היטלר לא היה אדם רע, לא בצורה שחושבים.
היטלר גם לא היה מבריק כמו שחושבים.
כדי שאידאל יהיה טוב, עליו להוביל להישרדות החברה. כי אם הטוב יכחיד את החברה, לא עוד יהיה מי שיאמין בטובו.
היטלר גם לא היה מבריק כמו שחושבים.
כדי שאידאל יהיה טוב, עליו להוביל להישרדות החברה. כי אם הטוב יכחיד את החברה, לא עוד יהיה מי שיאמין בטובו.
ולכן כל האידאלים הטובים מובילים להישרדות כל החברות בהן הן קיימות.
השאלה מה מרגיש נכון לא רלוונטית כמו השאלה האם המרגיש נכון מוביל להישרדות.
היטלר לא היה אדם רע מהסיבות שאתם עשויים לחשוב. חברות רבות האמינו ברצח והשמדה בלי לחוש שום בעיה.
למעשה, עד היום השמדה לא תמיד נראית כמו רוע. בטח שלא גזענות.
בתקופה של אובדן ומשבר כלכלי, לאגד את העם תחת מטרה עליונה זה דבר חיובי. אויב משותף מעצים את העם. במובן זה, היטלר היה טוב כמו כל מנהיג חזק בהיסטוריה. אבל הוא לא הצליח. וחוסר ההצלחה שלו לא נבעה מחוסר מזל אלא טיפשות.
תמיד מפריע לי שאנשים חושבים שהיה מדובר באיזה גאון פסיכופת. זה מתחיל מבורותו המשוואת בביולוגיה שגרמה לו להאמין בהשבחה גזעית, ובהיסטוריה שגרמה לו לשלוח מתקפה לרוסיה בחורף חרף התנגדות מצביאיו הצבאיים. התמיכה שלו בכלכלה מהונדסת סוצאליסטית היה נכשל בדיוק כמו ברה"מ כמה שנים לאחר מכן אבל את זה אי אפשר לזקוף לטיפשותו.
אפשר אבל לטעון שהוא דביל מוחלט על כך שהשקיע כל כך הרבה חיילים, כח וכסף על השמדת היהודים, פעילות בזבזנית להחריד בשעת מלחמה.
אפשר אף להוסיף שזה לא סייעה משהו למדע והכלכלה הגרמנית כשהיהודים נמלטו מגרמניה (וביניהם גם איינשטין, שיש הזוקפים את סיום המלחמה אליו).
היטלר היה כריזמת עם יועצים משובחים, אבל הוא פגע אנושות בעם הגרמני.
הוא היה רוע אבסולוטי פשוט כי פגע כל כך בחוסן החברה. לא משום סיבה אחרת. במילים אחרות, היטלר היה רוע אבסולוטי כי היה אידאליסט עיוור.
אידאליזם ופרגמטיזם סותרים זה את זה. אידאל דורש אמונה בקיבעון של ערך בעולם דינמי, כלומר מאבק מתמשך להנצחת קיומו של דבר שמותו ודאי.
לכן, כל אידאליסט צריך עין אחת למציאות.
זה מצחיק, אולי הטוב האבסולוטי הוא העדר ערכים, העדר טוב מוגדר. כי אולי זה מבטיח פרגמטיות מלאה, כלומר הישרדות החברה, כלומר סובייקט שיוכל לשפוט אותו כטוב או רע.
אבל אותו סובייקט גם יסרב להגדיר אידאל כטוב או רע מתוך ההכרה החדשה שזה יוביל להכחדתו.
כמעט אבסורד.
או שמא צריך להבין שאידאלים אבסולוטים זה שריד העבר, ואנחנו צריכים להביט בערכים כמו לקטי מזון רעבים שקוטפים וזונחים במידת הצורך. לא מעוניינים באיזה פרי ספציפי, מוגדרים יותר בידי הדרך.
במובן זה, מדינת ישראל היא אידאליזם עיוור ונוראי בדיוק כמו אידאל קבוע וגדול אחר.
הרי היהודים ששרדו היו אלו שזנחו את ביתם, את הקבוע, ונדדו. לא ספציפית לישראל, מעטים היו לאומיים, פשוט השתקעו בארץ חדשה.
וכשהניסוי הישראלי קורס כלכלית, אולי זה הזמן להבין שהדבר הטוב יהיה לעבור הלאה. ואין בכך בושה, זו דרכו של העם היהודי, זו דרכו של העולם המודרני, נדודים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה