יום ראשון, 4 באוגוסט 2019

"What does she want now?" asked the judge
"Same as always" the prosecutor replied
"For God's sake, bring her in"
Shackling chains sluggishly rustle on a thin, pale body.
Bosoms consumed by hunger, body barren from desperation, cataract eyes stares bleakly on the floor.
"We examined your case countless times and each time the verdict was the same, what would change this time?"
Her mouth opens, as the wind whispers through a cave she speaks
"Iv'e spoken with my ancestors again, connected with histories and stories of my past life"
"Heavens Emma, you know how these acts affect your well being! I suggest you return back out side, there are more important matters to research, things to learn"
"No! I shall not return! You can't tell me that hollow concrete cell is all there is to life!
My body grows weak, I can't conjure my powers and even if you don't believe it, my spirit fades for Gods sake Judge, please her me out, cure me of my sins!"
"Speak"
"My lord, you know the story of Hercules?"
"of course, he is one of our greatest role models"
"exactly, the story of a hero. Redeemed himself through acts of courage and then rejoiced with the Gods. A true liberal person, with inner strength and the power to redeem him self.
But let me ask you, what did he redeem himself from?"
"Murdering his mother of course"
"Yes, but was is it murder for which the God sentenced him?"
"He killed his mother"
"With intention?"
"Certainly not a good one"
"Not any, he was driven mad by Hera"
"Ah, pagans"
"But wasn't Pharos punished for his acts? Those of God's intention?"
"Are you comparing your self to heroes of history?"
"I am claiming what we knew and decided to repress. It does not matter that I could not save her, it does not matter I could not escape the service. It does not matter if I had or had no intention, if people suffered or not, if they were hurt by my acts or by their own.
I, Emma Amabilis, am guilty of abandoning my mother and of drafting to service"
She stood tall as silence filled the room, the prosecutor feared her, the Judge was enraged.
"Fine, I find you guilty! You got what you want. What now? Was it of any help? Punishments have no real contribution to society"
"Now I understand my process, my spirit consumed by body out of guilt, pain, the same philosophies you told me to abandoned showed me the way. We are Calvinistic in nature my Lord, our spirit is the tormenting flaming God of conscious, every sin is a zero sum game, every flaw cannot be repent.
And you" her bony finger directed to the Judge like a saber
"you told us this court room is everything there is in our world. We knew different, our stories filled with Gods and spirits, betrayal, prejudice, punishment, beauty, sense of wonder. You deprived us from love, told us reality is but a cave of symbols.
Your prospectuses let me down, consolidated me with facts, showed me the consequences on graphs BUT VICES CAN NOT BE LEARNED FROM UTILITY
Kant was right, Georgina was right.
And where utility and kapital flows, this court room is but an empty shell"
"And without a court, how shall you repent?"
"As the mighty heroes of old redeemed themselves by acts of true goodness and kindness, salvaging their dignity by manifesting their virtues, I shall be virtuous!
For the first time I passed across a beggar and didn't need to rationalize how to maximize social utility"
The Judge laughed
"Tantrums of a child in front of pure reason"
"I am not mad at you. But you have committed the greatest sin when you lied to us"
"And how shall I be punished?"
"You reduced us all to dust and to dust we shall all be brought.
Freedom would be actualized by those who would not forget what was beyond this court room."

When did it began?
Hercules did not repent by proving his good, but by his feats of courage and power.
The Gods were not good. Plato and the prophets began comprehending the good.
Aristotle centralized our world around it.
Only then could men reduce our being to good and good to being.
Emma suffered, her will ached to bring her body to manifest her feats, but the body couldn't move. Only through virtue can feats be manifested, and only through virtue can we find repent.
אחד הטיעונים כנגד האקדמיה הוא חוסר מקוריות, חוסר יכולת לחשוב על חדש כי הם מתמסרים למבנה, מבנה לטענה, הוא הנאבק במקוריות, הוא מצמצם אותה למעט אפשרויות ביטוי. לחילופין, האקדמאי, לטענתם, מתנגד למבני ידע שמאתגרים את שלו.
נחלק את השאלה לבור, שאין לו שום מבנה חלופי, ולרב, שיש לו אבל נראה שהאקדמיה זונחת אותו.
בטיעון, הבור מדומיין כאדם שהשפה הדלה שלו מאפשרת לו יותר חופש יצירתי, כי הוא מסוגל לחשוב על דברים שהאקדמאי לא חשב עליו. למעשה, זה מעבר למבנה האקדמי. אותו לעג מופנה גם כלפי השף אל מול המטבח העממי, המוזיקאי המקצועי אל מול מוזיקת פופ (כמו גם רב הזמר המזרחי והראפ למשל) וכן הלאה. היצירתיות פה מדומיינת כדבר בעל יכולת סינטוז אקראית, שנעלמת עם הזנה של אינפורמציה. כשאנו מתבוננות אמפירית במציאות, התמונה נראית שונה כמובן. האחראים על המהפכות היצירתיות ביותר החזיקו בידע עשיר בתחומם. למעשה, הדוגמה הכי טובה היא ילדים, שאמנם נראה שההתנהלות שלהם מאד יצירתית, אבל ההיכרות הדלה מובילה לכך שהם לרב מתכנסים להיות מבוגרים עם דפוסים די צפויים. זה נראה שהיצירתיות אינה פועלת באופן אקראי, היא עוקבת אחר דפוסים די צפויים, וכשהיא נולדת כל פעם מחדש מאפס, כמו בפייסבוק, היא לרב עוקבת אחר אותם דפוסים די צפויים. היכרות עשירה עם העבר מאפשרת לנו לייצר דבר חדש בדיוק מאחר והיא מאפשרת לנו לא לחזור על הדפוסים הקודמים ולהתקדם בדפוסים חדשים. עניין יותר חשוב הוא שהדבר החדש תמיד נוצר בעזרת שפה קיימת שמאפשרת לנו לתקשר אותו. יצירתיות במידה מה היא שילוב של השפה הקיימת בצורה חדשה כדי ליצר משמעויות חדשות, לקדם דפוסי מחשבה חדשים מהקיימים. תהליך היצירה הוא בעצם שילוב של אלמנטים בשפה בצורה חדשה, קליטה שלהם בידי אחרים, ואז הם כמו גם היוצר מסוגלים לצורות תקשור יותר עשירות. גם הבור מסוגל ליצור דברים שעבורו ועבור סובבים לו, חסרי השכלה גם הם, חדשים ביחס לשפה שלהם, אבל זה לא מייצר משהו חדש למציאות. במצב זה עדיף ללמוד את השפה הקיימת, את היצירות שלה, ובכך לצעוד קדימה.
התהליך הזה אפילו בעייתי כשזוכרים שהפייסבוק בנוי על דמנציה. פוסטים פה נעלמים ונשכחים מהתודעה מהר, בכך, השפה מתחילה מאפס כל פעם מחדש.
לכן הדמות היותר חשובה היא הרב. אבל... גם הוא טועה. האקדמיה לרב מכילה את העבודה של הרב. כשאנחנו מסתכלות למשל על היהדות, יש חקר עשיר מאד שלה באקדמיה. הדיסוננס או הקושי של הרב הוא בדיוק מכך שהאקדמאי לא דובר את השפה שלו. אבל זה כי הרב דובר שפה דלה יותר, הוא לרב חשוף לפחות מידע.
לא הכוונה שכל אקדמאי דובר שפה עשירה יותר או מכיל את כל השפה של הרב, אלא כמוסד, האקדמיה, שגדולה בהרבה וחוקרת בצורה רחבה יותר, דוברת שפה עשירה ויתר מהרב והרבנות. כמובן שפרטיקולרית זה לרב אומר שהענף שעוסק בחקר היהדות באקדמיה לרב מורכב יותר ובוגר יותר מזה של הרבנות.

יום שבת, 26 בינואר 2019

"you never refuse to help me. You never refuse to help any one. Why do you do it?"
"to redeem myself"
"what does it me"
"I don't know at this point
"am"
"At some point I get that I've not even done something wrong
and it's not that 'the world is evil', it's actually great and amazing, and wonderful.
but I don't belong here" he looked at her hoping she'll understand
"every where I go eventually I find myself losing. Every war I start.
At some point you don't look for happiness, belonging, contempt
at some point you just learn to appreciate the struggle"

"I am nothing as a human being beth. I am a low life scum from the most unholy place in the world.
And even there I'm nothing.
You will leave this place and find a job and meet a guy and you'll have just great life time. But I can't have that. I wouldn't even know how to enjoy such a thing.

יום חמישי, 24 בינואר 2019

Man pacing.
The grass under his legs sooths his walk
Mud everywhere but he doesn't mind.
Since the fall of that damn wall his memories trapped him.
Ever since it occurs to him once in couple of days that behind every step a dark shadow escorts him, weighs down on em.
He tries to breath but the taste of salt fills the mouth.
He opens his eyes, the light, always the light leads him back to the ground, but no matter how much he swims
He strayed from the road, too often.
It's called out here.
He escapes to run from him self.
'what for?' he wants them to ask
'to redeem myself' he wants to reply with a tear.

יום שבת, 19 בינואר 2019

breathe
breathe
as you try to understand it all. all the world slows down when you just
breathe
every slightest movement trembles your sensitive mind when you encounter for the first time the angle of death.
it wasn't a war zone, no blood was spilled, just a fading breathe in a florescent lighted hospital.
clock counts down the remaining minutes of the day as you just breathe it in and comprehend.
as the world crushes down on you, your shield and sword fall to the floor.
no valor among men, no bravado, there are no happy endings.
no conclusion, no story line without a punch line as the cold air implodes your hope.
let it breathe, because what's left