זה לא אחד העם...

עוד לא גמרתי לכתוב את משפטי הבסיס (למעשה רק התחלתי) אבל בשביל לבקר סדרת טלוויזיה אין צורך בהם וזה נושא שמאוד מאוד מעצבן אותי.

בשנת 2003 שודרה התוכנית אחד העם 1. זו היית תוכנית ביקורתית שנונה ביותר על מדינת ישראל. התוכנית דיברה על נושאים מרובים כמו פוליטיקה, יחסי מין וליבראליות בחברה הישראלית והכול נכתב בצורה כל כך רהוטה שיכולת לחפש עבור סאבטקסט או לכבות את המוח ובאותה מידה ליהנות ממנה.

המבקרים הפלצניים לא יכלו לקבל את סוג ההומור הזה בגלל שהוא היה שונה ממה שהם נתקלים בו כרגיל והוא גם לא היה ממש מיינסטרים אז הם תלו אותה (כי כולם יודעים שארץ נהדרת היא כזו ביקורת נוקבת וקרוע של החברה הישראלית כמו שהמבקרים אומרים... זה למה בלפחות חמישה פרקים מהעונה הקודמת הם הלכו בטוח ותקעו את מומי והזמרים המזרחים בליל הסדר, מגדל תינוק, ביום הזיכרון ובכלא כאילו יש בכלל קשר).

לאחר זמן מה אחד העם נכנס לתודעה יותר וצבר קהל מעריצים. ערוץ 2 קלט את הפוטנציאל נתן לו דחיפה תקשורתית והפך אותו רשמית למיינסטרים. בזמן התהליך התוכנית איבדה את החדות שלה והפכה לתוכנית יבשה ומטומטמת שרק מביאה בדיחה אחר בדיחה...

אל תבינו לא נכון התוכנית מאוד מצחיקה, הוולגריות והנובורישיות של מירי מאוד מצחיקים אבל בוא נזכיר לכם מי היו התושבים המקוריים של אחד העם; הם כעיקרון היו מה שהחברה הישראלית הייתה במידה מסוימת: המזרחי המסורתי, הפולנייה הממורמרת, הבהמה הישראלית וכל שאר האישיות המדהימות שמרכיבות את החברה שלנו. אף אחת מהן לא באמת סבלה את השנייה ואפשר היה להבחין בקרע ביניהן. באחד העם 101 אנחנו רואים אותן מתחברות ומספרות על רגעים אינטימיים בזמן שהן טוחנות שווארמה. אלו לא הדמויות שאהבתי וזה לא מה שרציתי לראות בחזרה של הסדרה. מעריץ אמיתי יפסיק לראות את הזוועה הזאת מיד. הדמויות נהיו הרבה יותר שטחיות, חוזרות על דברים שהיו מובהקים אציליהן בעבר אבל מפספסות לחלוטין את המאפיינים האמיתיים. שולה למשל אומנם מקללת כבעבר אבל נהיית פתאום יותר חברמנית שכזו. לאחר שמדיה יוצאת מהמחתרת היא מתחילה להשתנות. זה קרה בהמון מקרים, ארץ נהדרת שהפסיקה להיות תוכנית נוקבת באמת, מוזיקת הפאנק שהפכה להיות מגפה של ילדים מתבגרים טיפשים שלא מבינים כלום מהחיים שלהם ועכשיו גם אחד העם תוכנית שהייתה שנונה והיום היא רק בדיחה אחרי בדיחה.

כל זה לא היה מטריד אותי אם היא לא הייתה מאמצת לעצמה את השם הזה כנראה אבל אני מתעב אנשים שמעמידים פנים למה שהם לא וזה בדיוק מה שזה לא... אחד העם.

ה"שדרוג" מאחד העם לבניין של עשירים רק הוריד את האיכות מכיוון שאם בעבר ראינו את החיים של האזרח הקטן היום הסדרה מנסה להתרחק כמה שיותר מהשרץ המציק ההוא.

הטוב והרע

אני רוצה להציב כמה טענות עליהן אני מציב את רוב עמדותיי... אתם יודעים כמו שבמתמטיקה הדבר הראשון שלומדים הוא חפיפה ואז על זה בונים משפטים והוכחות.

אז נתחיל באחד הדברים שיותר מטרידים אותי אצל האדם... הדימויים טוב ורע.

גיליתי שהמון אנשים נהנים לראות את העולם כהמון קטעים שבשני צידם יש הגדרות מאוד ברורות... לדוגמא הכי בסיסית "טוב ורע".

כדי להבין את העולם יותר טוב צריך לצאת מהגדרות שטוחות אלה... שום דבר בחיים לא יכול להיות מוגדר בשני צדדים מכיוון שהעולם טיפה יותר מורכב מזה. שקרן פתולוגי לא משקר כי הוא רשע אלא כי הוא במצב פסיכולוגי קשה וקשה לו לספר את האמת, אדם לא גונב כי הוא מרושע אלא כי זאת דרך קלה להרוויח כסף או כי אין ברירה אחרת, פוליטיקאים לא יתרמו בד"כ כסף לאנשים מתקשים אלא אם כן יש בחירות או שהם צריכים תמיכה אחרת מהסוג הנ"ל וכל ברית פוליטית נוצרת בגלל אינטרס זהה או מצב מסוים של win-win.

מעבר לזה מה שנחשב לאתיקה בסיסית בעולם המערבי יכול להשתנות לחלוטין באזורים גיאוגרפים שונים בעולם או אפילו בתקופות שונות. אחת הדוגמאות היותר מובהקות להבדלים אתיים היסטוריים הוא היחס לנשים שאין צורך להרחיב על ההתקדמות בסולם החברתי שלהן בעשורים האחרונים או הבדלי גזע, בעבר היה מקובל עבור אצילים להחזיק עבדים והיום זה נחשב למעוות ואכזרי.

כנראה שעד עכשיו אתם הקוראים הסכמתם איתי... אי אפשר להגדיר אנשים כרוע טהור. אז עכשיו הרבה מכם יכעסו ויתווכחו איתי: אדולף היטלר לא היה האנטיכריסט אלא פוליטיקאי. אחת האסטרטגיות שהיו מאוד נפוצות בזמנים עברו לטיפול בתסכול ההמון הוא לכוון את הזעם אל עבר שעיר לעזאזל (כמו במגיפה השחורה לדוגמא), מישהו שקל לשנוא להוציא עליו את התסכול. ברגע שהעם הגרמני היה במשבר ענק והדמוקרטיה בו היית מעורערת היטלר תפס פיקוד, עלה לשלטון ומצא את השעיר לעזאזל עבורם. לבסוף היטלר הפסיד וקרס ולכן הוא הצטייר כרוע הטהור והאמריקאים כלוחמים אמיצים שהצילו את העולם.

אני לא תומך בו אידיאולוגית אבל צריך להבין שהוא פוליטיקאי וכרובם הוא התעניין יותר במצבו הפוליטי מאשר קבוצת מיעוט קטנה כי מה לעשות, לפוליטיקה אין גבולות ורגש לא קיים בה (לקריאה נוספת תאתרו עותק של "הנסיך" שנכתב ע"י ניקולו מקאווילי).

עכשיו אחרי שהבאתי דוגמאות וביססתי את טענתי (ואם תרצו להתווכח איתי תוכלו לשלוח תגובות ואני אענה) אני רוצה להביא את משפט "הטוב והרע" (המקביל למשפט החפיפה צ.צ.צ. P:) לויכוח חי ובועט מאוד שבינתיים לא אפרט עליו יותר מדי ורק אביא אותו כדוגמא.

הרבה אנשים רואים את מדינת ישראל ככובש איום ואכזר הרוצח את הפלסטינים המסכנים וממרר להם את החיים ומהצד השני (והקיצוני לא פחות) של המטבע יש את אותם אנשים הסבורים שהערבים הם חיות אכזריות, המשך של הפלשתים שתפקידם למרר ליהודים את החיים.

על אף שאני ימני מובהק אני נחרד לשמוע את 2 הדעות שבעיני מעידות על בורות. יהודים וערבים הם בני אדם ושני הצדדים (למרות שכמובן יש טיפה יותר מורכבות, זוהי הפשטה בשביל בינתיים עד שהיום יבוא ואני ארחיב על עמדותיי) דואגים דבר ראשון לאינטרסים של עצמם.

באמת... לא הייתם צריכים

כפי שכתבתי לפני חמש שניות גמרתי קורס 60 שעות מד"א אתמול והייתי רוצה להרוויח על איך אני מרגיש עם זה...
אני קרעתי ת'תחת בקורס הזה... העתקתי כל מילה מדוברת למחברת, העמקתי בכל נושא ולבסוף ערכתי סיכומים של כל הנושאים ובכל זאת הלך לי נורא במבחני סוף...
פצעתי את אחת מחברי הצוות שלי, קיבלתי 81 במבחן סוף (ציון חביב בבית ספר אבל פה זה 2 נקודות מעל נכשל...) ולא ידעתי שאלות שהמדריכים ענו לי ובכל זאת עברתי.
אני מרגיש שרימיתי את עצמי... אמרו לי שהמבחן בכל זאת עובר ושזה תפקידה היה להיזהר אבל יש קו מאוד דק בין זה לנכשל.
שאלתי אם אפשר לעשות מועד ב' וכמובן שאי אפשר אם עברת את המבחן וזה נתן לי את ההרגשה שאני הולך להתנדב עם קושי, עם ההרגשה שזה לא מגיע לי...
אני לא מכיר אדם שיתקשר למומחים במצבי חירום ויקבל אנשים שלא מצליחים לזהות את הבעיה של המטופל...
אני טיפה מרגיש מדוכדך בקשר לזה... אני רק מקווה שההרגשה תיעלם בקרוב...

נזכרתי שעשיתי את הבלוג הזה היום P:
אז בוא נמשיך מאיפה שהייתי פעם קודמת:
הייתה לי תקופה ממש משעממת בחיים ואז החלטתי שנשבר לי הזין ואני מתחיל לעשות משהו מעניין:
הופעתי בהצגה בשם עדות של עזרא ועירית דגן. מה שעשינו שם זה לשמוע את זוועות השואה מפיהם של הדור השלישי ואת הקשיים בלגדול בארץ לאחר מכן מהדור השני והמחזנו את זה.
התוצר הסופי היה מאוד מעניין ואני ממליץ בחום להשתתף לבני 15+-
אחרי שנגמר הפרויקט שוב ישבתי בחוסר מעש ואז התחלתי ללמוד לגלוש: עכשיו כל יום שישי אני גולש, לא משהו אבל גולש... זה מאוד מעניין פילוסופית גלישה, מזכיר לי את הפילוסופיה של אייקידו שהיא אומנות לחימה שמלמדת לא להילחם בכוח אלא לזרום איתו (ולהביא אותו כנגד האויב שלך). אז זה בת'אכלס גלישה, לא להילחם עם הגלים או לשחות כנגד הזרם אלא לנצל אותם כדי להרוויח מהירות. חוץ מזה שהים הוא אחד הדברים היותר יפים בעולם (ואחד מהמעטים שעדיין לא החרבנו לחלוטין). להתבונן עליו כשאתה ממתין לגל כאשר בריזה רגועה מלטפת אותך זה תענוג.
זה ספורט שגורם לך להתפעל מכוחו של הים. אני מבין למה כל תרבות כמעט הייתה לה יריאת כבוד אל הים והפכה אותו לאחד מאליה. כל יום הוא מתנהג שונה, מכה אותך בכל עוצמתו וכשאתה מצליח לרכוב עליו אתה מרגיש כאילו אילפת סוס פרא.
עכשיו נמשיך לפני שאני אסתה לחלוטין מהנושא (ואפשר לסתות הרבה יותר). אני גמרתי לאחרונה קורס 60 שעות למד"א וזהו אחד הקורסים היותר מפרכים שעברתי בחיי. זה די משעשע איך מערכת הבריאות של המדינה מצליחה להעביר יותר חומר בצורה יותר יעילה ממערכת החינוך ואף מדריך שם לא יותר מדי רציני... כל יום למדנו משמונה עד חמש וזה השאיר לנו בסביבות 5-6 שעות ללמוד למבחן שבה ביום למחרת. אבל אפילו אם היינו לומדים עד 3 כמו בבית הספר עדיין כמות החומר שהועברה הייתה מאסיבית.
אני חושב שעד עכשיו מצאתי משהו להעסיק אותי (ובהתחשב בכך שבחרתי בפיזיקה כימיה וביולוגיה במגמות נראה לי שאני באמת יהיה עמוס)... מישיאון סאקסס... יש מצב שאני אכתוב כאן לעיתים יותר תכופות... נראה...