זה היה באיזה טקס סוף טירונות שקר כל שהוא של הצבא.
אני עמדתי בפינה והסתכלתי מרחוק על הטקס בישיבה בזמן שחיכיתי חברי לקורס שאבטחו אותו יסיימו. אז הדובר אמר "לשירת התקווה הקהל יעמוד" וכברפלקס שחונכתי אליו מאז גיל שלושה ימים נעמדתי והתחלתי לשיר בצורה חרישית.
כל עוד בלבב פנימה
נפש יהודית הומיה
ולפאתי מזרח קדימה
עין לציון צופיה,
עוד לא אבדה תקוותנו
התקווה בת שנות אלפיים
להיות עם חופשי בארצנו
ארץ ציון וירושלים
ולפתע חשבתי על מילות השיר.
אני חושב שזאת פעם ראשונה שניסיתי באמת להבין את המשמעות שלו במקום פשוט להקריא טקסט מוכר. משהו שאני חושב שמעטים האנשים בארץ שעשו.
וברגעים אלו ממש, בעודי שר את התקווה הבנתי זאת בפעם הראשונה.
הנפש שלי כבר אינה יהודית. איני חש סולידריות יותר לעם הזה, הנפש אינה הומה, צועקת ומתפרצת.
ובמקום להסתכל למזרח אני מסתכל למערב ואיך אוכל שלא כאשר הוא מתגרה בי בצורה תמידית. עיניי תמיד מכוונות אל עבר הים הגועש והכועס שמנסה לתפוס אותי בכוחו העצום ולהביא אותי לממלכתי המערבית, מקום מגוריי האמיתי. ואין זו מטפורה או דימוי, עיניי תמיד נושאות מבט אל אותו מקום כאשר המוזיקה שהגלים יוצרים בונה אצלי בדמיון תמונה של הבית.
התקווה שלי מתה. כל מחשבה שלי על עתיד זוהר בישראל נראית לי כעת כמו אוטופיה בימים אלו שהגוש השחור, החונק והדתי חונק את הנשמה הנאורה שהייתה פה בעבר ומכהה אותה. בימים שהכנסת הופכת לבדיחה.
בימים שהתרבות השולטת אינה מערבית.
העם מזמן לא חופשי. הוא משועבד בעזרת מיסים, מילואים וביורוקרטיה שבמקום לעזור לו רק פוגעים בו. המוסדות הלאומיים מעדיפים לאום אחר, לא את היהודים שהקימו אותם בהתגלמות הגופים החילוניים והנאורים כמו הרצל אלא את אלו שהורגים אותם.
אירופה וברלין.
איבדתי את הקשר שלי למדינה. זה לא בגלל החרדים, הטייקונים, הערבים או הדרעק מהסוג הזה שפוגעים בנשמה החילונית, הנאורה והדמוקרטית ששלטה במדינה בעבר.
המאבק שלי צלח ועברתי לקורס אחר, פחות טוב, שיאפשר לי יומיות. בקורס הזה ראיתי את ההמון ששולט במדינה. זה שהקול שלו זועק כל מערכת בחירות "ביבי" או "ש"ס". הבנתי שאני לא רוצה להיות חלק מהקבוצה הזאת. הם רועשים, עובדים מיצרים בסיסיים, וולגריים ואלימים. הם יחפשו את מקורות הגאווה של בני האדם (גם של חבריהם) וימצצו אותם מהם עד שלא יוותר כלום. מאותה סיבה בדיוק הם גם עוטים שריון עבה של אגו ונוטים להיות תוקפניים מהפחד שימצצו את האושר גם מהם.
הדבר שהכי הפריע לי זה שהם חילונים כביכול. הם אמורים להיות האנשים שנלחמים בשחיטות, בקושי שבמדינה הזאת, בעובדה שהיא לא נותנת לאזרח כלום למען הכסף שלו (לא חינוך טוב, לא אוכל איכותי, בקושי בריאות) ובפגיעה בדמוקרטיה אבל הם תומכים בהכל. הם מעלימים עין מזה וטוענים שאין ברירה אלא לקבל זאת. הם העבדים שחיו במצרים וקיבלו את הסבל בטענה שזה יותר טוב ממה שמחכה להם במידה והם יברחו מהמוכר והרע.
כבר שנים רבות שאני אתאיסט. למדתי את התנ"ך היטב וגם את אי ההתאמה בין מה שנטען שם לבין המציאות (אם זה טענות מדעיות משונות כמו שהשמש סובבת סביב הארץ או שהעולם נברא בשישה ימים עם כל המגוון הביולוגי כמו שהוא או הטענות ההיסטוריות שאוסף רב של חפירות במהלך השנים גילו ככזב כמו יציאת מצרים). מנגד, תמיד טענתי שאני יהודי.
הלכתי בעקבותם של גדולים וחכמים כמו איינשטיין והרצל שגם הם על אף שהאמונה הדתית שלהם לא הייתה יהודית, היו מאוד לאומיים.
ידעתי שכל הקונספט של לאומים הומצא על ידי בני אדם אבל האמנתי שחשוב עבור בני אדם להתאגד בקבוצות מוגדרות מלידה ולחוש אליהן סולידריות. זה מתחבר לרגשות קדמוניים שגרמו לנו לחוש קרבה לשבט שלנו כדי להגן עליו כי במידה והוא היה נעלם סביר להניח שהיינו מתים בטבע לבד (כי בלי לחיות בקבוצה לא היינו יכולים לצוד מזון, להכיר בנות זוג והלתמודד עם התאגדויות אחרות של בני אדם שרוצות לעשות לנו רע).
אני עדיין מאמין בחשיבות שלו לרוב בני האדם אבל אני לא רואה את עצמי חלק מזה יותר. אני לא רוצה להרגיש שייך ללאום יחיד ואני בהחלט לא חש גאווה בזביחה לאותו לאום. פשוט כי רוב האנשים כנראה הם מסה של יצורים פשוטים וטיפשים מהסוג שאני נתקלתי בהם עכשיו. אין לי צורך להרגיש באותה קבוצה איתם ואני לא מאמין שפעם כן רציתי.
אני מנחש שמה שהפריע לי במיוחד בהם הייתה התרבות המזרחית. אל תבינו לא נכון, אני מזרחי. אני ממש לא שונא בני אדם בשל המוצא האתני שלהם. אני כן מתעב תרבויות כמו התרבות המזרחית-ערבית. אני ממש לא פלורליסט תרבותי במובן המוחלט ואיני מקבל את התרבות הזאת. אני מתעב אותה ובעיני היא נחותה.
היא מעודדת בעיני אלימות, סקסיזם, הומופוביה, חישכה, חוסר סובלנות וקנאות דתית.
עם תרבויות רבות אחרות אין לי בעיה - היפנית, הסינית, האמריקאית, הגרמנית, האוסטרלית ואפילו תרבויות אפריקאיות מסוימות. תרבויות ערב בעיני היא זרע רע שמשחיט את העולם.
אז זהו זה. כבר איני מרגיש חלק מהלאום היהודי. החלק הזה מת בי.
כעת אני לא יותר מבן אדם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה