ואם תפשיט את כל מה שאתה חש אליה?
את השנאה היוקדת, הזלזול, הכעס שהצטבר, התסכול והאכזבה? מה תראה?
מה תראה אם תהיה כנה ותאמר לעצמך "אין שום דבר מיוחד בה?" או לחילופין "גם אם יש משהו שהופך אותה למי שהיא, זה בחיים לא הסיבה שאתה אוהב אותה", מה אז? מה נמצא עמוק בליבך?
אם תפשיט מהכל, אם תראה שהיא לא יפה במיוחד, לא נבונה במיוחד, לא משכילה במיוחד, לא חזקה במיוחד, כשתבין שהיא ילדה קטנה ומפוחדת, מה יקרה? תפסיק לאהוב אותה כמובן. היא תהיה ריקה, אוויר, בחיים לא תאהב מישהי שאתה לא מעריך.
האמנם? כי אני מסתכל עליך ואני מנסה לשכנע אותי, לשם ניסוי מחשבתי, שאין בך דבר טוב. תתפלאי כמה זה קל. לחשוב על כל מעשה מטומטם שעשית ולהבין שזו מי שאת.
ואז מה? אני נפעם מחדש. אני מתמלא בפרפרים בבטן, בשיתוק מוחין, בדאגה אליך. אני מתמלא בשמחה כשאני חושב על הצחוק שלך ואושר כשאני נזכר בך. עומדת מתחת למנורת רחוב, מזמינה מונית מהבית שלי, ואני אומר לעצמי "אני בר מזל שאני רואה אותך עכשיו".
זרוקה לצידי על שולי הרחוב ושואלת שאלות חדשות על דברים שאני אומר ואני מרים עיניים לשמיים ומבין שאת נתת לי השראה אין סופית.
וזה לא חוכמה, יופי, עושר, או אישיות מיוחדת.
אז מה זה?
אני מסתכל מטה על כוס אוזו עם קוביית קרח ואין בה דבר מיוחד. אבל הוא ממלא את ליבי בחמימות אדירה. הוא עלוב ופשוט כמו מים אבל העוקץ שלו משכר אותי.
אז יודע מה? אני אומר לבסוף, לפעמים אתה אוהב מישהו פשוט כי טוב לך איתו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה