יש פילוסופים שאני אוהב לא בשל גדולתם אלא בשל זה שאני רואה את עצמי בהם.נסים טאלב הוא דוגמה אחת. התפיסה שלו מיושנת ויומרנית אבל השאיפה הזאת לשינוי פרדיגמות, לביזיון לעולם המדע, לחופש אסתטי יפה בעיני בתמימותה.
ניטשה הוא אחד האהובים עלי. לא בשל גדולתו. הוא לא מבריק כמו שהוא חושב שהוא.
השיצוף והקיצוף שלו בסך הכל נובעים מכך שמחפש טוב בעולם. יופי וחן שלוקים בו.
הוא עצמו מנסה מנסה להפגין אהבה בדרך היחידה שהוא מסוגל - בשנאה וזה כל כך לא מובן לסובבים אותו שזה מרחיק אותם. כי הרי הוא מודה בעצמו שזה טירוף לחפש את הדבר בהיפוכו. כך עם התבטאותו הלא שגרתית, כי כה קשה לו לבטא את אהבתו בדרך אחרת נטולת טרגדיה ומירמור, הוא מוצה את עצמו לבד בחיים. אולי אחת הסיבות שלי לאהבתי את ניטשה היא סופו המר - הבדידות. להישען רק על אחות ששונאת אותך ומוכנה לבגוד בך. שדחתה את כל כולך ואפילו את הנכס היחיד שלך - הפילוסופיה.
ניטשה מת כשהוא לא יכול היה להיות אדון אפילו לעצמו. הוא שרוי היה בכאוס ושנאה עצמית אדירה במוחו. לא מוכן אפילו לקבל את האפשרות שהאינטלקט החושב שלו עשוי להניב משהו שקרוב לטענה נכונה או ראויה. בהמתי, עדרי, אינסטיקנטיבי כמו כולם.
הכתיבה שלו משחררת. כתובה בשנינות חדה. טיעונים הנעים בדרך מפותלת כדי לשכנע אותך בדבר ואז לבגוד בך ברגע האחרון ולגרום לך להבין את קטנותך. זו חגיגת האינדבידואליזם. הוא אומר לך תחשוב! בטון התקיף ביותר ולא תקבל סטירה מצלצלת לפנים. כמעט מאחל לך לשנוא אותו כפי שהוא שונא את עצמו ואותך.
אבל ניטשה לא האחד שמעניין אותי. שופנהאואר הוא בראש הבמה היום. שופנהאואר והחרדות שלו לחופש שלו. אדם מסכן. איבד את היכולת להאמין שרצונותיו הם שלו באמת ולא נכפו עליו מהטבע שלו.
להתרבות ולשרוד. זו תכלית האדם. ומה עושה אדם שזו לא תכליתו? קמל, משתעבד לאותן מטרות או שלא יזכה לדור המשך ובכך רוחו תתנדף מהעולם.
כל כך עד שהגוף שלנו משחרר רגשות חזקים כדי לשלוט באינטלקט. אהבה, משיכה, אמפתיה, סיפמתיה, הכל כדי שלא תזוז לרגע מהצרכים שלך.
האינטלקט העליון הוא החופשי ביותר. הוא יכול לברוח מהצרכים האלו לשם תכלית נשגבת יותר שהוא רואה לעיניו. כל השאר נידונים לחזור לרוטינה.
ומה אני אם לא בהמה גסה? שב למש"קית על ארבע? לא כי האינטלקט העליון רוצה, כי הרגש הוא הנפש הפועלת במחזה הזה.
ואולי היא תמיד זו הפועלת. משלה את האינטלקט להאמין שהוא משחק לפעמים אבל בפועל כל התפיסות שלנו אמוציונליות. כל ביסוס לוגי להן הוא שרירותי לחלוטין. ואלו שלא חפצים בהתרבות זה כי הנפש אומרת להם שאינם כשירים לשחק בטבע, הם פחותים לכך.
מה גזר הדין איתה? חשבתי וחשבתי וקיבלתי את גורלי לשוב אליה באהבה חזקה. חקרתי ושאלתי אנשים לדעתם והם מסכימים שמדובר בזלזול כלפי. ייתכן והיא מזלזלת בחבריה. קשה לומר, זו לא חוסר הערכה, זה אצטרך לאשש או להפריך ואיני יודע מה מידת הערכתה אליי. זה מחסור ברצון לתת מעצמך, הקרבה עצמית? האם במידה ויקרה לי משהו היא תהיה שם למעני? אינני יודע.
אני מבין מניין זה בא ובכל זאת מבין את מידת הזילזול.
אבל אני אוהב אותה.
אז מה כעת? ובכן ייתכן ואני מתחיל לצאת עם מישהי בקרוב. בחורה מאוד חמודה.
אמשיך לאהוב את המש"קית אבל ייתכן ויבוא יום ולא יספיק לי לאהוב אותה וארצה יותר. שתחלוק איתי את שעובר עליה. ואז אוכל להציב את האולטימטום בשנית ואם היא לא תקבל זאת, אצטרך ללכת. בחיבוק, באהבה מתמדת אליה אבל בהבנה שאני צריך יותר מזה.
אבל זה שטויות.
השבוע היה עמוס.
העבודה בהיי טק ללא הפסקה אבל זה יחסית שטויות. זה הבית והאנרכיה שבו שמשגעת אותי. האימונים היו מדהימים לאחרונה. התחלתי להתאמן לבד עם הסלאבי.
יש משהו אחד אבל שאני צריך באמת לדבר עליו:
אתמול. ישבנו שלושתנו בשולחן בסלון ודיברנו.
זוכרים שהיה לנו כסף? אמרתי בצחוק וזה גילגל שיחה רצינית.
היה לנו כסף. אין ספק בכך. אבל היינו עשירים ממזמן ולא בזמן הקרוב. כשאני ואחותי היינו ילדים. נסענו לחו"ל המון. המון.
מין חופש ילדותי כזה שאפשר לקחת הכל מהכל.
וזה למה אנחנו גם זן אחר. אנחנו מריחים נובו רישים ממרחק כי אנחנו מכירים גינונים יותר טובים מהם. כל הסיגרים, מכוניות בפאר, בתים באקירוב, אלו דברים שאנשים שזה עתה התעשרו עושים כי הם רוצים להפגין שיש להם כסף ולהנות ממנו. אדם שמורגל לכסף לא צריך את כל זה. העשירים בעולם לא מנהלים אורח חיים מסריח כזה. פשוט תסתכלו עליהם. הצוקרברגים והביל גייטס.
עד היום אנחנו נוהגים אחרת עם כסף.
אולי אם אחקור את העבר הזה אכיר יותר טוב את אבי ואת עצמי ואת העבר שלי.
נתחיל מהבסיס:
גרנו ברעות והיה כסף.
היה לנו שכן שקראו לו אודי. אהבתי אותו כי הוא היה קרוי על שם הדמות מצעצוע של סיפור ונורא אהבתי את הסרט ההוא. הייתי בן ארבע כנראה. אבי עבד בחברה שלו.
הוא התפטר משם. 'התפטר'. זו תופעה חוזרת ההתפטרויות האלו. יש בהם משהו מסריח ואגע בו.
כל אופן בשלב מסוים עברנו מבית שרכשנו ברעות לבית בשכירות ברעות. יש לציין שאת הבית הראשון רכשנו במחיר מאוד נמוך מהצבא. רעות זו התיישבות טייסים.
השווי היום של הבית שהחזקנו היה 4 מיליון שקל.
בזמן הזה גם הוריי התחילו לעסוק בנדל"ן בחו"ל. פיטסבורג. הבנק של אנשים עשירים הוא נדל"ן. זה נכס בעל ערך קבוע ונטול מיסים ולכן מאוד משתלם להשקיע בו. הוא גם מגלגל כסף יפה.
היו לנו שכנים נוספים שקראנו להם ג'קי וצור שעברו לגור בפיטסבורג. הם ניהלו את העסקים משם. לבסוף היה את הפרופסור מהמשפחה של אימי שהשתתף והחזיק 2 בתים תחתינו.
שם העסק היה קרוי על שמי ושם אחותי. אבי ארגן אותו. היה שם בחור שאיני מכיר שהיה אחראי על איסוף הכסף ממשכירי הדירות, תשלום המיסים והעברת הרווח לנפשות הפועלות.
במקביל אבי עבד באיזו חברת היי טק מרשימה. משהו עם שרתים לעסק כמדומני וריכוז מספר פעולות יחד לתוך קופסה שחורה קטנה. זכורים לי הברושורים שלהם, המיחשוב, הלוגו וכן הלאה.
מה קרה עם זה?
לגרסתו כשהמשקיעים ראו שהעסק לא הולך הם דירגו אותו גבוה ואז כשזה התפוצץ הם תבעו אותו.
לא משנה מה קרה, הוא פוטר והחלו תהליכי תביעה.
מה קרה במקביל? לדבריו הבחור בפיטסבורג עשה איזה מהלך מחוכם, הדירות אבדו והוא ברח עם המון כסף. הוא אומר שהוא היה ברשימות הגבוהות של הFBI לאחר מכן ועד היום לא נתפס. ג'קי וצור לדבריו סייעו לבחור וכך ניתקנו איתו את הקשר.
אימי לא עסקה בכלל בכספים כך שקיבלה את כל מה שאמר. היא בטחה בו מאהבה.
משהו שם אכן לא היה חוקי. קיבלנו מכתבים בזמנו שהבתים עוקלו. עוקלו משמע לא שילמו עליהם מיסים כבר הרבה זמן. זו עבירה על החוק אחת. עצם זה שניתקנו קשר עם המון אנשים זה סממן שני.
הקטע הכי מצמרר? החברה עדיין קיימת והיא בבעלות מישהו. כדי שחברה תתקיים בארה"ב צריך שישלמו עליה. אי אפשר סתם להזניח אותה. משהו שם עוד קיים.
ייתכן שעשה מה שעשה לאחרונה וניסה לגנוב עוד קצת זמן לבועת כסף שעומדת להתפוצץ על ידי גניבה מהבתים מפיטסבורג. אינני יודע.
מה שכן, עם הדירות והתביעה בהק סטרייק היינו בחובות רציניים. דברים החלו להשתנות אבל לא בקצב כה מהיר בהתחלה.
אבי ניסה מספר עסקים נוספים שעליהם לא ידעתי הרבה. הוא היה בעסקים של פיתוח ושיווק של קופסאות דגים (לא תמיד מסחר זה עסק זוהר) ואני מנחש שעוג פרויקטים. האחד הזה זכור לי נטו כי היו לנו המון קרטונים שהוא שיווק בבית.
גרנו עדיין ברעות. לא נסענו כל כך הרבה. חיינו טוב. גם אם הייתי בדיכאון קליני כפי שכתבתי בעבר.
עם הזמן והקשיים עברנו לחנקין. אני יודע שכבר אז היו דיבורים על אפריקה ונסיעות לחו"ל כי זו הייתה תחילת כיתה ז שהדבר העסיק אותי מאוד. אם מדברים על אפריקה זה אומר שמוצו הניסיונות בארץ. אבי כמעט ולא עסק אני מניח בתביעה בהק סטרייק.
באפריקה היו עסקים של בניית תשתיות אינטרנט וסלולר במדינות עולם שלישי.
אימי ניסתה לגרד המון כסף מהפינות ולשלוח לו. היה קושי והדגים התחילו להסריח.
אני זוכר פעמים שהגיע לארץ מנסיעות של חודשיים, מחבק אותנו במין עצב כזה של קושי וייאוש.
זה נגמר בסוף. לא יודע איך, לא יודע למה.
הוא חזר לארץ והיו תקופות ארוכות שבהן היה בדיכאון. לא מגולח.
עברנו לסבא וסבתא שלי. ההורים ישנו בסלון. הוא חיפש קצות חוט באינטרנט ולפעמים נסע לעבוד בחו"ל. אימי ניסתה למשוך אותו מהביוב.
המשפחה של אימי חשדה בו ושנאה אותו.
אני כעת מקשר זאת לדירות. ייתכן מאוד שהפרופסור קלט שהבן אדם מפוקפק בכל הנוגע לדירות. ייתכן אפילו שהיה מודע במלואו לסיפור הדירות ולא רצה לספר לאימי כלום.
התחיל לבסוף לעבוד בפרויקטים בארץ. אירגון והפקת כנסים. הראשונים שזכורים לי היו מסיבות טראנס בדרום הארץ. היה לו כובע בסגנון אמריקאי עם חוד של דורבן עליו מעור.
מרשים מאוד.
המצב לבסוף ממש השתפר כשהכיר את חיליק. הוא אירגן איזה קרנבל בנמל תל אביב למוצרי בית של איזה משקיען עשיר בשם חיליק.
כמה עשיר? ובכן אבי אירגן את הקרנבל הזה שנתיים ברציפות כשכל פעם חיליק יצא בו מהפסדים כי הוא האמין שיכול להפוך את הקרנבל לחלק מההווי התל אביבי. הוא השקיע בפרויקט מטופש שנכשל ונגנז אלפי שקלים בידיעה שיפסיד כסף בלי שזה יעניין אותו והוא עומד על הרגליים ועושה עדיין כסף טוב.
הוא נשא את אחד המאפיינים החזקים של אנשים עם המון כסף שהם לא נחמדים למי שהם לא רוצים להיות נחמדים אליו. איש שמן שאהב סיגריות. היה אדם טוב כשרצה, כשלא אז... שיט.
אבל הכסף שלנו הגיע כאשר משרד הביטחון החליט למנות חברה של חיליק למקימת פרויקט בהצדעה ואבי ניהל את הפרויקט.
אם אתה רוצה להצליח בארץ רצוי שיהיו לך שני דברים:
קשרים ועבודה ממשלתית. כך למשל אני עובד כיום למען קשרים עם אנשים מאוד חזקים. עבודה ממשלתית או עבודה תחת גוף ממשלתי, במיוחד משרד הביטחון זה מקום אדיר. למה? נסיעות לחו"ל בקצב פסיכותי, משכורות מנופחות, קצב עבודה נמוך. אז בהצדעה היה משהו כמו עירוב בין השניים.
המון כסף. המון.
אם אני צנוע אני משאר שהוא הרוויח שם לפחות 40 אלף. זה מידיעה שעובד אבטחת מידע פשוט במשק היום עם ותק בינוני מגיע ל30 אלף.
כיסינו את החובות, השכרנו את דירתנו החדשה בתל אביב והאווירה הייתה מרומת.
במקביל סבתא שלי נפטרה והשאירה ירושה שמנה שעזרה לנו לשלם חלק מהחובות.
עד היום כשאני מחשב משכורות בבהצדעה דרך נתונים אפשר לראות שיכולנו לחיות משם מצוין. המשכורות מאוד טובות.
אבל אבי חוזר שוב ושוב שזה לא הספיק.
התביעה בהק סטרייק נגדו אגב עוד קיימת והיא גדולה ועבה.
זה חרטא, הבית שלנו עולה היום 5,500 שכירות ואנחנו מוציאים במקסימום 10 אלף שקלים לחודש.
אז הוא לא היה מרוצה והתפטר. זו הפעם היחידה שהוא התפטר בלי שזה נבע ממשבר ובלי שזה הוביל לשרשרת אירועים נוראית. אני מניח שהוא באמת רצה לעשות את זה בגדול ובאמת שנא לחיות בארץ.
משם יש את בולגריה.
העסקים בבולגריה התחילו יחד עם שותף בשם דיוויד. גם הוא פוסט ציוני כמו אבי. עסקן קצת מלוכלך שלא הייתה ממש רוצה להתעסק איתו. לא כי הוא ישבור לך את השיניים, יש בימינו דרכים יותר נוראיות להרוס אנשים והן בדרך כלל משפטיות וכלכליות. אבל איש נחמד בסך הכל.
אשתו בחורה בלונדינית נירוטית שנהנית מהכסף שבעלה נותן. עובדת באיזו עבודה כלומניקית מפגרת רק כדי להיות מחוץ לבית. כל הפנים של מנותחות אבל זה לא מסתיר את העובדה שהיא בת חמישים. אולי רק ממתיק טיפה את הגלולה המאוד מרה.
הם היו בין השאר ובמיוחד בסחר החיטה. רכשו מחקלאים ומכרו.
במקביל אבי ניסה לעשות מהלך ולעבור לחברה אחרת הנקראת פורקס ללא ידיעת דיוויד.
עוד הרבה לפני שמישהו עבר לבולגריה הוא הפסיק את היחסים עם דיוויד. דיוויד אגב כועס עליו. אני מניח שגם שם היה משהו מסריח.
מה זה פורקס? פורקס זה הימורים לאנשים עם יותר כסף משכל. למה שמישהו עם כסף יילך לקזינו כשהוא יכול לשים כסף בסחר מטבעות?
זה רשת עסקים מאוד מפוקפקת שעובדת ברחבי העולם. למעשה, קהילת יהדות צרפת קיבלה מוניטין נוראי בשל העובדה שהרבה יהודים נמצאים בפורקס ושם בצרפת הרבה אנשים מצאו את החיים שלהם נהרסים מזה.
כי יש אווירה שאתב יכול לעשות פה את המיליונים ומראים לך גרפים יפים אז עד שאתה באמת מפסיד המון אתה לא מבין מה קורה סביבך.
זה עסק מסריח ומלוכלך.
הוא נכנס אליו אבל. באופן אירוני לדבריו הוא מרוויח היום 30 אלף שקל.
שוב הסיפור התחיל להסריח ולא הרחנו את זה עד לצניחה הפסיכותית.
במיוחד אנו שישבנו בציון ולא בבולגריה.
הוא התחיל לשאוב כסף מהירושה של סבתא שלי. זה כסף שהוסכם על ידי אימי ואבי שהוא לעיתות משבר. אף אחד לא ידע שהוא שאב כסף משם. חשבנו שהוא הרוויח אותו.
סכומים אדירים.
בישראל חיינו טוב. מסעדות, קניות וכן הלאה. ובכן, יותר אימי ואחותי. אני הייתי בחובלים.
כשאימי עזבה ואני ואחותי נשארנו לא ידענו יותר מדי. אני ידעתי הכי פחות בגלל הצבא.
מה אירע באותה תקופה? ובכן יש את הבגידה.
אמא שלי מצאה תמונות במחשב של אבי וחקרה וגילה שהוא בוגד. היא רבה איתו על זה ואחי, התם (או שזה היה הקטן ביותר? לא זוכר כבר) שמע את זה והתחיל להיכנס לפאניקה.
הם ניסו לעבוד על הזוגיות אבל. אני לא ידעתי כלום. הוא חזר כל יום מאוחר. פחות בגלל העבודה, יותר כי לא רצה לראות את הילדים. נמאס לו מחיי משפחה.
ברים, מועדוני חשפנות וכן הלאה.
הוא הורגל אני מניח לחיי הרווקות מהתקופה לבד. זכור לי בדירה בבולגריה שלו לפני שאחיי עברו אליו שהיה לו כובע של קפטן מורגן מהבר הקבוע שלו.
התם ניסה כל הזמן להשגיח על זה שאינו יודע לסתום. להעניש אותו ולחנך אותו. כשאבי חזר הביתה נהג לשלוח אותם לחדרם למען השקט שלו.
הוא הקצה לאימי 20 לאבה ליום. זה 50 שקל. לא לה, לכל הבית. אוכל, קניות וכן הלאה.
בולגריה זולה אבל לא עד כדי כך. אבל הבית היה עשיר. שלוש קומות, שתי מרפסות רחבות. שקט. ההורים מופרדים מהילדים. היתרון בבית דירה קומה אחת זה שאתה חי את המשפחה. אתה לא מבודד ממנה.
אימי ניסתה לנהל את האשליה ולחפש לחיות אותה. לעשות כושר, לחפש חברים מבית הספר של אחיי (והיא הכירה באמת חברים), לתקשר איתם באנגלית הרעועה שלה (בהצלחה רבה יש לציין), לנסות לעבוד בגישור כמו שנהגה עם דוברי האנגלית שחיים בבולגריה (האריסטוקרטיה הבולגרית) ולבשל הרבה.
כמו השבץ של סבי, הסימנים היו שם אבל אתה שם לב אליהם בדיעבד.
אבי היה לחוץ על כסף כשהגענו לבקר אותם.
אימי ואבי רבו מריבה יחסית גדולה פעם אחת ומנגד היא מאוד הרעיפה אליו אהבה ואושר.
זכור לי סצנה אחת בראשי מהמנגל שלנו. התיישבנו אני, אחותי והוא במרפסת. אני ואחותי על הרצפה. מין משולש בו כל אחד מבודד בשקט של עצמו. הוא השתכר מיין שרכש.
פעם אחרת אחותי, אני והוא יושבים בקניון בבית קפה. הצטרפתי אל שניהם כשהם עמדו לצאת וכשאני חושב על זה היא כנראה רצתה לדבר איתו בדיוק על מה שהולך. לא יודע מה לומר.
מקור הטרדה גדול משחושבים. בולגריה היא מדינה עם עולם תחתון מאוד חזק.
איך אני יודע? ייתכן שזה קשור למסעדה הסינית המצוינת שסעדנו בה שם ואליה המון פוליטיקאים נהגו ללכת שהצפוצצה מפיצוץ גז. אולי זה הקניונים המאוד גדולים שמוקמים במדינה ענייה בה אין כסף, המרוקנים מכל אדם ומפסידים לכל המשקיעים המון שכנראה הם יותר אמצעי הלבנת כספים מעסק אמיתי.
אולי זה אפילו קשור לכך שאסור להמשיך לנוע ברחוב שבו בית הספר הפרטי הבריטי היוקרתי של קיימברידג' ממוקם (למרות שזו נחשבת לשכונה מאוד יוקרתית) כי בסוף הרחוב יש שוק לסחר בבני אדם.
התם סיפר לי פעם שבדרכם לסאמר סקול, אבי עצר במגרש חנייה. שם היו חבר'ה עם לימוזינות והוא והם התבוננו בסירטוטים ודיברו לרבע שעה עד שאבי והוא נסעו.
אני מניח שאני מפחד שהוא ייפול לעסקים מאוד מפוקפקים. זה לא שמה שעשה בעבר לא מפוקפק. כל שותף שלו מלבד בהצדעה הסתיים עם סיכסוך או תביעה במקרה של אודי והאק סטרייק.
פה פשוט יש יותר סבירות שייפגע.
הוא אופרטוניסט שמחפש הצלחה ענקית ומסחררת.
הוא מנהל מצוין. העובדים בבהצדעה מאוד אהבו אותו וסמכו על העבודה שלו. אבל הוא צריך רצועה אחרת יברח למקומות רעים מאוד.
אין לו בעיה לנשוך ולהרוס לשם מה שהוא עושה.
הוא מחפש מאוד לרצות אותנו וזה עשוי לגלוש לשקרים שהוא מאמין בהם בעצמו, הונאה ומשיכת כסף מאוד לא בטוחה עד ליצירת בועות שמתפוצצות.
המש"קית מאמינה שאביה אדם רע יותר מאבי. הוא בהחלט יותר בן זונה מסיפורים עליו. אבל רע? רע זה לא לומר לביתך שאתה שונא אותה והיא טעות. טוב אוקיי, זה רע.
אבל רע ממש זה העסקאות המפוקפקות שלו, זה העסקים שלו שהורסים אנשים ומכניסים אותם לחובות ענק (ולא רק אותו ומשפחתו), זה השקרים הבומבסטים.
כשאני כותב את אלו ואומר לעצמי שאני רוצה לחקור זאת לעומק אני מת מפחד. זה יותר גרוע מכל סרט אימה שעולה בראשי. התחושה הזאת שנוצרת בי כשאני חושב על להביט על נתונים במשברים.
משפחת אהרוני זו שושלת של גברים עם בעיות עם כסף.
סבא רבא שלי שרף חלק נכבד מהונו בהשקעה במארק הגרמני במלחמת העולם הראשונה. את החלק השני בניו ובנותיו הרסו. הם היו פסיכופתים. גרו ביחד בבית אחד מחניק ומתו ביחד. עד כדי כך שלאבא שלי היו צלקות נפשיות מהם.
נהגו להתהלך ברחובות עם פיג'מות, לסגור תריסים בכל מקום ולשמור על בית חשוך ומחניק.
גם סבא שלי עוסק קלות במרמה. ביתו נהגה לשלוח לו ולסבתא כסף רב אותו הוא הסתיר מסבתא שלי.
ידוע לי שנהג לבזבז כסף מחוץ לבית כשהם היו בקשיים כלכליים וגידלו את שני ילדיהם.
מה נקודות המחקר?
ובכן אני מפחד לגעת במה שקורה עכשיו כי מדובר בדברים שיכולים לזיין אותו. אני לא רוצה לחשוף קלפים לאנשים שנאבקים בו עכשיו.
ג'קי וצור לעומת זאת זה סיפור ישן נושן. רצוי שאתחיל משם ואברר. גם לגבי הבחור שכביכול ברח עם הכסף. היה לי שיקול גם לנסוע לפיטסבורג אבל אצטרך לחשוב על כך טוב.
אולי אדבר עם דיוויד למרות שאיני בטוח שזה רעיון טוב.
אני מפחד. זו הסיבה העיקרית שאני צריך מישהי שתאהב אותי כעת. כי אני צריך כוחות להיאבק בדברים שאני מת מפחד מהם.
אני צריך חברה רק לשם כך שאוכל לקחת אותה איתי לחול ותעזור לי עם זה.
עם כל החרא שהציף אותי לאחרונה השבוע, אני באמת צריך מישהי לדבר איתה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה