יום שבת, 3 ביוני 2017

הפטריארכיה ושאלת קיומה



הפטריארכיה הוא מושג שעולה כל כמה זמן בשיח הפמניסטי. למרות שהוא נדבך חשוב בתפיסה, מעטות הפעמים שעוסקים בו ישירות. אולי כי מסתמכים על הראיות המצטברות לאפליית נשים.
 מנגד, יש בעיה בעיסוק עקיף. יש ראיות, שאף פמניסטיות מציגות, לאפליית גברים באותה מידה. אף על פי כן, על ראיות אלו נטען ש'גם גברים מדוכאים בידי הפטריארכיה'.
 אולי מודל חשיבה אחר עדיף. בהחלט לא מטריארכיה, אלא פשוט חברה בה גברים ונשים מתועדפים ומופלים באופנים שונים. החלטתי לנסות לחשוב על פטריארכיה לעומק.
 אני הולך לאמ;לק כבר בהתחלה מתוך הבהרה: אני טוען שלא אפקטיבי לנתח את המושג פטריארכיה בצורתו המודרנית ומציע הגדרה חדשה יעילה יותר.
חייבים להבין שהמושג פטריארכיה מקורו בימים בהם היה לו מובן אחר, משמעותי יותר. הייתה תקופה בה בעלי ההון וההנהגה נקבעו במנותק מביקוש העם. בימים אלו, גם אם האישה לא הייתה רוצה להביא ילדים ולהישאר בבית, היא הייתה מחויבת. המלוכה מתה, אבל האפליה נשארה, באו הגלים הראשון והשני של הפמניזם והשוו כמעט לחלוטין בין גברים לנשים וכעת נראה שהבעיה אחרת. המושג נשמר, אבל המשמעות שלו התפוגגה.
פטריארכיה היא שלטון בו הכח ממורכז בידי גברים.
 אין בכלל ספק שתחת הגדרה זו, מוסכם בידי כולם שהיא קיימת, בהתחשב בכך שגברים הם הכח הדומיננטי גם בהנהלה וגם בהנהגה. אבל כמדומני שזו לא הבעיה.
הטענה המרכזית היא שמאחר וגברים ונשים זהים ביכולות האינטקלטואליות, הנדרשות להנהגה, ומאחר ונשים רוצות הנהגה שיוויונית, הדרך היחידה בה המצב הנוכחי יכול היה להיווצר היא דיכוי מאורגן.
 הבעיה העיקרית עם הטיעון הזה היא שנשים לא רוצות לעבוד באותה תדירות כמו גברים. זאת ניתן לדעת לפי מחקרים על כמות שעות עבודה בין גברים לנשים.
 פערי ההשקעה בעבודה נובעים כנראה מהעובדה שנשים נוטות יותר בחברתינו להישאר בבית ולטפל בילדים.
 פמניזם יטען: נשים מחונכות מגיל צעיר לטפל בילדים, ולכן זה סממן של דיכוי נשים שלמעשה רוצות לעבוד הרבה שעות.
 אבל בעיני זה לא טיעון קביל. קודם כל כי הנורמה שנשים מגדלות את הצאצאים לא מתחילה רק בחברה הפטריאכלית, אף בחברות המטריאכליות המועטות שיש כמו המוזו, העוללים גדלים בידי הנשים. נשים מולידות ומניקות. הקשר המתפתח בין עולל לאימו חזק יותר מזה של האב לצאצא. אוקציטוצין, הורמון האהבה, שחשוב ליצירת קשרים בין ההורה לעולל, נמצא באחוז גבוה יותר אצל נשים(1). היא אף הדמות הראשונה שהוא מזהה. הטיעון שגוי, החברה לא מחונכת לכך כאקט דיכוי, אלא זה ברירת המחדל לחברה האנושית.
 הטיעון אמור להיות הפוך, לדעת הפמניסטיות צריך לחנך את החברה לשיוויון בין המגדרים בניגוד לאינסטינקט הביולגי. אבל השאלה היא אם בכלל האפשרות קבילה. האם אפשר לחנך אנשים לפעול כנגד האינסיקנט הראשוני שלהם וליצור חזקה שיוויונית על הרך. ולשם מה? כמובן כדי לקדם שיוויון. אבל למה לקדם שיוויון ולא מבנה משפחתי שנח לשני בני הזוג כראות עינם, כאשר, מאחר והאישה היא היולדת והמניקה, לרוב הנח יהיה בדיוק המצב הקיים?
 כמובן שאין זה אומר שצריך לאסור על נשים לעבוד. אבל יש לשים לב שנשים עובדות הוא רעיון שהתחיל עם התפתחות טכנולוגיות שהפחיתה משמעותית את הזמן והאנרגיה שיש להשקיע בבית ובכך בכלל התאפשר מצב ששני בני הזוג עובדים.
אפשר לסיים את הטיעון פה: יש פטריארכיה, אבל היא נובעת בעיקר מרצון הנשים לא לעבוד. אבל זו תהיה עצלנות. זה לא יסביר מדוע נשים מתוסכלות היום מהחברה.
 וזה לא יתמודד עם טיעוני עומק אחרים, אז בואו נצלול פנימה. בואו נתחיל מכך: במידה וההתפתחות הטכנולוגית תהיה גבוהה מספיק, לנשים לא יהיה יתרון מיוחד מגברים בטיפול בעוללים. שני אפיקים מהם יכולה ההתקדמות להגיע יהיו הפריות חוץ גופיות ותחליפי חלב יעילים משמעותית יותר.
 ואז נשאלת השאלה: האם אז גברים ונשים יהיו שווים בשעות עבודה? האם אז הפטריארכיה תנותץ?
ואז נפנה למחקרי פערי השכר, למשל העדכי של מכון טאוב(22). פערי השכר לא נובעים רק מפערים בשעות עבודה אלא גם בחירת מקצוע, ואפילו הבחירה במסלול המתמטי. פה מסתתרת האפליה בין גברים לנשים?
ההישגים של נשים במתמטיקה נמוכים יותר מאלו של גברים עוד ביסודי.
מנגד, ההישגים שלהן באנגלית גבוהים יותר.
 המגמות המוגברות בהן נמצא רוב נשי הן ספרות ואמנות, בעוד גברים דומיננטים במדעי המחשב ופיזיקה.
 אמנם נשים פונות יותר לתארים אקדמאיים, אבל הן מיעוט זניח במדמ"ח, מתמטיקה ומקצועות ההנדסה.
והאם אלו נובעים מהתניה חברתית? הרי זו שאלת המפתח, לא?
 יש סיבה טובה לחשוב כך, מאחר וההבדלים בין גברים לנשים במבחנים מתמטיים נגלים רק בגילאים מאוחרים (במחקר של טאוב בכיתה ה', במבחני פיזה בגיל 15). מחקרים מראים השפעה של סטריוטיפים על ביצועי נשים במתמטיקה, שיש נטייה לעודד ילדים ללימודים מתמטיים, ושהפערים מתעמקים עם הגיל.
אבל גם פה יש ראיות שהפערים ביולוגיים.
 כי מחקרים מראים שבנים מעדיפים צעצועים מכניים כמו משאיות ובנות מעדיפות בובות עוד בין גילאי 3 עד 8 חודשים(3), ואולי יותר חשוב: אותן העדפות התגלו גם בקופי מקוק(4) וגנון(5). זאת ועוד, התגלתה קורולציה בין הורמונים זכריים ונקביים לבין אותן העדפות(6).
 כך שנשים מתעדפות מקצועות פחות רווחיים שעוסקים יותר בבני אדם, בעוד גברים אוהבים הנדסה. לו גברים ונשים היו עובדים אותה כמות שעות, זה לא היה משנה דבר כי ההעדפה הנשית עדיין נוטה למקצועות פחות רווחיים.
אבל אז נשאלת שאלה אחרת, חשובה יותר מבחינתי לצרכי הדיון, שאולי עשויה לשנות הכל.
למה מקצועות נשיים פחות רווחיים?
 אני הולך לעבור לשיח מאוד דיכוטמי בו מקצוע 'גברי' יהיה הנדסי והתוצר שלו יהיה מוצר צריכה כל שהוא בעוד מקצוע 'נשי' יהיה זה העוסק בבין אישי והתוצר שלו הוא רעיון כל שהוא, ערכי או אנושי.
 ראינו שגברים מצליחים יותר במקצועות הנדסיים מנשים, יש יותר כסף במקצועות הנדסיים ולכן גם בשיוויון בשעות העבודה, גברים יצליחו מנשים.
 אבל נשים משמעותית מוצלחות יותר, על פי מחקרים, באמפתיה וכישורים בין אישיים. למה הביקוש לכך לא גבוה יותר בתעשיה?
למה שווקים כמו חינוך או פסיכולוגיה לא מרוויחים כמו המקצועות ההנדסיים?
 הטענה הראשונה היא שלרוב השווקים הללו מולאמים. השחקן היחיד בשוק הוא המדינה ולכן הוא זה שקובע את המחיר ויכול לעשות מה שהוא רוצה. מורה שלא מרוצה מהתנאים יכול לכל היותר לעבור לבית ספר אחר, בניהול מדיני, או להתאגד למחאה.
במידה מה זה נכון. אבל זה לא מפריע לעובדי נמל להרוויח הרבה.
מעבר לכך שגם בשווקים מופרטים, השכר במקצועות נשיים נמוך יותר.
 טענה שניה היא ששווקים העוסקים בחומר אנושי לא מייצרים תוצרים שאפשר לשווק בצורה גלובאלית, ולכן מוגבלים בכמות הרווח שלהם.
 אבל זה חלקית נכון. מה לגבי ספרים? כנסים? ליבא צורות מחשבה בתשלום למדינות אחרות? וזה לא שהקונספט זר. הוא פשוט לא נפוץ כמו מוצר הנדסי מצליח.
 הטענה השלישית, ואולי החשובה יותר לדעתי, היא שגם נשים, ואולי אפילו במיוחד נשים, צורכות את המוצרים של התעשייה(7). האם הצרכן לא מכתיב את אופי התעשיה?
 ניתן למתוח את הטיעון הזה יותר לעומק. נשים מייצגות מחצית מקהל הבוחרים ובוחרות בעיקר ראשי ממשלה.
 אבל מה אם הצרכן והיצרן חושבים אחרת על היסטואציה? מה אם הראיה המכשירית של גברים, שנתמכת במחקרים, מובילה ליצירה של מוצרים עם נטיה מכשירית ובשל כך המוצרים שאנו צורכים סובלים מאותה הטיה גברית? מה אם אישה צורכת מוצר גברי, כי אין היצע רחב של מוצרים נשיים?
 והרי כך ניתן לטעון שהביטוי של הצרכן ביחס למוצר, חלש יותר מהביטוי של היצרן, ואם היצרן מגיע מהתעשיה ההנדסית הנשלטת בידי גברים, המוצר עצמו יהיה 'גברי'. יהי הוא מוצר טיפוח, טלפון חדש או אפילו, למרבה השעשוע, שמלה.
 ובכך ניתן להבין אולי בעיה יותר גדולה שמפריעה לנשים. אולי הבעיה היא לא בכך שנשים לא שולטות במרכזי הכח, כי ראינו סטטיסטית שאין להן עניין בכך, אלא העובדה שמוצרי הצריכה, או יותר נכון אופי המרחב מותאם יותר לגברים בשל כך.
 כן, זה פועל יוצא של התופעה, אולי עשוי אפילו להסביר למה רוב האנשים במוסדות הפוליטיים הם גברים ואפשר לומר אפילו שזה מעגל שמזין את עצמו.
מקור הטענה מתחום הנקרא אפיסטמולוגיה חברתית.
גברים ונשים תופסים את המרחב בצורה שונה(88). בעוד גברים עוסקים יותר בתכונות של זמן ומרחב, נשים עוסקות יותר ברגשות, תחושות ואסוציאציות.
 אם רוב הטקסטים המדעיים למשל נכתבים בידי גברים, או רוב הטקסטים בכלל, האם זה לא אומר שרוב הקריאה שנצרך תהיה גברית ותכוון לתפיסה גברית?
בעוד אני לא מסכים עם רוב הרעיונות של התחום, אין ספק שיש דברים בגו.
 הפטריארכיה אינה עוסקת בשיוויון בין גברים לנשים, אלא בתפיסה נטולת פניות של גברים ונשים. אם עיסוקינו בפמניזם, בהגברת התפיסה הנשית במרחב.
כמקרה בוחן אציג דוגמה מצעדת השרמוטות:
https://www.facebook.com/SlutWalkTA/photos/a.1445224729137732.1073741829.1385777355082470/1804805689846299/?type=3&theater
 תגובתי הראשונה הייתה שמדובר בשטויות. כשמבקשים מקומיקאית להתלבש בשחור, זה נובע מאותן סיבות שמבקשים מקומיקאים להתלבש בשחור - כדי שהצופה יתמקד בתוכן המילים של היוצר ולא גופו. האין מסר יותר פמניסטי מזה? מה יש בביקורת שלה?
 אבל זאת לא הנקודה. נשים מבטאות את עצמן יותר עם הויזואלי. יש תוכן במראה שגברים לא עוסקים בו. זה אמנם יהיה שיוויונאי לבקש ממנה את אותן בקשות כמו גברים, אבל זה לא בהכרח יהיה הוגן. שיוויונאי והוגן יהיה שגברים ונשים כאחד יוכלו להתלבש כרצונם כל עוד הם לא חורגים מסטנדרטים שנכונים לשני המגדרים.
כשעוסקים בבעית הנשים במרחב, זו לא הפטריארכיה החברתית שבעייתית, כי אם קונספט חדש שיש להבין, הפטריארכיה הקונספטואלית.
 העובדה שנשים מרגישות מנותקות מהמרחב כי רוב יצרני התוכן הם גברים.
כל הזכויות שמורות ל ב-

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

הירשם ל- תגובות לפרסום (Atom)