נחישות

נחישות זה כמו לתת לאגרופים לקיר עד שאתה מתחיל לדמם ואז לתת עוד כי אם לא תיתן, אתה אומר לעצמך, זה יהיה הסוף שלך.

ואחרי שנתת את כל מה שיש לך אתה לא תסיים שם. אתה תקום ותחפש מה לא עשית לא בסדר ותצא לדרך שוב כשאתה יודע שפעם הבאה תהיה יותר טוב.

זה לא משנה שנכשלת במבחן, לא התקבלת לאיזה מוסד חשוב או אפילו שאתה מרגיש שאתה במצב בינוני, כי אם אתה יודע שלסיבוב הבא אתה תהיה יותר טוב ואתה מכין את עצמך לשם עם הזיעה והדם שלך, יבוא היום בו תתעלה על כולם.

לא כתבתי את זה בשבילכם 45 צופים (כן, השתפרתי :P), סתם הרגשתי מדוכדך והייתי חייב את זה.

השתקת ההמון

קשה לומר שממשלתנו לא למד הרבה על השתקת ההמון.

אם בעבר האסטרטגיה שלו הייתה המתנה קטלנית עד שלהמון עוד לא היה כסף להמשיך במחאה בלי לעבוד ואז להחתים אותו על הסכם כניעה מעורר רחמים, כיום השיטה יותר פשוטה מזה.

אני זוכר שבכיתה ח' השתתפתי במחאת המורים הענקית בה הלימודים הושבטו למספר חודשים, המורים יצאו לרחובות והתקשורת סיקרה זאת יפה. המוטיבציה של ההמון ממעמד הביניים החדיר בך תחושה שבמחאה הזאת המורים ינצחו.

ואז עברו הימים, והמחאה לאט לאט השתתקה ולמורים עוד לא היה כסף להמשיך כי הם גם אנשי משפחה עם בית, מיסים וילדים שהם צריכים להאכיל. בסוף נחתם הסכם משפיל עם המורים שהם היו צריכים כמובן לקבל כי צריך לעבוד ולתחזק את הבית.

כיום מנהיגנו יותר מתקדם מזה. במקום להציב רשת ולקוות שהדגים יכנסו פנימה, הוא קובע לאן הם ינועו.

זה התחיל במחאה החברתית של החופש הגדול. אם תשאלו אותי, זה התרגיל הכי גאוני שביבי ביצע בשנים האחרונות. כמו תמיד ההמון יצא לרחובות שוב פעם ופתח בנאומים שלו על צדק חברתי, מלחמה בתנאים הירודים והבעיות הקשות במדינה... ואז גלעד שליט בא.

זוכרים אותו? הבחור שהתקשורת קדחה לנו איתנו והפכה אותו לסמל לאומי (זה מגיע למצב שהייתי צריך לכתוב חיבור על "האם גלעד שליט הוא גיבור?" בבית הספר כאשר לאף אחד לא היה מושג מה הוא בכלל עושה שם) כי הוריו החליטו שהם לא רוצים שהתקשורת תזנח אותו כמו רון ארד ושהוא אשכרה יחזור ולכן הם עשו ממנו אייטם (מן הסתם העם שלנו הרגיש כל כך מוסרי מכך שהיה אכפת לנו ממנו ושכחו שאנחנו אפילו לא זוכרים איך נראה הקודם ושהסיבה היחידה ששליט מעניין היא כי התקשורת החליטה שהוא מעניין).

אז מסתבר ששליט לא היה רק גיבור מלחמה נועז אלא גם פיתיון מעולה.

פתאום, בשיאה של המחאה החברתית, כבר לא היה צריך מפגשי מו"מ עם חמאס, דיונים מדיניים או פרוצדורות מייגעות אחרות. שליט חזר במהירות הבזק. למה? כי זה היה נוח.

המחאה בשלב זה התפוגגה בהדרגה. כמה ימים לאחר חזרתו כבר פירקו את המחאה החברתית.

אז מה למדנו? אם אתה רוצה להניע את האש ממך פשוט תמצא סקופ תקשורתי מספיק טוב. זה עבד לממשלה מעולה.

כיום, מחירי הדלק מרקיעים שחקים, המחיר של כל הגבינות עלו שוב מתחת לאף שלנו, הסיגריות והבירות עלו שוב. איפה המחאה שלנו? האנשים שצועקים על חוסר צדק? הם לא קיימים כי הממשלה הקדימה את המכה ופתחה עם סקופ חדש: האיום האיראני. לא מספרים לנו עד כמה גדול האיום, אם הוא בכלל קיים (כנראה שלא כי כבר מספר שנים האיראנים משחררים איומים הנוגעים לכור שלהם ועדיין לא קרה כלום) ומתי יהיה להם כזה. במקום זה נתעסק בזיוני שכל מפגרים יותר. "ביבי החליט לתקוף!", "אז ביבי מוכן לא לתקוף, אבל רק אם הוא ידבר עם ארה"ב", "שר אנונימי כזה או אחר רוצה לתפוס תשומת לב אז הוא מגיב לביבי", "ביבי משיב תגובה לשר", "אז החלטנו שלא לתקוף כי אובאמה הרגיע את ביבי" וכך הלאה. סיפור מלאה ואידיוטי שבסופו קשה להאמין שיקרה משהו ממשי. שרים ופוליטיקאים שמנסים להשיג צומי, הרגעות ואיומים מחדש וסיפורים חוזרים ונשנים שאותם כולנו מכירים.

לי המנהיגים שלנו נראים יותר כמו ערסים זולים ממנהיגים אינטליגנטים. פורסים ידיים כדי להפגין גבריות ולהזהיר את מי שמתעסק בהם שהם יכו אך המחוות האלו ריקות. יש את החברים מהצד שתופסים אותו ומרגיעים אותו.

אבל זה לא לחינם, תחשבו מה היה קורה אם הוא לא היה עושה מזה סיפור. ההמון היה חוזר כמובן למחאות. אף אחד לא רוצה את זה. כאשר הכותרות ממולאות בסיפורי איראן, התקשורת לא מתעסקת במחאות. הרי זה אייטם יותר טוב. יותר עיתונים ימכרו על סכנת חיים מאשר על מחאות.

אני לא מאוכזב ממנהיגי הליכוד או הממשלה. בדורנו הם זבל גנרי ומושחט שלא מעניינת אותו המדינה (כי הרי אז הם היו מחפשים תקציב מחוץ לכיס של הרוב הדומם). אני כן מאוכזב מהתקשורת הכביכול ליברלית שלנו. איפה את אינעל אבוק?! במקום לתת לשטויות של מנהיג מושחט כותרת למה לא לסקר את האוהלים שנמצאים בתחנת הרכבת כבר זמן מה? למה להתעסק בזוטות כאשר כל אדם אינטליגנט מבין מה עומד מאחוריהן? תשאירו אותם בעמוד האחורי!

יש שיאמרו שאין הצדקה למחאה כי הרי התקציב נמוך וצריך למצוא מימון.

אבל תסתכלו למה אין תקציב! תפתחו תקציבים של משרדים שונים ותראו על מה הכסף הולך. חרדים, שרים, ועדות מגוחכות ופרויקטים שלא עוזרים לאזרח. המבנה הכלכלי שלנו לא מאוזן ותומך בעשירים (שאגב לא משלמים את כל מסיהם או אפילו ממסוים בצורה מיוחדת). אפילו התקציבים שכן הולכים לחינוך כדוגמה מבוזבזים במערכת שמנה ולא מאוזנת.

רבני בתי ספר, כשרות, אוטובוסים, טיולים שנתיים. הכסף למורים, כיתות קטנות וחינוך באמת טוב נמוך.

אז תודה לך התקשורת, תודה לך ממשלתנו ותודה להמון.

בזכותכם המדינה שלנו נראית ככה.

כשמישהו מאיים לחתוך לך את הצוואר ואתה יוצא מזה בחיים

היום אני לא אתפלסף כי אין לי ממש על מה P: במקום זה אני אכתוב על סרטון שממש הטריד אותי.

דמיינו את הסיטואציה הבאה: אתם מוציאים את הכלב באלנבי באמצע הלילה ברוגע ופתאום מישהו מפתיע אתכם מלפנים ומצמיד לכם סכין בפינת רחוב חשוכה שאף אחד לא רואה כמו בתמונה.

נניח שאותו בחור נחמד רוצה יותר מלקחת לכם את הטלפון או כסף למונית, נגיד למשל לחתוך לכם כמה ורידים או לאנוס אתכם. מה אתם עושים?

אז בוא ננתח את המצב: לבחור יש גישה לאזור נורא קריטי. במידה והוא חפץ בכך הוא יכול לחתוך לך את העורקים בצורה נורא יעילה אם הוא מיומן ולהשאיר אותך משותק אם לא יותר. אנחנו חפצים תחילה כמובן להרחיק את הסכין כמה שיותר מהר מהצוואר שלנו.

מכל זה משתמע שאם אנחנו באמת רוצים להתגונן כמו שצריך עלינו לבצע תחילה את התנועה הקצרה ביותר האפשרית, המהירה ביותר ואם זה מתאפשר אז כמובן גם שהוא לא יראה אותה. אייקידוקות כנראה ירצו לגמור את זה בטכניקה אבל אני מאמין שטכניקות יכולות לא לעבוד ובמיוחד מאחר ואין לנו תנועה של היריב לזרום איתה כי הוא לא נע.

מה עושים? אחרי שהבנו את העקרונות שלדעתי הם הקריטים ביותר אני רואה מספר דרכים לסיים את זה, אבל אני אישית הייתי מתחיל את כולן באוצ'י אוקה, ממספר סיבות:

הטכניקה מתבצעת עם היד הקרובה לאזור עליו הסכין מאיים כך שהיא תהיה מהירה. יש גישה נוחה ממנה לתפיסת היד עם הסכין, שזה דבר מעולה כדי לנטרל את האיום. וההגנה יעילה מאוד.

לאחר מכן, מכיוון שאני איש אייקידו בראש ובראשונה, הייתי מבצע טכניקה יפה שתסתיים עם הפלה לריצפה :)

אחרי שניתחנו את הסיטואציה בו נסתכל על הסרטון הבא:

http://www.youtube.com/watch?v=QdyMT1EXbPY&lc=y3_fyrq_LM7JVx0qRGpgPPQ2Sb0fpWXblFZ9TknNSqk&feature=inbox

כפי שניתן לראות הבחור עשה הרבה דברים אותם אני אישית לא אוהב.

כמובן שיש שיטענו שאומנויות לחימה הן דבר שכל אדם יכול לנתח כלבבו. מאחר ואין תחום מדעי שחוקר אומנויות לחימה בצורה מסודרת המוכר לי ורוב המאמנים מציגים הסברים מוצקים לשיטת העבודה שלהם, אני מסכים עם כך. אך אליה וקוץ בה, בכל זאת יש לנתח את המצב ולהגיע לאפשרות הכי יעילה. אני לא רואה איך אותו דוג'ו מבצע את הדרך היעילה ביותר. כמובן שהצגתי את דעתי בפני כותב הסרטון, כפי שניתן לראות, אך תגובתו לא סיפקה אותי.

אני כנראה לא הייתי מגיב אפילו על הסרטון הנ"ל אם לא הייתי עד בשבוע האחרון להרבה מאוד חובבנים או רפורמטיסטים בתחום שמתיימרים להיות דברים גדולים.

זה מתחיל עם זה שראיתי אימון אייקידו בו המאמן (חגורה שחורה באיגוד שלו) לא מכיר את עקרונות הבסיס מאחורי אייקידו (לפחות כך זה נראה מהתרגול שלו) וזה ממשיך עם סרטונים בקרב מגע שראיתי.

קרב מגע היא שיטה המתיימרת להיות פרקטית באמת, ראציונלית, ונכונה לחלוטין בעת שהאומנויות המסורתיות מבחינתו הן זבל טהור ומבזבזות את הזמן על שטויות (גירי, קידות, מדיטציה לפני אימון, קאטות וכו'). האירוניה נעוצה בכך שמאמני קרב מגע לרוב מאמצים טכניקות מהג'ו ג'יטסו ואגרופים מהאיגרוף (גם בעיני שגיאה מאחר ואיגרוף נועד לזירה בה מכות עם כפפות שמשנות את סוג המכה לחלוטין הן האפשרות היחידה והתפיסה הנלמדת היא קרב מול יריב אחד בטווח קרוב מאוד). זה אפילו יותר מרתיח כאשר אותם טיפוסים מציגים טכניקות פגומות או שיטות עבודה מוטעות בגאווה כ"דרך הנכונה היחידה".

הנה סרטון דוגמה מקרב מגע להתגוננות נגד סכין:

http://www.youtube.com/watch?v=fBbn6sbf45s

(אלוהים יודע למה בן אדם שקיבל סטירה ליד ואז עוזבים לו אותה לא יחזיר אותה למקום שהייתה בו קודם, יכול להיות שגם המאמן)

http://www.youtube.com/watch?v=0jorPi2jPG8

והנה קראב מאגיסטים עם אגו מנופח במיוחד שחוץ מלמד אדם להיות אגרסיבי ולא לחשוב בצורה שקולה הם לא עושים הרבה.

ומה בנוגע למסורת חסרת החשיבות? קודם כל התרגולים הפורמאליים הם גם חשובים בעיני רבים. קאטה, טאי סאבאקי וסוגיהם מלמדים את האדם דברים רבים בדיוק כפי שיצירות מוזיקליות מלמדות את נגן הפסנתר דברים חדשים. מתזמון נכון עד לביצוע טכניקות בצורה יעילה.

שנית, הצורה בה מלמדים טכניקות באומנויות המסורתיות בדרך כלל מתרכזת בהלך הרוח. במקום ללמד אדם להיחלץ מסיטואציות פרטיות מלמדים אותו צורת חשיבה, עמידה נכונה וטכניקה יעילה.

הדבר האחרון והחשוב לא פחות במסורת הם הלקחים הנלמדים. כן, זה לא בהכרח יעזור לך אם תדע לכבד את היריב שלך אבל זה כן משהו שכדאי לדעת לחיים.

תופעה נוספת שמטרידה אותי היא התפתחות מאמני ה-MMA. אומנם בזירה יהיה מעניין לראות בחור מהאבקות ומקראטה הולכים מכות אבל בתור אומנות לרחוב אני לא רואה איך כדאי לעשות סלט מטכניקות שבאות מקומות שונים, תרבויות שונות והלך מחשבה שונה. הבעיה המרכזית היא שרוב המאמנים שאני שמעתי עליהם בתחום הם בעלי התמחות בדבר אחד עיקרי וקורסי השלמה צידיים בעוד אומנויות שונות כך שאין להם ממש ניסיון mixed.

הבעיה השניונית אבל הלא פחות חמורה היא האמונה שלי שיש ללמוד אומנויות פרה-פרה. כל אומנות מציגה סדרת אמונות אחרות ביחס לרחוב. כדי להתמחות בטכניקות, צורת החשיבה ובשיטה עצמה על אדם להשקיע מעצמו כמה שעות בשבוע רק לאומנות. על אף שאני חושב שניתן ללמוד שתי אומנויות בו זמנית, יש ליצור הפרדה מחשבתית בשנים הראשונות כדי ללמוד את עקרונות השיטה. לבסוף, אדם שהתמחה במספר אומנויות יוכל לאמץ לעצמו קצת מכל אחת ולהגיע לרמה גבוה.

קשה לי להאמין שרוב אנשי ה-MMA הגיעו בגיל כה צעיר לרמה של אגדות הלחימה הידועות.

טוב פה אני מסיים :) פוסט הבא מתוכנן אצלי כבר בראש אבל נשאיר את זה למחר או מחרתיים.

האם ההרצאה הכי טובה שתשמעו של יורופסקי היא באמת ההרצאה הכי טובה ששמעתי?

חח שתי פוסטים זה אחר זה, יום אחר יום בדבר הזה. איים און פייר :P

טוב אז לאחרונה אני שומע על הרבה צמחונים וטבעונים שצצים בכל מקום. בהתחלה זה נראה מעניין - אנשים עם מחשבה ששונה מהקונצנזוס. ואז קראו לי רוצח אז זה כבר הפסיק להיות מעניין.

אחרי כמה זמן זה נראה כי המון טבעונים פשוט לא יודעים על מה הם מדברים, מרגישים נעלים עלינו אוכלי-הבשר מוסרית וחושבים שאנחנו אנשים אטומים.

לכל אותם חבר'ה שלא ככה אני מצטער וכפרה עליכם.

הבהרה: אני לא אתייחס לטענות חסרות הבסיס המדעי שיורופסקי הציג בסרטון שלו (http://www.youtube.com/watch?v=omweihtaYwI) כי אני מרגיש שבמידה ותחום מסוים הוא לא ההתמחות שלי אין לי לגיטימציה לברבר עליו ולהרצות בפני קהל עליו (אהמ גארי... שלפי ויקיפדיה יש לו תואר בתקשורת כך שמבחינתי כל עוד הוא לא עובר מבחנים שמוכיחים אחרת יש לו ידע בביולוגיה של רופא הוליסטי).

מה שכן הטריד אותי במיוחד בסרטון שלו ובכללי בטבעונים היא היכולת שלהם לברבר על מחקרים, ניסויים, סיפורים וכתבות שהמקור היחיד שלהם הם אתרים טבעוניים כאנונימוס, האגודה הישראלית נגד ניסויים בבעלי חיים וחבריהם.

במידה ואני נכנס לדיונים אז אני מציב לעצמי חוק שלא לעסוק בדברים שאני לא מבין בהם די הצורך לדעתי. למשל, במידה ואין לי שום מושג בקוסמולוגיה ואני נכנס לדיון עם בן אדם על סוגיה פיזיקאית, אני לא מתכוון להתחיל לחפש מקורות ומידע בקוסמולוגיה. גם מאחר ואני לא אצליח לזהות האם המידע נכון ואמין וגם מאחר ואני לא אצליח לנתח את הטקסט ולהוציא ממנו מידע חיוני.

רבים יטענו שזה מאפשר להם מעט מאוד מקום לתמרון בדיונים ואפילו לבניית השקפת עולם. הרי אין אדם שקם שיודע די מידע כדי לנתח טקסטים מדעיים בכל תחום שהוא ועל כן לבנות השקפת עולם איתנה זאת משימה כמעט בלתי אפשרית. על כך אני מציב לעצמי חוק שני: אם זה תחום שאני לא מבין בו ואני רוצה להניח הנחה לא מבוססת, אני אעדיף לעשות זאת על פי הדעה הרווחת בקונצנזוס של התחום. זה לא שיקול לוגי משהו אבל זה מה שיש. הקונצנזוס המדעי נבנה על פי מחקרים בתחום שמעצבים אותו. הוא לרוב לא יתגמש כלפי מחקרים או דעות חדשות אלא אם כן הן מוצקות מאוד כי הוא יצור ביקורתי (כך למשל דן שכטמן זכה בשנת 2011 בפרס נובל על תגלית מהפכנית בכימיה שלו משנת 1981 שלקח לקהילה המדעית שנים לקבל). החיסרון שבדבר ברור, לתגליות מהפכניות יקח זמן להיטמע. מאידך, זבל מדעי, כמו טענות בריאתניות וטבעוניות, יסונן מהר מאוד.

בנושא הדיון הטבעוני וזכויות החיים, הקונצנזוס כיום טוען שאין שום תחליף הומניסטי יותר לניסויים בבעלי חיים (לא, תרביות תאים, רקמות ומודלים ממוחשבים הם לא תחליפים טובים דיו) ושצריכת מוצרים מסוימים מהחי זה בריא. אין אני יודע? קודם כל זה עוזר להכיר סטודנטים לביולוגיה אבל למי שאין לו גישה לזה (נגיד אני כשאני מעצבן אותם) תמיד יכול לחפש מידע באתרי התאגדות רופאים או קופות חולים.

חשוב לשים לב כי הדעה מתקבלת רק כשהיא מתחום החקר של המדען. כמה שזה מעניין למשל שרוב המדענים בארה"ב מאמינים באלוהים (מחקר שראיתי שאין לי כוח למצוא), המדענים הללו לא עוסקים בתחום מחקר הבוחן את קיומו ועל כן דעתם בנושא לא רלוונטית.

הדבר השני שמטריד אותי בטבעונות הוא ההתנשאות. הטבעונים שאני הכרתי עד כה הסתגלו על מוסר כדבר אבסולוטי. אני לא מסכים עם קביעה זו בכלל וזו הסיבה: במידה והמוסר היה דבר קבוע אז הוא לא היה משתנה כתלות בזמן, אזור גיאוגרפי ותרבות. עצם העובדה שבעבר בידוד קבוצות אתניות מהאוכלוסייה על ידי גטאות למשל לא זכה ליחס מיוחד, אך כיום קהילה שעושה זאת זוכה לתקריב מיוחד בערוץ CNN (במיוחד אם מדובר בישראל כי את מי לעזאזל מעניינת אפליה כשהיא מתרחשת למשל בערב הסעודית?) מוכיחה שמוסר משתנה בהתאם לתקופה. עצם העובדה שבתרבות היהודית היהודית זה נחשב לא-מוסרי להתאבד ואילו בתרבות יפן, שחיה במקביל לזו היהודית מבחינת זמנים, זו דרך מצוינת למות בכבוד מעידה על כך שמוסר משתנה בהתאם למיקום גיאוגרפי.

כך שמוסר כעניין אבסולוטי זה שטות. האם על פי האמונה הדמוקרטית זה נחשב לא מוסרי לרצוח חיות? לא, הזכויות המעוגנות באמונה זו עוסקות בבני אדם ולא חיות.

אני גם לא מרגיש רע כשאני מבצע "ניצול חיות" כשמדובר בבריאות (תזונה למשל) או מדע. כך או כך אנחנו נהרוג אורגניזמים מסוימים במידה ונחיה, אם צמחים או יונקים (שלא לדבר על מיקרואורגניזמים). גם גידול חקלאי דורש הרג של חיות המזיקות ליבולים. בעיני חיי אדם ובריאות של בני אדם שווים יותר מחיי חיות אחרות.

אני כן מתנגד להרג חיות לתעשיית האפנה ותעשיית הקוסמטיקה כי זה לא צורך קיומי או בריאותי.

אבל פאק איט, מה זה משנה מה אני חושב? גם זה בגדר מוסר. ההבדל היחיד ביני לבין הטבעונים המתנשאים הוא שאני לא אקרא לאדם רוצח, אידיוט או חרא כי סידרת האמונות הפרטיות שלו מנחות אותו לשם ואותי לפה. אני אשאל אותו למה הוא חושב כך ואחפש מכנה לוגי בין שנינו.

לסיכום, אני מקווה שהבחור היחיד שקורא את זה (מסתבר שהיה מישהו שקרא את הבלוג הזה! P:) מעצב את האמונה שלו על פי דברים מוצקים, לא מצדיק טיעונים בתחומים שאינו מבין בהם ובטח שלא תוקף אחרים בגלל הדעות שלהם.

נ.ב. מקבץ לינקים בנושא שאני אוהב:

http://www.facebook.com/pages/%D7%94%D7%90%D7%9E%D7%AA-%D7%94%D7%9C%D7%90-%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%A0%D7%96%D7%A8%D7%AA-%D7%A2%D7%9C-%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%91%D7%A2%D7%97-%D7%95%D7%91%D7%A7%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%9D/195126950528230 (קצת פרובוקטיבי מדי והכותב עצמו תוקפני ללא סיבה לרוב, אני גם די מאמין שמנהל הדף לא מתמחה בתחום אבל הכתבות שלהם לא רעות)

http://athologica.com/?p=1854

http://athologica.com/?p=1519

דוגמאות מצוינות לשקרים של ארגונים מוחדרי אידאולוגיה. אני לא רואה איך זה הגיוני לחפש מידע ממקור אידאליסטי. לאיזו תשובה אתם מצפים? שקולה, רציונלית שמציגה את שני הצדדים?

http://www.hayadan.org.il/brainwash-on-animal-testing-070812/

"גועל נפש הארץ, אני עף מפה"

איזה חרא זה בארץ אה? המחירים של כל המוצרים בשמים והאיכות שלהם בתחת, החינוך מזעזע, מזג האוויר חם ולח (ואם לא לח אז אתה כנראה באילת שמה אפילו יותר חם, ואם לא קר אז אתה בצפון שמה אין מה לעשות),  לילדים אין ערכים, הממשלה משחטת והאנשים? כולם מנמיכים זה את זה, אלימים, גסים, לא מסתכלים על האחר, מתחשבים וכו' ומי שכן הוא כנראה סמולן מגעיל יפה נפש.

בזמנים אלו בהם הרחובות בוערים, התקשורת מתייפחת והאזרחים העובדים נושאים את כולם על הגב סעדתי במסעדה יוקרתית באילת על קובה-ביף ממש טוב (למי שלא מכיר, פרה שכל חייה שתתה בירה, השמיעו לה מוזיקה קלאסית ושוודים עשו לה מסאז'ים, אם תשאלו אותי זה חלום של כל גבר) עם כוס יין לבן.
אבל לא נהניתי ולא כי האוכל היה מגעיל, ממש לא. באותה מסעדה עלת לראשונה העובדה שמשפחתי כנראה תעבור לבולגריה (כנראה שבלעדי מאחר ואני בפני גיוס). למה? הקדשתי לזה פסקה שלמה.

למי שלא מכיר, בולגריה היא מדינה ענייה באירופה. מסוג המדינות בהן הכל זול פשוט כי לאף אחד אין כסף לקנות יקר. מאידך גיסא, החינוך שם ברמה גבוה ובמיוחד בבתי הספר הפרטיים (בסופיה למשל את משבצת החינוך הגופני תופסים שיעורי סקי בהרים הקרובים), בחורף באמת קר שם ובקיץ נעים, הילדים אירופאים, הממשלה רגועה ולמה שבכלל יהיה לי אכפת מהאנשים? אני אפילו לא באינטרקציה אתם רוב הזמן.

לאחרונה בוער ביותר ויותר האנשים לברוח מפה ככל האפשר. בריחת המוחות הישראלית היא דוגמה לכך, כך גם סיפורם של הוריה של מיחאי ברשטיאן (http://article.yedioth.co.il/default.aspx?articleid=6444), כל אלו כי בחו"ל יש יותר עבודה, משלמים יותר, המחירים זולים יותר ואיכות החיים גבוה יותר.

אך אליה וקוץ בה, אותו ילד נהנתן ומפונק שהוא אני כעס מאוד על שני הוריי על זה. אני לא השתמשתי בטיעון מעורר הרחמים "אין כמו בארץ" בו משתמש כל חוזר מחו"ל אחרי שהוא נזכר שהוא חוזר למציאות מדכאת וסיזיפית כדי למצוא נחמה קטנה אלא בציונות. כן, יש כאלה עדיין. לא, אותו חרדי בחדשות שהסביר לכם למה העובדה שהוא קורא ספרים למחייתו היא יהודית הוא לא ציוני אלא פנאט דתי.

תקראו לי אידאליסט, תמים וצעיר אבל אני מאמין שהציונות עוד יכולה לשרוד ובסך הכל מה שצריך זה להילחם עליה. כפי שפעילי הציונות הקדומה כהרצל, שאנשי הציונות לאחר מותו כמקימי היישובים ושלוחמי המחתרות האמיצים והמדינאים נטפו דם וזיעה כדי שלנו יהיה פה טוב גם אנחנו צריכים להילחם. מה שעולה במוחי הוא לא יציאה בחופשת הקיץ לרחוב לוודסטוק ברוטשילד או מחאה פרטית של התאגדות בעלי מקצוע או אפילו החרמת מוצרים זמנית אלא מחאה אמיתית ואפילו לחימה פנימית.
שאותם חבר'ה טובים וחכמים שפועלים בהייטק יעברו למושבי הכנסת כפעילי מפלגות ויתחילו לעמוד נגד המפלגות הותיקות שכבר לא מייצגות אותם. שאותם אנשי מעמד הביניים בעלי עושר כלכלי מסוים וביניהם גם משפחת יתחילו לתרום לארגונים שבאמת אכפת להם. לארגוני התנדבות כמו מד"א, ארגונים למחוסרי בית ואפילו לבתי ספר. שבני נוער ויוצאי צבא צעירים יתחילו להקים תנועות נוער חדשות עם רוח במפרשיהם שיחליפו את תנועות הנוער המנומנמות העכשוויות חסרות האידאליים. שמעתם פעם על הסיפורים של תנועות הנוער המרדניות בגטו ובימי הציונות המוקדמים? צריך אותן שוב! רק שהפעם כדי לשמור על זכויות האזרח, על הקפיטליזם (ולא האחד שמר נתניהו מקשקש עליו ושהסוציאליסטים מכפישים בלי להכיר, הקפיטליזם שבנוי משוק תחרותי עם מחירים נמוכים בו חברות רבות על הצרכן שאותו דיכאו ממזמן לטובת העשירים), על הקול שלנו ועל המדינה. הצופים ואידיאלים זה הקשר האנלוגי הכי הזוי ששמעתי, ואני כבר למדתי לפסיכומטרי אנלוגיות, המש"צים זה הבטחת הכנסה למורי של"ח וכל מה שנותר מייצג אידאולוגיות שאין מאחוריהן את רוב העם.
שאנשים יתחילו להתנדב! הדבר היחיד שבאמת טוב אצל החרדים הוא שיש להם את אחוזי ההתנדבות הגבוהים ביותר. לא חסרים מקומות שמחפשים. אני בעצמי עברתי כבר לפחות שלוש פרויקטים של התנדבות ואני רק שמח שעשיתי זאת, גם אם זה היה בתקופת מבחנים.

אני מכיר את הספקנות הישראלית מעולה. אם מישהו באמת קורא את הבלוג הזה הוא חושב לעצמו "חרטא, זה לא יעזור". לך, קורא בודד, אני מבטיח שזה ועוד איך יעזור. תסתכלו על החרדים (אני מזכיר אותם יותר מדי ובכל זאת...) בשנותיה הראשונות של המדינה הם היו קבוצה דתית קיצונית ומנותקת מן ההוי החילוני מאוד של המדינה. אומנם במספרים הם עדיין מיעוט (גדל בצורה קיצונית ובכל זאת מיעוט) אך הכניסה שלהם לפוליטיקה הניבה הצלחה מסחררת שאת תוצאותיה אנחנו רואים (או לא רואים) באחוז הגיוס שלהם בצה"ל, אחוז העובדים ואחוז מקבלי ההטבות מביניהם. כל זה כי היה להם ייצוג שהם בנו בכנסת. בדיוק כמו שאתה, וכל אחד מהאזרחים צריך שיהיה לו.
הם גם השכילו להנחיל בילדיהם את המסרים הנכונים לאידאולוגיה שלהם כדי שיפעלו בבגרותם למען המטרות שלהם. בשביל זה בדיוק צריך תנועות נוער.

אני חושב שזו מדינה עם המון פוטנציאל לא ממומש. אדרבה, החבר'ה שבשליטה כרגע דואגים להחביא אותו מעיני כל. החינוך הישראלי בעברו היה אחד מהטובים בעולם וכיום הוא כמעט ולא קיים. מסיבה זו אני מאמין שאנו צריכים לפעול עבור המדינה שלנו.