יש שתי סדרות אנימציה שמבחינתי חוצות גבולות: Cowboy Bebop ו-Rick and Morty. בעוד בראשונה קשה לי יחסית להגדיר מה אני מוצא (למרות שהיא הייתה ההשראה להמון יוצרים מבריקים כמו טרנטינו בקיל ביל, ריאן ג'ונסון, הבמאי של מלחמת הכוכבים החדש וברמק ומיכאל דנטה ובריאן קניצקו, היוצרים של אווטר), בשנייה זה מאוד ברור כי זה מאוד קרוב אליי (גם בנקודת הזמן וגם בנושאים).
אני חושב שהיא מהווה חלק מזרם מעניין של תוכניות ילדותיות בטון שלהן, שחלקן אף נועדו לילדים, עם רמת גימור מאוד גבוה שנועדו גם להנאתם של מבוגרים.
אוואטר שציינתי היא דוגמה מצוינת ובמיוחד האגדה של קורה, Gravity Falls, ו-Adventure Time. לכן בחרתי לבזבז מספר שעות בחיים שלי כדי לכתוב על פרק המסאטר פיס מבחינתי של הסדרה, האחד שהפך אותה מסטוץ חביב לאלילה בלונדינית מוולהאלה, עונה 2, פרק 3, Auto Erotic Assimilation.
הפרק עוסק בנושא של שליטה בחיינו. מוצגת לנו הדמות של Unity, ישות שמשתלטת על בני אדם והופכת אותם לתאים קטנים בתוך מערכת גדולה ומנוהלת היטב. האם זה רע?
אז בתחילת הפרק זה לא נראה כך. החברה מנוהלת היטב תחת Unity ויש את המעלה החשובה שכל תא במערכת פרודקטיבי. אין אנסים או רוצחים, אין התפלגות של אנשים ומאבקי כוח מפגרים, כולם מאוחדים תחת המטרה היחידה של חברה שלווה. זה מזכיר לי את אותו אפסנאי שאני מכיר ופעם אחת שסיפר לי על הקומונה בה חי. כולם שיתפו פעולה וטיפלו בבית המשותף שלהם. אם הם לא, הוא היה נראה כמו חרא. אבל ברגע שבני אדם לא מאוחדים תחת אידאולוגיה אחת ומטרה אחת, הם משחקים משחק אחר, כל אחד מחפש לשרת את האינטרסים שלו בצורה המיטיבה. בכל חברה גדולה שלא עומדת להיחרב יש את התאים הסוררים. בעת שהחברה תלויה בחוט השערה, כולם משתפים פעולה תחת הדת או האידאולוגיה הרווחת לשעה כי אחרת הם ימותו. אבל כשאין את זה, כל אחד יעדיף לבחור פתרון מוסרי בהתאם לצרכים הסביבתיים שלו. ואפילו לא מוסרי, סתם התנהלות אישית בחיי היומיום.
אבל אנחנו לומדים את מחיר העדריות במהרה. כש-Unity מאבדת שליטה על עצמה, כל החברה קורסת. כאשר המערכת המוסרית או הפוליטית או וואט אבר של החברה עושה טעות, כולם משלמים עליה. אם זה הסוצאליזם שהוביל לעוני מחפיר, הנאציזם או כל חברה כושלת אחרת (אהמ אירופה המודרנית). אם אינדבידואל עושה טעות, אז הוא נופל לבד והשאר לומדים משגיאותיו, הנזק הרבה פחות משמעותי.
אולי זה הלקח הכי חשוב לאנושות.
מהי חוכמה? חוכמה בעיני עוסקת במספר יכולות: הענקת משמעויות שונות ומרובות לגופים במציאות (להשתמש בכלים בצורות שונות, בנייה של מטאפיזיקה, עולם מעל מה שאנו חווים ומטא-מטאפיזיקה, עולם מעל הדברים האלו אף הם), שימוש מתון ושליטה על הרגש, התודעה והגוף (ההבדל בין יצור בהמי שמגיב מיצרים בסיסיים לאדם חושב שמבצע מהלכים, אחד שלא נלחם חזיתית אלא מנצל חולשות אצל היריב), בנייה של דפוסים וקשרי סיבתיות מורכבים ומרובים ופירוקם בעת הצורך.
בעצם, כל אלו מאוד מתקשרים לעבודה המרכזית של התודעה: פיתוח כלים, אם פיזיים ואם ממטים.
יש חיסרון רב בלהיות אדם תבונתי.
מוסר הם חוקים שהחברה בונה כדי לנוע לעבר מטרות מסוימות המוגדרת כטוב. המטרה נבנית כדי לשרוד בסביבה כל שהיא. אלו חוקים מאוד ברורים שמתאימים לאדם הבינוני ולאדם הטיפש בחברה. מוסר בדרך כלל מוסיף מערכת מטאפיזית שלמה כדי לגונן על חוקיו. אדם נבון יתקשה לעקוב אחריהם. הוא צריך לעשות משהו שהם לא יעשו, לחשוב עליהם. ובתור אינדבידואל הוא יחפש לפתח דרך חיים שהכי יטיב עם מטרותיו. על כן האדם הטיפש והאדם הבינוני ישנאו אותו. כי הוא לא פועל לפי החוקים שלהם ולכן הוא נטע זר.
החברה תלויה באנשים נבונים שישנו שוב ושוב את החוקים ויוסיפו כלים ובד בדד עליה לדחות כל סממן של התנגדות לחוקי החברה כדי שאנשים טיפשים לא יברחו מהמטרות הקולקטביסטיות כדי שהחברה תשרוד.
אז צריך להיווצר איזון. מחד, שהחוקים יהיו מקובלים ושיהיה קשה לשבור אותם, מנגד שלא ידכאו את האדם הנבון ואת האינדבידואליזם כדי שאלו יפתחו כלים כדי לשרוד.
להיווצר איזון? זה יפה יותר ממה שזה עשוי להיות. כנראה שאיזון אין באמת, רק הליכה הלוך ושוב בין קולקטביזם ואינדבידואליזם. כל אחד מביא הרס בשעתו עד שהשני מתקן אותו.
ריק הוא הייצוג המושלם של תבונה. אני מאוד מקושר אליו רגשית. הוא אינדבידואל ונאור בהמון בחינות (במובן הזה שהוא מבין את תלישות חייו, חוסר המשמעות, המוות ואת הדכדוך שדבוק לכלל הקיום). הוא זה שמביא את Unity לאבד שליטה על עצמה ולכן היא מבינה שעליה להתנתק ממנו, בדיוק כפי שהפרק רומז.
בינתיים, בבית המשפחה עצמה, ג'רי ובת' נאבקים גם הם בשליטה של ריק על חייהם. בת' פוחדת מההשלכות של אי ציות וג'רי מתעקש לעשות כפי שהוא רואה לנכון.
העיסוק שלהם די אידיוטי. יש חייזר לכוד בבית שלהם ואין להם מושג מה הוא עושה שם. המניעים שלהם לשחרר אותו או לעזוק אותו נוגעים יותר על היחסים שלהם עם ריק מאשר באמת מידע על החיזר. למרוד או לקבל את המרות שלו. בת' מעלה נקודה מעניינת. אבא שלה לא צפוי.
אז אולי בעצם שני הצדדים של הפרק מתחברים בנקודה הזאת - זה נורא שקיימת תלותיות בחיים, שעשויה לגרום לנו לבצע בחירות שגויות בשם משהו עליון שלא בהכרח קיים ועלולות לסכן אותנו (ואולי מוטב שנבצע את הבחירות שלנו, גם אם הן לפעמים שגויות כי כפי שמורטי אמר - "I don't think life would be perfect without you [Unity], I just say that life would be... you know, life"), אבל גם שליטה מלאה עושה לנו נזק. ולא לנו בתור חברה, לנו אותם אינדבידואלים שמנסים לשלוט במלואנו על החיים. אנחנו סובלים מכך ואנחנו גורמים לאחרים לסבול.
בת' היא אולי הדמות הכי חכמה בפרק הזה. היא יודעת שאבא שלה, באינדבידואליות האדירה ובשליטה המלאה על החיים שלו, עשוי לצלק אותה שוב בכך שיעזוב ולכן היא מאוד נזהרת לא ליצור לכך טריגר. היא תלותית, אבל אין בזה בהכרח משהו רע. היא תלותית כי היא אוהבת אותו.
וריק? ריק עצמאי בקטע נורא. בקטע שהוא פוגע באנשים סביבו ולכן הם מעדיפים להתרחק ממנו, כמו Unity למשל. כך הושא צועד בסוף הפרק למחסן שלו. הוא מתחיל בכך שהוא מפשיר יצור שהוא מחזיק והורג אותו, בכך מפגין את השליטה שלו על החיים עצמם וכנראה משחרר את היצור הזה מהסבל שלו ואז מנסה להתאבד ונכשל. אם כי הוא שיכור ואם כי הוא איבד תקווה לחלוטין.
אני אוהב את ריק ומורטי כי היא נוגעת בתאכלס האקזיסטנציאלי שגם אני מתמודד איתו. הנחות היסוד שלו לא בורחות מהמציאות ומתוארות להפליא באחד הפרקים של העונה הראשונה:
"Nobody exist on purpose, nobody belongs anywhere and everybodys gonna die, come watch TV".
כך תיאר זאת מורטי בדיוק רב. הוא לומד הרבה מריק וזה ניכר באפטיות ההולכת ומתפתחת אצלו לכל מה שסובב סביבו. כי עם ההבנות הנוראיות האלו אולי עדיף פשוט לשתוק, לראות טלויזיה ולהשתכר.
אז מצד אחד, אנחנו רואים בפרק הזה התקדמות בדמות של ריק. הוא מקבל את המועקה של בני המשפחה מכך שהוא לוכד חיזר בבית שלהם. מנגד, אנחנו עדיין רואים אדם מיואש. וה"שליטה" הזאת שלו, החיים שהוא מחזיק בידיים, זו אולי אשליה. פעמים רבות תיארתי את זה כאדם המפחד כל כך מהקרקע שהוא נשאר מרחף ובכך היא עדיין שולטת בו, פשוט יוצרת התנגדות במקום משיכה. ריק נשלט על ידי הרגשות שלו. הוא סובל מכך שמחד הוא מבין את חוסר המשמעות ומנגד, בתור בן אדם, הוא צריך את השקר הזה שיש חשיבות למה שהוא עושה ויש על מה להסתמך והשם ישמור... להתרפק לפעמים תחת השליטה של מישהו אחר. אם אלו האוהבים אותך, או צורת שלטון.
אני חושב שזה כל מה שיש לי לומר על הפרק הזה.
אולי אנסה לכתוב משהו דומה לפרק הראשון של Cowboy Bebop.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה