חשוב כדי לשרוד

היום קמתי, עם חרדות מהרוטינה של שנה ועוד שנה אל השיבה. בני הזקונים עזבו והקיומיות לו מתחלחלת, דור הולך ודור בא כמו נדנדה.
הנשמה צועקת את בלדת הרוק היא מזמזמת במתנד שמטמא את האווירה: 'אתה תמות, אתה תמות מחטאי בן הינום, אתה תמות מהחטאים בן הינום'
אני לא טוב או רע סתם בחור נחמד שמנסה להסתדר ולפתע כוס מים עומדת על הפינה. וכשלגמתי הראש הרפה, זו הרי סתם הייתה הלצה של צימאון בוקר מצמרר.
מדהים כיצד הנפש מתעוותת מעייפות, רעב, צמא קלים, או שרק אני סתם רגיש וכל אופן הטמפו בראש חדל להיות. בעבר חקרתי את חטטיי בניסיון לשים משמר על הרוחות והשדים  שצדים את לחמי כשהיד עוזבת את הדופק. וכשחדלתי הם שבו בעוצמה ולא שמתי לב.
'תחיה לשם לחיות' איזה מיתוס מפגר שנועד לאדם הרפה. ואילו אם ארצה באמת לשרוד עלי לנשום את המיתוס 'חשוב כדי לשרוד'