איזה חרא זה בארץ אה? המחירים של כל המוצרים בשמים והאיכות שלהם בתחת, החינוך מזעזע, מזג האוויר חם ולח (ואם לא לח אז אתה כנראה באילת שמה אפילו יותר חם, ואם לא קר אז אתה בצפון שמה אין מה לעשות), לילדים אין ערכים, הממשלה משחטת והאנשים? כולם מנמיכים זה את זה, אלימים, גסים, לא מסתכלים על האחר, מתחשבים וכו' ומי שכן הוא כנראה סמולן מגעיל יפה נפש.
בזמנים אלו בהם הרחובות בוערים, התקשורת מתייפחת והאזרחים העובדים נושאים את כולם על הגב סעדתי במסעדה יוקרתית באילת על קובה-ביף ממש טוב (למי שלא מכיר, פרה שכל חייה שתתה בירה, השמיעו לה מוזיקה קלאסית ושוודים עשו לה מסאז'ים, אם תשאלו אותי זה חלום של כל גבר) עם כוס יין לבן.
אבל לא נהניתי ולא כי האוכל היה מגעיל, ממש לא. באותה מסעדה עלת לראשונה העובדה שמשפחתי כנראה תעבור לבולגריה (כנראה שבלעדי מאחר ואני בפני גיוס). למה? הקדשתי לזה פסקה שלמה.
למי שלא מכיר, בולגריה היא מדינה ענייה באירופה. מסוג המדינות בהן הכל זול פשוט כי לאף אחד אין כסף לקנות יקר. מאידך גיסא, החינוך שם ברמה גבוה ובמיוחד בבתי הספר הפרטיים (בסופיה למשל את משבצת החינוך הגופני תופסים שיעורי סקי בהרים הקרובים), בחורף באמת קר שם ובקיץ נעים, הילדים אירופאים, הממשלה רגועה ולמה שבכלל יהיה לי אכפת מהאנשים? אני אפילו לא באינטרקציה אתם רוב הזמן.
לאחרונה בוער ביותר ויותר האנשים לברוח מפה ככל האפשר. בריחת המוחות הישראלית היא דוגמה לכך, כך גם סיפורם של הוריה של מיחאי ברשטיאן (http://article.yedioth.co.il/default.aspx?articleid=6444), כל אלו כי בחו"ל יש יותר עבודה, משלמים יותר, המחירים זולים יותר ואיכות החיים גבוה יותר.
אך אליה וקוץ בה, אותו ילד נהנתן ומפונק שהוא אני כעס מאוד על שני הוריי על זה. אני לא השתמשתי בטיעון מעורר הרחמים "אין כמו בארץ" בו משתמש כל חוזר מחו"ל אחרי שהוא נזכר שהוא חוזר למציאות מדכאת וסיזיפית כדי למצוא נחמה קטנה אלא בציונות. כן, יש כאלה עדיין. לא, אותו חרדי בחדשות שהסביר לכם למה העובדה שהוא קורא ספרים למחייתו היא יהודית הוא לא ציוני אלא פנאט דתי.
תקראו לי אידאליסט, תמים וצעיר אבל אני מאמין שהציונות עוד יכולה לשרוד ובסך הכל מה שצריך זה להילחם עליה. כפי שפעילי הציונות הקדומה כהרצל, שאנשי הציונות לאחר מותו כמקימי היישובים ושלוחמי המחתרות האמיצים והמדינאים נטפו דם וזיעה כדי שלנו יהיה פה טוב גם אנחנו צריכים להילחם. מה שעולה במוחי הוא לא יציאה בחופשת הקיץ לרחוב לוודסטוק ברוטשילד או מחאה פרטית של התאגדות בעלי מקצוע או אפילו החרמת מוצרים זמנית אלא מחאה אמיתית ואפילו לחימה פנימית.
שאותם חבר'ה טובים וחכמים שפועלים בהייטק יעברו למושבי הכנסת כפעילי מפלגות ויתחילו לעמוד נגד המפלגות הותיקות שכבר לא מייצגות אותם. שאותם אנשי מעמד הביניים בעלי עושר כלכלי מסוים וביניהם גם משפחת יתחילו לתרום לארגונים שבאמת אכפת להם. לארגוני התנדבות כמו מד"א, ארגונים למחוסרי בית ואפילו לבתי ספר. שבני נוער ויוצאי צבא צעירים יתחילו להקים תנועות נוער חדשות עם רוח במפרשיהם שיחליפו את תנועות הנוער המנומנמות העכשוויות חסרות האידאליים. שמעתם פעם על הסיפורים של תנועות הנוער המרדניות בגטו ובימי הציונות המוקדמים? צריך אותן שוב! רק שהפעם כדי לשמור על זכויות האזרח, על הקפיטליזם (ולא האחד שמר נתניהו מקשקש עליו ושהסוציאליסטים מכפישים בלי להכיר, הקפיטליזם שבנוי משוק תחרותי עם מחירים נמוכים בו חברות רבות על הצרכן שאותו דיכאו ממזמן לטובת העשירים), על הקול שלנו ועל המדינה. הצופים ואידיאלים זה הקשר האנלוגי הכי הזוי ששמעתי, ואני כבר למדתי לפסיכומטרי אנלוגיות, המש"צים זה הבטחת הכנסה למורי של"ח וכל מה שנותר מייצג אידאולוגיות שאין מאחוריהן את רוב העם.
שאנשים יתחילו להתנדב! הדבר היחיד שבאמת טוב אצל החרדים הוא שיש להם את אחוזי ההתנדבות הגבוהים ביותר. לא חסרים מקומות שמחפשים. אני בעצמי עברתי כבר לפחות שלוש פרויקטים של התנדבות ואני רק שמח שעשיתי זאת, גם אם זה היה בתקופת מבחנים.
אני מכיר את הספקנות הישראלית מעולה. אם מישהו באמת קורא את הבלוג הזה הוא חושב לעצמו "חרטא, זה לא יעזור". לך, קורא בודד, אני מבטיח שזה ועוד איך יעזור. תסתכלו על החרדים (אני מזכיר אותם יותר מדי ובכל זאת...) בשנותיה הראשונות של המדינה הם היו קבוצה דתית קיצונית ומנותקת מן ההוי החילוני מאוד של המדינה. אומנם במספרים הם עדיין מיעוט (גדל בצורה קיצונית ובכל זאת מיעוט) אך הכניסה שלהם לפוליטיקה הניבה הצלחה מסחררת שאת תוצאותיה אנחנו רואים (או לא רואים) באחוז הגיוס שלהם בצה"ל, אחוז העובדים ואחוז מקבלי ההטבות מביניהם. כל זה כי היה להם ייצוג שהם בנו בכנסת. בדיוק כמו שאתה, וכל אחד מהאזרחים צריך שיהיה לו.
הם גם השכילו להנחיל בילדיהם את המסרים הנכונים לאידאולוגיה שלהם כדי שיפעלו בבגרותם למען המטרות שלהם. בשביל זה בדיוק צריך תנועות נוער.
אני חושב שזו מדינה עם המון פוטנציאל לא ממומש. אדרבה, החבר'ה שבשליטה כרגע דואגים להחביא אותו מעיני כל. החינוך הישראלי בעברו היה אחד מהטובים בעולם וכיום הוא כמעט ולא קיים. מסיבה זו אני מאמין שאנו צריכים לפעול עבור המדינה שלנו.
בזמנים אלו בהם הרחובות בוערים, התקשורת מתייפחת והאזרחים העובדים נושאים את כולם על הגב סעדתי במסעדה יוקרתית באילת על קובה-ביף ממש טוב (למי שלא מכיר, פרה שכל חייה שתתה בירה, השמיעו לה מוזיקה קלאסית ושוודים עשו לה מסאז'ים, אם תשאלו אותי זה חלום של כל גבר) עם כוס יין לבן.
אבל לא נהניתי ולא כי האוכל היה מגעיל, ממש לא. באותה מסעדה עלת לראשונה העובדה שמשפחתי כנראה תעבור לבולגריה (כנראה שבלעדי מאחר ואני בפני גיוס). למה? הקדשתי לזה פסקה שלמה.
למי שלא מכיר, בולגריה היא מדינה ענייה באירופה. מסוג המדינות בהן הכל זול פשוט כי לאף אחד אין כסף לקנות יקר. מאידך גיסא, החינוך שם ברמה גבוה ובמיוחד בבתי הספר הפרטיים (בסופיה למשל את משבצת החינוך הגופני תופסים שיעורי סקי בהרים הקרובים), בחורף באמת קר שם ובקיץ נעים, הילדים אירופאים, הממשלה רגועה ולמה שבכלל יהיה לי אכפת מהאנשים? אני אפילו לא באינטרקציה אתם רוב הזמן.
לאחרונה בוער ביותר ויותר האנשים לברוח מפה ככל האפשר. בריחת המוחות הישראלית היא דוגמה לכך, כך גם סיפורם של הוריה של מיחאי ברשטיאן (http://article.yedioth.co.il/default.aspx?articleid=6444), כל אלו כי בחו"ל יש יותר עבודה, משלמים יותר, המחירים זולים יותר ואיכות החיים גבוה יותר.
אך אליה וקוץ בה, אותו ילד נהנתן ומפונק שהוא אני כעס מאוד על שני הוריי על זה. אני לא השתמשתי בטיעון מעורר הרחמים "אין כמו בארץ" בו משתמש כל חוזר מחו"ל אחרי שהוא נזכר שהוא חוזר למציאות מדכאת וסיזיפית כדי למצוא נחמה קטנה אלא בציונות. כן, יש כאלה עדיין. לא, אותו חרדי בחדשות שהסביר לכם למה העובדה שהוא קורא ספרים למחייתו היא יהודית הוא לא ציוני אלא פנאט דתי.
תקראו לי אידאליסט, תמים וצעיר אבל אני מאמין שהציונות עוד יכולה לשרוד ובסך הכל מה שצריך זה להילחם עליה. כפי שפעילי הציונות הקדומה כהרצל, שאנשי הציונות לאחר מותו כמקימי היישובים ושלוחמי המחתרות האמיצים והמדינאים נטפו דם וזיעה כדי שלנו יהיה פה טוב גם אנחנו צריכים להילחם. מה שעולה במוחי הוא לא יציאה בחופשת הקיץ לרחוב לוודסטוק ברוטשילד או מחאה פרטית של התאגדות בעלי מקצוע או אפילו החרמת מוצרים זמנית אלא מחאה אמיתית ואפילו לחימה פנימית.
שאותם חבר'ה טובים וחכמים שפועלים בהייטק יעברו למושבי הכנסת כפעילי מפלגות ויתחילו לעמוד נגד המפלגות הותיקות שכבר לא מייצגות אותם. שאותם אנשי מעמד הביניים בעלי עושר כלכלי מסוים וביניהם גם משפחת יתחילו לתרום לארגונים שבאמת אכפת להם. לארגוני התנדבות כמו מד"א, ארגונים למחוסרי בית ואפילו לבתי ספר. שבני נוער ויוצאי צבא צעירים יתחילו להקים תנועות נוער חדשות עם רוח במפרשיהם שיחליפו את תנועות הנוער המנומנמות העכשוויות חסרות האידאליים. שמעתם פעם על הסיפורים של תנועות הנוער המרדניות בגטו ובימי הציונות המוקדמים? צריך אותן שוב! רק שהפעם כדי לשמור על זכויות האזרח, על הקפיטליזם (ולא האחד שמר נתניהו מקשקש עליו ושהסוציאליסטים מכפישים בלי להכיר, הקפיטליזם שבנוי משוק תחרותי עם מחירים נמוכים בו חברות רבות על הצרכן שאותו דיכאו ממזמן לטובת העשירים), על הקול שלנו ועל המדינה. הצופים ואידיאלים זה הקשר האנלוגי הכי הזוי ששמעתי, ואני כבר למדתי לפסיכומטרי אנלוגיות, המש"צים זה הבטחת הכנסה למורי של"ח וכל מה שנותר מייצג אידאולוגיות שאין מאחוריהן את רוב העם.
שאנשים יתחילו להתנדב! הדבר היחיד שבאמת טוב אצל החרדים הוא שיש להם את אחוזי ההתנדבות הגבוהים ביותר. לא חסרים מקומות שמחפשים. אני בעצמי עברתי כבר לפחות שלוש פרויקטים של התנדבות ואני רק שמח שעשיתי זאת, גם אם זה היה בתקופת מבחנים.
אני מכיר את הספקנות הישראלית מעולה. אם מישהו באמת קורא את הבלוג הזה הוא חושב לעצמו "חרטא, זה לא יעזור". לך, קורא בודד, אני מבטיח שזה ועוד איך יעזור. תסתכלו על החרדים (אני מזכיר אותם יותר מדי ובכל זאת...) בשנותיה הראשונות של המדינה הם היו קבוצה דתית קיצונית ומנותקת מן ההוי החילוני מאוד של המדינה. אומנם במספרים הם עדיין מיעוט (גדל בצורה קיצונית ובכל זאת מיעוט) אך הכניסה שלהם לפוליטיקה הניבה הצלחה מסחררת שאת תוצאותיה אנחנו רואים (או לא רואים) באחוז הגיוס שלהם בצה"ל, אחוז העובדים ואחוז מקבלי ההטבות מביניהם. כל זה כי היה להם ייצוג שהם בנו בכנסת. בדיוק כמו שאתה, וכל אחד מהאזרחים צריך שיהיה לו.
הם גם השכילו להנחיל בילדיהם את המסרים הנכונים לאידאולוגיה שלהם כדי שיפעלו בבגרותם למען המטרות שלהם. בשביל זה בדיוק צריך תנועות נוער.
אני חושב שזו מדינה עם המון פוטנציאל לא ממומש. אדרבה, החבר'ה שבשליטה כרגע דואגים להחביא אותו מעיני כל. החינוך הישראלי בעברו היה אחד מהטובים בעולם וכיום הוא כמעט ולא קיים. מסיבה זו אני מאמין שאנו צריכים לפעול עבור המדינה שלנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה