דוחה אותה. הן לא מחפשות גבר ששואף לזוגיות חזקה. זה לא מעניין.
כמצופה היא נרתעה כשקראה את הטקסט. מפתיע אותי שהיא בכלל קראה. היא אמרה שהפסיקה לקרוא והפעם באמת האמנתי לה. היא בכתה. אני לא רוצה לגרום לה לבכות. זאת הסיבה היחידה שבאתי אליה היום וניסיתי לדבר איתה על זה. היא פירשה את זה אני מניח אחרת. או שחשבה שזה מציב אותה על העליונה מולי שאני ניגשתי. חשבתי על זה קצת בלילה.
אני אומר לה תמיד להיות כנה בפני ואהיה כנה בפניה. אכזבתי אותה אתמול ולא הייתי כנה בפניה בהתחלה כששאלה למי כתבתי את זה. חזרנו לקו בריא ולא רציתי להרוס את זה. לא רציתי לתסכל אותה. אבל שקר פוגע בכולם בסוף. סיפרתי לה שזה עליה.
אף על פי כן, אם אשאל אותה אם היא מתחמקת ממני אני מאמין שהיא תענה שלא ושהכל בסדר. וזה לא כי איכזבתי אותה אלא כי היא לא כנה אלי או שהיא לא כנה לעצמה. אם זה אלי אז תפאדל. חבל לי אבל אחיה עם שקרים. אם זה אליה אז צר לי.
זה כמו שאמרה שהיא לא פלירטטה איתי בכלל בעבר. אני מאמין שזה חרטה והיא פשוט לא כנה לעצמה. היא בחנה אותי. כעת היא כבר לא. כעת היא מנסה לנהל בינינו ידידות. שזה מצחיק כי גם אני מנסה וזה לא הולך לשנינו.
צר לי על הכל. אני רוצה שתבטח בי עם העולם הפנימי שלה, אני רוצה שתבטח בי שלא אנצל את זה שנצא אם נצא לבית קפה או בר כי אני רק מחפש לדבר ולהנות איתה ואוהב בירה, אני רוצה עת להיות ידיד שלה ועת להיות אויב שלה כי לא אוכל להיות מאהב שלה. יש לה משחק דומה למשחק שלנו עם מישהו אחר. הוא מעמיד פנים שהוא רוצה בידידות אבל אפשר לזהות מאפיינים של להתחיל איתה. זה פתטי. הוא גם חושב שאני מתחרה בו. אני אפילו לא מתיימר לנסות להפעיל עליה מהלכים. אני חשפתי את כל הקלפים כבר מזמן ויצאתי מהשולחן. הוא בחיים לא יקבל מה שהוא רוצה. לא רק זה, הוא גם לא יקבל מה שהוא באמת רוצה ולא רק מה שהוא מתיימר לרצות. הוא לא יהיה ידיד שלה ולא יסתובב איתה כי היא מבינה שהוא לא יהיה מסוגל לראות את זה אחרת. וחבל לי עליו כי מה שהוא צריך זה באמת ידידים כי הוא ערירי.
הדמיון בינינו הוא שבשנינו היא לא בוטחת שנדע להפריד בין שיחה ידידותית לשיחה עם מניעים מתחתיה. אבל האמת שלמזלי לי יש כנות. לא רק לה אלא גם לעצמי. אני יודע שלא אתן לזה לגלוש מעבר ואם כן אבהיר לה שאני גולש ואפסיק את זה. זה למה אני לא רואה בעיה שאנחנו נצא לדבר על בירה לפעמים. היא לא תסכים איתי כמובן.
מה יהיה השבוע? אני מניח שלא נדבר בכלל. היא סוגרת בראשון ואני ביקשתי חופש לראשון. ייתכן ויכריחו אותי לסגור ואם כן אכעס. לא אכנס לחרא שלא לצורך.
אם זה מה שהיא רוצה לי אין בעיה. לא אזום שיחה עד שתהיה מוכנה היא ליזום אותה.
נפתח מחזה חדש.
לא רציתי לכתוב כלום לפני כן כי לא ידעתי מה לכתוב ולא רציתי לכתוב לפני שיפתח אבל כבר נפתח.
במחזה הזה אנחנו כבר יצאנו מהחלק שאנחנו לא יודעים מה היחס בינינו והתסכול הראשוני ומתחיל להיווצר משהו אחר. אני לא רוצה אותו כמובן כי אני רוצה משהו מעבר אבל אני מנחש שננסה לגרום לזה לעבוד. שנינו נהנים זה עם זה. דואליות שלא הייתה קיימת כל הזמן.
זה התחיל בריב הארוך, המשיך בזה שניגשה אלי בבית קפה, בהתנצלות שלי אתמול על התנהגותי ( כל הדרך במסדרון חזרתי על המילים אני עושה טעות אני עושה טעות אני עושה טעות אבל לא אכפת לי כי כשאני עושה את הטעויות האלו זה מרגיש נכון ), המשיך באס אמ אסים שהגדירו הכל מחדש וכעת כשהאקספוזיציה תמה התחלנו בסיפור.
כעת נפנה לידידה מסוימת שלי. זאת לא ידידות שגרתית. זאת ידידות ששנינו יודעים שאין שום סיכוי. היא גדולה ממני בחמש שנים ואנחנו מרוחקים. אני לא אוהב את הדעות שלה בכלל. אבל אני אוהב להתייעץ איתה. כמו כן, היא מציאה. היא יודעת בעצמה שהיא מציאה. היא מאוד יפה וחריפה.
היא כתבה לי כך אתמול בלילה:
כעת נפנה לידידה מסוימת שלי. זאת לא ידידות שגרתית. זאת ידידות ששנינו יודעים שאין שום סיכוי. היא גדולה ממני בחמש שנים ואנחנו מרוחקים. אני לא אוהב את הדעות שלה בכלל. אבל אני אוהב להתייעץ איתה. כמו כן, היא מציאה. היא יודעת בעצמה שהיא מציאה. היא מאוד יפה וחריפה.
היא כתבה לי כך אתמול בלילה:
אתה לא מבין כמה אתה מיוחד
באמת
"אני באמת מאחלת לך למצוא את מה שאתה מחפש. מגיע לך מישהי שתעריך אותך כמו שאתה תעריך אותה
ברור שזו לא תחרות, אבל מגיע לך להיות נאהב"
זה נגע בי כשכתבה לי את זה. לא יודע למה. אמרו לי בעבר שאני מיוחד אבל זה לרוב היו פדגוגיים שאני לא מתייחס לדעתם. היא ידידה שלי שאני חושף הפניה עולם תוכן אחר שלי ולעיתים הוא גם שלילי. היא לא חלק מהמעגל הקרוב שאני חושף אותו באמת אבל היא בהחלט ראתה דברים מכוערים אצלי.
זאת הפרשנות שלי לכך שזה נגע בי.
כתבתי לה בחזרה משהו נכון.
"אני שונה מבני 19 רגילים כמו שנעל בלויה שונה מנעל חדשה". השתפשפתי. לא בקטע טוב. בקטע רע מאוד. אבל הוא הפך אותי בעיני לאדם טוב יותר. 19 שנה של תהפוכות ועולם לא שגרתי במיוחד.
לבסוף אסתכל על הצבא שלי. השבוע סיימתי פעמיים ב15:30. שעה מוקדמת מאוד לצבא. למעשה זה לא תקין. עשיתי את זה הרבה לאחרונה כדי לצאת לעבוד. לקחתי את זה כמובן מאליו ששיחררו אותי.
כשסגרתי לאחרונה דיברתי עם חבר והצגתי בפניו את החשש שבמקומות כאלו העובדה שאתה עובד חרוץ עשויה לפעול לרעתך. הוא אמר לי שזה לא מובן מאליו שאני מסיים מוקדם ושאחרים פה נאבקים על זה.
מסתבר שאני עושה שם משהו כמו שצריך. אני עובד חרוץ ואני שמח שאני כזה. אם אתה לא מתאמץ בחיים ונמצא בתנועה מתמדת עדיף היה אם הייתה מת או בתרדמת.
מסתבר שרואים משהו בעבודה שלי שאני לא ראיתי ומצפרים אותי על זה. אני שמח.
אני רוצה כבר הרבה זמן לפרסם פה סרטונים של קאטות שאני מבצע ואוהב. לא היה לי עד כה זמן לצלם אותן. חשבתי לעצמי שאם יש מקום בו אני מסוגל לחלוק את העבודה הבינונית בערכה שלי זה פה. אני רוצה גם לכתוב בהרחבה על קרבות הרחוב שלי ואת היחס שלי בכללי לעולם הזה.
אסכם זאת כבר עכשיו: כשאני נלחם אני משחרר את החיה הפנימית שבי ואני אוהב אותה.
אז זה היה השבוע שלי.
ייתכן ואכתוב בהמשך השבוע ויתכן וזה הסכמש.
אם זה הסכמש אסיים כך:
שבת שלום פיפול
