על מהותנות ודמיון משפחתי - סקירה של שפה עד ימינו:
מהי מהותנות?
בואו נדמיין מילה כקבוצה המכילה הרבה אובייקטים. כשם שאמתי מייצג אותי של אתמול, אותי של מחר, אמתי מתקן המזגנים ואמתי שמהטקסט הזה. כולם מקובצים תחת השם שלי.
כעת, אנחנו מבחינים שלחלק מהאמתי יש תכונה משותפת - הם כולם אמתי בן מנחם אהרוני. לפיכך אנחנו מגדירים אמתי כזה שהוא בנו של מנחם אהרוני. כל יתר הדוגמאות בקבוצה? הן דוגמאות פסולות, שימוש שגוי במילה.
כשאני כותב שהמהות של פלוני היא אלמוני אני טוען שללא אלמוני הוא אינו פלוני אלא משהו אחר.
למה שנרצה לעשות את זה?
לאחר שיש לי קבוצה של אמתי במהותם, בואו נמשיך. אני יודע שכל בני מנחם חומים במהותם, אני יודע שאמתי בן מנחם במהותו, לפיכך אני יכול להסיק שכל האובייקטים באמתי חומים. מה עשיתי פה? התוויתי קשר לוגי בין שני משתנים.
הקשר שלי לא חייב להיות כזה פשוט, הרבה מהקשרים המהותיים מאוד מורכבים.
קחו לדוגמה מה שמדע עשה עם אנרגיה. לא, אנרגיה היא לא הדבר שנחסם לך בגוף ולכן כואב לך, היא גם לא מילה מקבילה לצ'י. אנרגיה מקבלת מהות יותר מורכבת מזה:
https://en.m.wikipedia.org/wiki/Energy_operator
שימו לב שמהותנות גוזרת גם שיש נכון ושגוי ומחייבת לעבוד במערכת אחת.
בתמורה ניתן לחלק את המציאות בצורה יעילה לעבר מטרה מסוימת ברורה.
מהותנות גם מסוגלת די ביעילות לחלק את המציאות לחתיכות קטנות ולקשר ביניהן זו לזו.
הביקורת העיקרית על מהותנות היא בדיוק מה שהתחלנו איתו: היא לא כוללת את כל צורת הביטוי של השפה. נגיע לזה בקרוב.
מהי מהותנות?
בואו נדמיין מילה כקבוצה המכילה הרבה אובייקטים. כשם שאמתי מייצג אותי של אתמול, אותי של מחר, אמתי מתקן המזגנים ואמתי שמהטקסט הזה. כולם מקובצים תחת השם שלי.
כעת, אנחנו מבחינים שלחלק מהאמתי יש תכונה משותפת - הם כולם אמתי בן מנחם אהרוני. לפיכך אנחנו מגדירים אמתי כזה שהוא בנו של מנחם אהרוני. כל יתר הדוגמאות בקבוצה? הן דוגמאות פסולות, שימוש שגוי במילה.
כשאני כותב שהמהות של פלוני היא אלמוני אני טוען שללא אלמוני הוא אינו פלוני אלא משהו אחר.
למה שנרצה לעשות את זה?
לאחר שיש לי קבוצה של אמתי במהותם, בואו נמשיך. אני יודע שכל בני מנחם חומים במהותם, אני יודע שאמתי בן מנחם במהותו, לפיכך אני יכול להסיק שכל האובייקטים באמתי חומים. מה עשיתי פה? התוויתי קשר לוגי בין שני משתנים.
הקשר שלי לא חייב להיות כזה פשוט, הרבה מהקשרים המהותיים מאוד מורכבים.
קחו לדוגמה מה שמדע עשה עם אנרגיה. לא, אנרגיה היא לא הדבר שנחסם לך בגוף ולכן כואב לך, היא גם לא מילה מקבילה לצ'י. אנרגיה מקבלת מהות יותר מורכבת מזה:
https://en.m.wikipedia.org/wiki/Energy_operator
שימו לב שמהותנות גוזרת גם שיש נכון ושגוי ומחייבת לעבוד במערכת אחת.
בתמורה ניתן לחלק את המציאות בצורה יעילה לעבר מטרה מסוימת ברורה.
מהותנות גם מסוגלת די ביעילות לחלק את המציאות לחתיכות קטנות ולקשר ביניהן זו לזו.
הביקורת העיקרית על מהותנות היא בדיוק מה שהתחלנו איתו: היא לא כוללת את כל צורת הביטוי של השפה. נגיע לזה בקרוב.
כעת נעבור למנה הבאה שלנו על שולחן הניתוחים: דמיון משפחתי.
מן הסתם כדי לקבץ ישויות תחת מהות יחידה, צריך שאותה מהות תזוהה גם היא במילה. כדי לומר שכל Y הוא X, צריך להכיר תחילה את X. זו שרשרת אין סופית לה תרתי משמע אין סוף, אבל מוכרח להיות תחילה לגיבוש המילים שלנו, מהו אם כן?
ויטגנשטיין הציג את קשרי הדמיון המשפחתי, אך אקרא להם קשרים אסוציאטיביים, לחילופין קשר סמיכות מתוך נוחות. קשרי סמיכות נובעים מקירבה חושית ורגשית של שני גופים זה לזה. קירבה זו לא חייבת להיות אפשרית לתיאור במילים, אבל אנחנו מכירים בקיומה קודם לחלוקת מרחב למילים. היווצרות של מילים מקשרי סמכות מסביר מדוע פעמים רבות אנו מאגדים אובייקטים כה מרוחקים באותה מילה. כי אם א דומה מאוד לב וב דומה מאוד לג, גם אם א לא דומה לג, הם עשויים להתאגד יחדיו תחת קשר אסוציאטיבי מב.
הטענה ממשיכה מכך שניתן להבין את משמעות המילה אך ורק מהקשר השימוש שלה ולא מהצרנה לוגית, שמהותנות לעולם לא מסוגל לבטא את כל השימושים של השפה.
אבל זו טענה בעייתית. הגישה המהותנית פשוט לוקחת את האסוציאציות ומרכיבה מהן שפה אטומיסטית, פיזיקאלית. ממנה ניתן להסביר מדוע אנו משתמשים בשפה באמצעים שונים ומתי ולמה משתמשים בכל אחד מהם.
ברמת העיקרון, ניתן אפילו להמיר סמיכות למהותנות בצורה מאוד ישירה. בואו נאמר למשל שהמילה "די" יכולה לבטא או הטיית ציווי למילה מספיק או את המילה תמות באנגלית (die). כיצד אדע? המילה די למעשה מקיימת את המבנה:
((אם עברית אז מספיק בציווי) או (אם אנגלית אז פועל של למות)). זו אכן דרך לגלות את המהות של המילה די, כנראה שצריך להשתמש בהרבה יותר הצהרות 'או' כדי לקלוע לשימוש הנכון, אפילו בכמות אין סופית.
אפשר לנהל פה רגרסיה. אחרי שאנחנו יודעים מהי המילה די, ניתן לגלות שאנגלית ועברית הן שפות במהותן, שהן חלוקות מרחב ומשם לגלות מונחים ואת המהות המקשרת ביניהן עוד ועוד עד שמפרקים את השפה לאבני בניין יסודיים המנהלים ביניהם את האינטרקציות הבסיסיות ביותר ובמילים אחרות, אפשרי לבטא את כל השימושים בשפה באמצעות אבני בניין בסיסיים. מה שמפריע מעשית לאנשים זה לא הגבלת הביטוי אלא שהם חשים מנוכרים לחוקיות המוצרנת ויש סיבה לכך.
אפשר לנהל פה רגרסיה. אחרי שאנחנו יודעים מהי המילה די, ניתן לגלות שאנגלית ועברית הן שפות במהותן, שהן חלוקות מרחב ומשם לגלות מונחים ואת המהות המקשרת ביניהן עוד ועוד עד שמפרקים את השפה לאבני בניין יסודיים המנהלים ביניהם את האינטרקציות הבסיסיות ביותר ובמילים אחרות, אפשרי לבטא את כל השימושים בשפה באמצעות אבני בניין בסיסיים. מה שמפריע מעשית לאנשים זה לא הגבלת הביטוי אלא שהם חשים מנוכרים לחוקיות המוצרנת ויש סיבה לכך.
קשרי סמיכות מאפשרים לנו לנהל שיחה ולעבור ממצב למצב בלי להיתקע, פשוט בזכות הדמיון בין המצבים. החלטות ערכיות פעמים רבות מתבצעות מתוך עולם אידאלים, כלומר אינטואיציה הנובעת מרגשות זהים שמילים מסוימות מעוררות מתוך הגדרות סמיכות.
רק כשאנחנו נזרקים מהקיום בעכשיו וצריכים למצוא דרך לחבר בין מצב א לב (כיצד אגיע מהבית שלי לעזריאלי), או כשאנחנו צריכים לבחור בין מצב ב לג (תואר במתמטיקה או מדעי המחשב) אנחנו מתחילים להרהר על מהויות וכיצד לנוע לעברן ובמילים אחרות, אנחנו מחלקים את העולם באופן שונה.
כאשר מוזיקאי נע מאקורד אחד לאחר, הוא עושה את זה לפי מה 'שנשמע נכון'. הוא עדיין נע בין ישויות ברורות, אבל הן מקושרות לפי דמיון רגשי ולא לפי לוגיקה.
כאשר מוזיקאי נע מאקורד אחד לאחר, הוא עושה את זה לפי מה 'שנשמע נכון'. הוא עדיין נע בין ישויות ברורות, אבל הן מקושרות לפי דמיון רגשי ולא לפי לוגיקה.
אבל האם בסופו של דבר, המילים האטומיסטיות אליהן עברנו רגרסיה כמו נקודה או פוזיטרון אינן מתגבשות מסמיכות? מדמיון משפחתי?
כן ולא. לפעמים כן, אבל במדע אפשר פעמים רבות להגדיר את האטומים באמצעות האקסיומות בהן הם נמצאים. במילים אחרות, לפי היחס שלהם לאובייקטים אחרים (מה שאפשר אולי לקרוא לו טיעון מעגלי).
אז מה מסתתר בתחתית היקום? האם העולם כשלעצמו מהותני או סמיכותני? הוא שום דבר מהם. אלו שניהם אמצעי חלוקת המציאות. זה כמו לשאול מה יותר נכון, חלוקת העולם ליבשות או מדינות. התשובה היא, חלוקת העולם עבור מה?
מה שאפשר לומר כרגע זה שהאחד קשוב יותר לתחושות שלנו והשני יותר מאפשר לנו לקשר בין ישויות מרוחקות בשפה ולקבל קביעות עליהם. מדע מאפשר לנו בקלות לדעת כיצד לנוע לדברים מסוימים ואילו שפות סמיכות מאפשרות לנו לקבל מה ראוי יותר לביצוע.
שימו לב שלעומת שפות סמיכות, שמחויבות לקשר עם המציאות כי מקורן מרגשות הנובעות כמובן מגירויים חושיים (גם אם מדובר באלוהים, זוהי מילה המקבצת אסופת תחושת מהחיים), שפה מהותית עשויה לתאר עולמות שאין להם קשר בכלל לעולם. על כך יעידו המתמטיקאים החוקרים עולמות מופרכים לחלוטין.
המגבלה על המתמטיקאים היא בעיקר המגבלה הקוגנטיבית שלנו, למשל לקבל עולם הקיימת בתוכו סתירה.
הבעיה עמוקה יותר כשמבינים שסתירה והוכחה אינם מאפשרים לדעת אם שפה מתאימה למציאות או לא. בהופעת סתירה ניתן לייצר אובייקטים חדשים המתמודדים עם הסתירה (כשם שפתרנו משמעויות סותרות למילה, כך ניתן להעביר את השפה רדוקציה כדי להתמודד עם כל סתירה).
הדרישה לבנות מערכת אקסיומטית הנאמנה למציאות, אפשרית רק אם השפה המהותנית נדרשת לצורך מציאותי. כלומר שיהיה גורם מסנן אקסיומות המחובר לחושים שלנו.
האם אני טוען שהגורם הבורר מדע סמיכותני?
מורכב לומר.
קודם כל, שימו לב שפילוסופים של המדע מתקשים למצוא בצורה ברורה מה מוביל לעלייתה ודחייתה של תיאוריה. זה גורם להם למבוכה כי מצידו השני של המתרס, מדע כן נהיה יותר ויותר יעיל. זה כאילו המדע נבחן על פי איזה אידאל לעברו הוא שואף, אבל אידאל אלאסטי לא ברור.
בואו נלך אחורה רגע:
הדרישה לאמפיריקה הייתה קיימת לפני התגבשות המדע המסודר. אפילו הדרישה לכימות מספרי. יחידות מידה ותיאוריות קיימות בבישול, בלחימה, נגינה וכתיבה.
ואף על פי כן בכל אחד מהם לא ניתן לדעת מהו אומן טוב.
אפשר לפרק את זה למדדי איכות שונים, אידאלים שצריך להגיע אליהם וקשה יותר ויותר להשתפר בהם. המדדים קורולטיבים, אבל לא מושלמים. אומנות היא מכלול תחושות, כמו כל מילה, ולכן קשה לכמת אותה.
אבל התיאוריות נוצרו וסוננו לפי היכולת שלהן לשאוף לאידאל של אומן.
במידה מה, הן אוחדו לכדי תיאוריות על המקשרות בין תחומים רבים שהיה עליהן לפתור בעיות מרובות.
אני מאמין שזו תחילת המדע.
העליונות שלו עוקבת מכך שעליו לאפשר לאומנים רבים ושונים הסברים שניתנים לשימוש בתחומים רבים כדי להפוך לטובים יותר במקצועם.
זה דורש חיבור אקסיומות ברורות יותר ואטומיסטיות מרגע לרגע.
כל עוד האנושות תלויה ביזמות ורמות גבוהות יותר של שליטה בטבע, כך היא תלויה בהתקדמות המדע לעבר האידאל של אומן מושלם. לאיזו מטרה? על כך המדע כמובן אינו מסוגל לענות.
שימו לב שלעומת שפות סמיכות, שמחויבות לקשר עם המציאות כי מקורן מרגשות הנובעות כמובן מגירויים חושיים (גם אם מדובר באלוהים, זוהי מילה המקבצת אסופת תחושת מהחיים), שפה מהותית עשויה לתאר עולמות שאין להם קשר בכלל לעולם. על כך יעידו המתמטיקאים החוקרים עולמות מופרכים לחלוטין.
המגבלה על המתמטיקאים היא בעיקר המגבלה הקוגנטיבית שלנו, למשל לקבל עולם הקיימת בתוכו סתירה.
הבעיה עמוקה יותר כשמבינים שסתירה והוכחה אינם מאפשרים לדעת אם שפה מתאימה למציאות או לא. בהופעת סתירה ניתן לייצר אובייקטים חדשים המתמודדים עם הסתירה (כשם שפתרנו משמעויות סותרות למילה, כך ניתן להעביר את השפה רדוקציה כדי להתמודד עם כל סתירה).
הדרישה לבנות מערכת אקסיומטית הנאמנה למציאות, אפשרית רק אם השפה המהותנית נדרשת לצורך מציאותי. כלומר שיהיה גורם מסנן אקסיומות המחובר לחושים שלנו.
האם אני טוען שהגורם הבורר מדע סמיכותני?
מורכב לומר.
קודם כל, שימו לב שפילוסופים של המדע מתקשים למצוא בצורה ברורה מה מוביל לעלייתה ודחייתה של תיאוריה. זה גורם להם למבוכה כי מצידו השני של המתרס, מדע כן נהיה יותר ויותר יעיל. זה כאילו המדע נבחן על פי איזה אידאל לעברו הוא שואף, אבל אידאל אלאסטי לא ברור.
בואו נלך אחורה רגע:
הדרישה לאמפיריקה הייתה קיימת לפני התגבשות המדע המסודר. אפילו הדרישה לכימות מספרי. יחידות מידה ותיאוריות קיימות בבישול, בלחימה, נגינה וכתיבה.
ואף על פי כן בכל אחד מהם לא ניתן לדעת מהו אומן טוב.
אפשר לפרק את זה למדדי איכות שונים, אידאלים שצריך להגיע אליהם וקשה יותר ויותר להשתפר בהם. המדדים קורולטיבים, אבל לא מושלמים. אומנות היא מכלול תחושות, כמו כל מילה, ולכן קשה לכמת אותה.
אבל התיאוריות נוצרו וסוננו לפי היכולת שלהן לשאוף לאידאל של אומן.
במידה מה, הן אוחדו לכדי תיאוריות על המקשרות בין תחומים רבים שהיה עליהן לפתור בעיות מרובות.
אני מאמין שזו תחילת המדע.
העליונות שלו עוקבת מכך שעליו לאפשר לאומנים רבים ושונים הסברים שניתנים לשימוש בתחומים רבים כדי להפוך לטובים יותר במקצועם.
זה דורש חיבור אקסיומות ברורות יותר ואטומיסטיות מרגע לרגע.
כל עוד האנושות תלויה ביזמות ורמות גבוהות יותר של שליטה בטבע, כך היא תלויה בהתקדמות המדע לעבר האידאל של אומן מושלם. לאיזו מטרה? על כך המדע כמובן אינו מסוגל לענות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה