מי הם היהודים?

בעבר התעניינתי במוצא היהודים.

לא, אני לא מדבר על התנ"ך. אני מדבר על המחקר המקראי שנעשה על ידי ארכאולוגים שעוסק במקור של העם הזה.

אני מתפלא שלא רבים מכירים אותו. רבים פשוט מקבלים את הגרסה של הרבנים: שלושה אבות, ארבע אמהות (המון שפחות שהובילו לדודים מביכים שאנחנו מעדיפים לא לדבר איתם), מלך מצרי עצבני, נדודים, התיישבות, רצח עם, גלות, חזרה, גלות II (ביגר, לונגר אנד אנקאט), חזרה II, ישראל. אבל המון ראיות מתאספות נגד זה.

מערכת החינוך כמובן לא תלמד יותר מדי את הנושא כי הם קוקסינלים שמפחדים מחובשי כיפה. נשאר לאזרח הממוצע ספרים וכמובן כולנו יודעים שזה מפחיד להתקרב לדברים האלה. אלא אם כן זה קשור למסי.

במספר ימים האחרונים יצא לי לגשש בטאבלט שלי ולמצוא את אחד הספרים שלי בזיכרון שלו והתחלתי לקרוא.

כרגע אני באמצע של הספר ונהנה ללמוד מאיפה העם הגיע.

החלטתי לסכם את הממצאים שלי פה כדי שאחרי זה אני אוכל לקרוא את זה ולהנות עם כוס יין לבן מרנינה ומוזיקה קלאסית כשיהיה לי אלצהיימר מתקדם או משהו כזה.

(סייג קל: אני בור, שאף אחד לא ייקח את מה שאני כותב פה ברצינות רבה מדי כי אני לא חוקר מקרא ויש רבים וגדולים בהרבה ממני בזה, עדיף לכם לפנות להרצאות של פינקלשטיין ביוטיוב ממנו אני שואב כמעט את כל הידע שלי 102 קוראים משונים של הבלוג המשעמם הזה).

so here it goes:

אז נתחיל בזה: מתי כתבו את המילה ישראל בפעם הראשונה? ופה נטביעה את הזמן בו 100% כבר הייתה התיישבות יהודית והיא הייתה מספיק חשובה כדי לגרד את הביצה השמאלית של פרעה: 1209 לפנה"ס.

זה היה במצבת ישראל, מצבה בה פרעה בתקופה, מרנפתח, מתאר הישגים צבאיים רבים ובה הוא כותב:

"נבוזה כנען בכל רע.
לוקחה אשקלון
נלכדה גזר, ינועם היתה כלא היתה.
ישראל הושם אין זרע לו."

עוד משהו מעניין: רעמסס השני, אביו של מרנפתח, הוא אותו בחור שהקים את פי-רעמסס ופי-אתום (פי- בית, בית רעמסס ובית האל אתום). למה מעניין: כי אלו ערים שמוזכרות בתנ"ך, שהישראלים בנו. כמובן זה רק בהנחה שהישראלים היו עבדים במצרים, מה שלא נכון.

כעת נחזור לסיפור. אתחיל דווקא מהאמצע ואשתמש בו כמוטיב מנחה כי בעיני הוא מעניין מאוד: החזיר.

בתקופת הברזל המוקדמת בארץ, קרוב חתיעוד הראשון של המילה "ישראל" (בסביבות 1200 לפנה"ס, הקמה של כ-250 התיישבויות), חפירות מגלות יישובים שמאפיין חזק מאוד אצלם הייתה היעדרות מוחלטת או כמעט מוחלטת של חזיר בדיאטה (דהיינו אין בהן עצמות חזיר או גופות חזירים בקרבה). זאת לעומת הפלשתים למשל שהייתה אצלם כמות מאוד גבוה (אצל הכנענים זה קצת מעורער, ראה נספחים).

הממצאים האלו מגלים את ההתיישבויות הישראליות הראשונות שמהן התפתח היישוב היהודי. כן כן, המאפיין העיקרי של הישראלים הראשונים לא היו אתרי פולחן משונים משלהם, לא טקסטים ולא היעדר פסלים (דווקא פסלים מצאו פה ושם), אלא היעדר חזיר.

 עכשיו למה שלא יגדלו חזיר? למה זה המאפיין הכמעט יחיד שייחד אותם ביחס לעמים אחרים באזור? העובדה שלא גידלו חזיר בתרבות היהודית עולה יפה עם התיאוריה שמקור היהודים הם מנוודי מדבר באזור כנען.

חזיר אינו מתאים בכלל לנדודי מדבר. פה ראוי שאצטט מקור מהימן ממני:

"החברה, שבגלל אילוצים סביבתיים-כלכליים איננה יכולה לגדל חזירים, היא חברת נוודי המדבר. החזיר אינו בנוי לחיי המדבר: הוא אינו מסוגל להליכה ממושכת למרחקים ארוכים, והמזון המצוי במדבר אינו מתאים לקיבתו. כדי לעכל עשב דל ויבש יש צורך במערכת עיכול מתאימה ובהעלאת גירה. כך יכולים בני הצאן והבקר לשרוד בתנאי המדבר ואילו החזיר - גם התורה ידעה לציין זאת - אינו מעלה גירה."

נוסיף לזה את העובדה שחזירים מפיקים מעט מאוד תוצרים נוספים מלבד בשר (לעומת עזים למשל שניתן לייצר בעזרתם מעילים ומוצרי חלב למשל) ואת העובדה שלחזירים יש נטייה להתרבות בתדירות גבוה יותר מצאן.

אז אם אנחנו מניחים שהיהודים הם עם נודד, למה שיתקבעו ביישובי קבע? ופה הפלשתים נכנסים לתמונה.

בצורה מאוד אירונית הפלסטינים לקחו את שמם מהשם הרומי פלסטין שנלקח מהשם התנ"כי פלשתים. למה אירוני? כי פלשתים בא מהמילה פ.ל.ש., הפלשתים אינם כנענים במקור. הם חלק מקבוצת עמים שנקראים "גויי הים" שהטילו אימה על ארבעת הממלכות הגדולות (מצרים, נוביה, חתים ומיקנה הלוא היא יוון העתיקה שעליה נכתבו בין השאר האיליאדה והאודיסאה). לצד גורמים סביבתיים שונים (רעידות אדמה, התפרצויות של הרי געש וכו') וחברתיים (התפתחות עבודת ברזל שהגדילה את כח האדם בצבאות והפכו אותם להרסניים יותר), גויי הים הובילו להתמוטטות של האימפריות הגדולות במהלך כמאה שנים ולמה שנקרא: הקריסה של עולם הברונזה.
רעמסס השלישי השיב מלחמת נגד ובמהלך המאבק שלו הכניע את הפלשתים ויישב אותם בכנען.
הפלשתים התיישבו בין השאר באשדוד, אשקלון, גת, עזה, ואקרון והיו גם בין השאר קוץ בתחת לישראלים.

איך כל זה קשור? ובכן הכלכלה הייתה מרוסקת, וכנען שהורכבה מערי מדינה שהיו ואסלים של מצרים סבלו מזה גם (כי מצרים כמובן הטילה מיסים כבדים כדי לפצות על זה). דיאטה של נוודים מורכבת מהמון שומן וחלבון מהחי (צאן בעיקר) וחיטה וייבולים חקלאיים אותם הם רוכשים ממתיישבים. כאשר המתיישבים לא מסוגלים לספק ייבול, לנוודים אין ברירה אלא להשתקע ולגדל לבד גידולים חקלאיים (כי לא ניתן להתקיים רק מבשר). וכמובן שזה הוביל להשתקעות של הישראלים הראשונים במזרח הארץ באזור ההרים. הישראלים עדיין שמרו על מנטאליות נוודית ולא אכלו חזיר כמו עמי נוודים אחרים. הם אפילו שימרו על התיישבות מאוד דומה לזו שבה השתמשו כנוודים (אוהלים שמוקמים כך שהם יוצרים טבעת בה לכוד הצאן הפכה למבנים סלעיים שבונים טבעת). מעבר לכך - נוודים לקחו בגאווה את הנושא של אי אכילת חזיר כמשהו שמפריד בינם לבין המתיישבים. זה הוביל להשתקעות באזור.

מכאן גם משתרשת הדיאטה שהתנ"ך מצווה עליה. המצב התרבותי מביא לחוקים הדתיים ולא להפך.
ולציטוט נחמד בנושא:

"בחינת היחס של האסלאם ושל הנצרות אל איסור החזיר יכולה אף היא לתרום להבנתו. שתי הדתות נבעו מאותו מקור, הדת היהודית, אך יחסן אל החזיר שונה לחלוטין. הנצרות ראשיתה בין יהודים, אשר ללא ספק נמנעו מאכילת חזיר. אך לאחר שישו נדחה על-ידי הציבור היהודי פנו מאמיניו אל הציבור הלא-יהודי. ציבור זה היה מוכן לקבל את הדת החדשה, אבל לא היה מוכן לוותר על החזיר. הדת החדשה התאימה עצמה אפוא אל הרגלי האכילה של מאמיניה ולא התעקשה בעניין החזיר.

האסלאם פנה אל ציבור שהיה מורכב רובו משבטי נוודים (בדואים), או אל יושבי ערים שאבותיהם היו נוודי מדבר. בציבור זה לא היה נהוג לגדל או לאכול חזירים, כך שהאיסור התקבל בקלות. את הגמל, לעומת זאת, רשאים המוסלמים לאכול, על אף שביהדות הוא בגדר טריפה. והסיבה ברורה: הבדואים נהגו לאכול גמלים, ולא היה סיכוי לאכיפת איסור על אכילתם.

המחוקק אוסר על אכילת חרקים, אבל מתיר את הארבה, הסלעם, החרגול והחגב. הללו היו שונים מן האחרים כיוון שאכילתם הייתה מקובלת גם בעת שחוקי המקרא הועלו על הכתב. גם כאן אנו חוזרים אל המדבר. במקום שהמזון מועט וקשה להשגה, האדם "מתפשר" עם הטבע ואוכל דברים, שאותם לא היה אוכל במקום שיש בו שפע של מזון."

עוד משהו מעניין: בתקופת הממלכות, אומנם ממלכת יהודה לא צרכה חזיר אבל ממלכת ישראל לעומת זאת דווקא כן, ובאחוזים גבוהים.
ייתכן כי החוק התנ"כי נועד להגדיר לממלכת ישראל מה היא צריכה לעשות, להכניס אותה לתוך ההתנהגות התרבותית של ממלכת יהודה? כחלק מהמטרה של כותב ספר דברים לחבר בין הממלכות תחת "בית דוד"?

וקוריוז נחמד לקינוח:
בארץ יש חזירי בר. אבל משהו מאוד מעניין בחזירי הבר בארץ היא שהמוצא הגנטי שלהם הוא אירופאי ולא מזרחי לעומת חזירי בר בכל המדינות השכנות לנו. זה יכול לקרות רק אם במקרה הם יובאו ממקור אחר על ידי עם אחר... הפלשתים למשל. בזמן שהממלכות המקומיות - היהודיות לא צרכו חזיר בכלל.



מקורות:
The Bible Unearthed, ישראל פינקלשטיין
http://www.haaretz.co.il/news/science/.premium-1.2157231
http://www.hofesh.org.il/freeclass/history/pig-evidence.html
http://www.academia.edu/4062281/Pig_Husbandry_in_Iron_Age_Israel_and_Judah
והאחרון דווקא מסייג אותי מאוד.
מדובר במאמר שפורסם ב-2013 שסקר את אחוז עצמות החזיר ביחס לעצמות של כלל החיות במספר ערים בארץ בתקופות שונות (כאשר המעניינת אותנו היא תקופת הברזל I, תחילת ההתיישבות היהודית ותרם הפיצול לממלכות).
החוקרים גילו בפירוש שאין כמעט בכלל עצמות חזיר בהתיישבויות כנעניות רבות.
נאמר יותר מזה, אפילו בפרברים של התיישבויות פלשתיות יש צריכה נמוכה של חזיר, אבל זה כנראה נובע מהעובדה שהתיישבו בהן עמים מקומיים כנראה.

המניפסט היהודי

זה היה באיזה טקס סוף טירונות שקר כל שהוא של הצבא.

אני עמדתי בפינה והסתכלתי מרחוק על הטקס בישיבה בזמן שחיכיתי חברי לקורס שאבטחו אותו יסיימו. אז הדובר אמר "לשירת התקווה הקהל יעמוד" וכברפלקס שחונכתי אליו מאז גיל שלושה ימים נעמדתי והתחלתי לשיר בצורה חרישית.

כל עוד בלבב פנימה

נפש יהודית הומיה

ולפאתי מזרח קדימה

עין לציון צופיה,

עוד לא אבדה תקוותנו

התקווה בת שנות אלפיים

להיות עם חופשי בארצנו

ארץ ציון וירושלים

ולפתע חשבתי על מילות השיר.

אני חושב שזאת פעם ראשונה שניסיתי באמת להבין את המשמעות שלו במקום פשוט להקריא טקסט מוכר. משהו שאני חושב שמעטים האנשים בארץ שעשו.

וברגעים אלו ממש, בעודי שר את התקווה הבנתי זאת בפעם הראשונה.

הנפש שלי כבר אינה יהודית. איני חש סולידריות יותר לעם הזה, הנפש אינה הומה, צועקת ומתפרצת.

ובמקום להסתכל למזרח אני מסתכל למערב ואיך אוכל שלא כאשר הוא מתגרה בי בצורה תמידית. עיניי תמיד מכוונות אל עבר הים הגועש והכועס שמנסה לתפוס אותי בכוחו העצום ולהביא אותי לממלכתי המערבית, מקום מגוריי האמיתי. ואין זו מטפורה או דימוי, עיניי תמיד נושאות מבט אל אותו מקום כאשר המוזיקה שהגלים יוצרים בונה אצלי בדמיון תמונה של הבית.

התקווה שלי מתה. כל מחשבה שלי על עתיד זוהר בישראל נראית לי כעת כמו אוטופיה בימים אלו שהגוש השחור, החונק והדתי חונק את הנשמה הנאורה שהייתה פה בעבר ומכהה אותה. בימים שהכנסת הופכת לבדיחה.

בימים שהתרבות השולטת אינה מערבית.

העם מזמן לא חופשי. הוא משועבד בעזרת מיסים, מילואים וביורוקרטיה שבמקום לעזור לו רק פוגעים בו. המוסדות הלאומיים מעדיפים לאום אחר, לא את היהודים שהקימו אותם בהתגלמות הגופים החילוניים והנאורים כמו הרצל אלא את אלו שהורגים אותם.

אירופה וברלין.

איבדתי את הקשר שלי למדינה. זה לא בגלל החרדים, הטייקונים, הערבים או הדרעק מהסוג הזה שפוגעים בנשמה החילונית, הנאורה והדמוקרטית ששלטה במדינה בעבר.

המאבק שלי צלח ועברתי לקורס אחר, פחות טוב, שיאפשר לי יומיות. בקורס הזה ראיתי את ההמון ששולט במדינה. זה שהקול שלו זועק כל מערכת בחירות "ביבי" או "ש"ס". הבנתי שאני לא רוצה להיות חלק מהקבוצה הזאת. הם רועשים, עובדים מיצרים בסיסיים, וולגריים ואלימים. הם יחפשו את מקורות הגאווה של בני האדם (גם של חבריהם) וימצצו אותם מהם עד שלא יוותר כלום. מאותה סיבה בדיוק הם גם עוטים שריון עבה של אגו ונוטים להיות תוקפניים מהפחד שימצצו את האושר גם מהם.

הדבר שהכי הפריע לי זה שהם חילונים כביכול. הם אמורים להיות האנשים שנלחמים בשחיטות, בקושי שבמדינה הזאת, בעובדה שהיא לא נותנת לאזרח כלום למען הכסף שלו (לא חינוך טוב, לא אוכל איכותי, בקושי בריאות) ובפגיעה בדמוקרטיה אבל הם תומכים בהכל. הם מעלימים עין מזה וטוענים שאין ברירה אלא לקבל זאת. הם העבדים שחיו במצרים וקיבלו את הסבל בטענה שזה יותר טוב ממה שמחכה להם במידה והם יברחו מהמוכר והרע.

כבר שנים רבות שאני אתאיסט. למדתי את התנ"ך היטב וגם את אי ההתאמה בין מה שנטען שם לבין המציאות (אם זה טענות מדעיות משונות כמו שהשמש סובבת סביב הארץ או שהעולם נברא בשישה ימים עם כל המגוון הביולוגי כמו שהוא או הטענות ההיסטוריות שאוסף רב של חפירות במהלך השנים גילו ככזב כמו יציאת מצרים). מנגד, תמיד טענתי שאני יהודי.

הלכתי בעקבותם של גדולים וחכמים כמו איינשטיין והרצל שגם הם על אף שהאמונה הדתית שלהם לא הייתה יהודית, היו מאוד לאומיים.

ידעתי שכל הקונספט של לאומים הומצא על ידי בני אדם אבל האמנתי שחשוב עבור בני אדם להתאגד בקבוצות מוגדרות מלידה ולחוש אליהן סולידריות. זה מתחבר לרגשות קדמוניים שגרמו לנו לחוש קרבה לשבט שלנו כדי להגן עליו כי במידה והוא היה נעלם סביר להניח שהיינו מתים בטבע לבד (כי בלי לחיות בקבוצה לא היינו יכולים לצוד מזון, להכיר בנות זוג והלתמודד עם התאגדויות אחרות של בני אדם שרוצות לעשות לנו רע).

אני עדיין מאמין בחשיבות שלו לרוב בני האדם אבל אני לא רואה את עצמי חלק מזה יותר. אני לא רוצה להרגיש שייך ללאום יחיד ואני בהחלט לא חש גאווה בזביחה לאותו לאום. פשוט כי רוב האנשים כנראה הם מסה של יצורים פשוטים וטיפשים מהסוג שאני נתקלתי בהם עכשיו. אין לי צורך להרגיש באותה קבוצה איתם ואני לא מאמין שפעם כן רציתי.

אני מנחש שמה שהפריע לי במיוחד בהם הייתה התרבות המזרחית. אל תבינו לא נכון, אני מזרחי. אני ממש לא שונא בני אדם בשל המוצא האתני שלהם. אני כן מתעב תרבויות כמו התרבות המזרחית-ערבית. אני ממש לא פלורליסט תרבותי במובן המוחלט ואיני מקבל את התרבות הזאת. אני מתעב אותה ובעיני היא נחותה.

היא מעודדת בעיני אלימות, סקסיזם, הומופוביה, חישכה, חוסר סובלנות וקנאות דתית.

עם תרבויות רבות אחרות אין לי בעיה - היפנית, הסינית, האמריקאית, הגרמנית, האוסטרלית ואפילו תרבויות אפריקאיות מסוימות. תרבויות ערב בעיני היא זרע רע שמשחיט את העולם.

אז זהו זה. כבר איני מרגיש חלק מהלאום היהודי. החלק הזה מת בי.

כעת אני לא יותר מבן אדם.