הרבה אנשים מכירים את הבדיחה על בוגר הפילוסופיה שעובד במקדונלדס. אם נתפלסף עליה רגע היא מסמנת משהו קריטי לחברה - אנשים לא מבינים למה צריך פילוסופים.
והאמת, אפשר להאשים אותם? ברוב הפעמים כשישאלו תלמיד פילוסופיה את השאלה הזאת הוא יכנס לדיבורים על דיבורים שאומרים כלום. אולי יותר גרועים אלו שחושבים שמדעי הדשא הם התשתית המוסרית של החברה.
כשאני חושב על זה, יש סיכוי שתלמידי פילוסופיה נכנסים בעצמם לסיבוכים האלו כי הם בעצמם לא יודעים למה נועדה פילוסופיה. אחרי הכל, פילוסופים תרו אחר דברים כל כך מגוונים שלא נראה שאפשר לקטלג אותם תחת מטריה אחת. הדבר היחיד שמאפיין את כולם היא הבחירה במלה הזאת בקורות חיים.
וזאת בעיה - כי אפילו את המילה הם לא מבינים.
אתחיל בהבהרה חשובה: פילוסוף הוא לא, פשוט לא, אוהב החוכמה. זה מדהים שאפשר לפשל כל כך בתרגום המילים: סופיה ופיליה.
והאמת, אפשר להאשים אותם? ברוב הפעמים כשישאלו תלמיד פילוסופיה את השאלה הזאת הוא יכנס לדיבורים על דיבורים שאומרים כלום. אולי יותר גרועים אלו שחושבים שמדעי הדשא הם התשתית המוסרית של החברה.
כשאני חושב על זה, יש סיכוי שתלמידי פילוסופיה נכנסים בעצמם לסיבוכים האלו כי הם בעצמם לא יודעים למה נועדה פילוסופיה. אחרי הכל, פילוסופים תרו אחר דברים כל כך מגוונים שלא נראה שאפשר לקטלג אותם תחת מטריה אחת. הדבר היחיד שמאפיין את כולם היא הבחירה במלה הזאת בקורות חיים.
וזאת בעיה - כי אפילו את המילה הם לא מבינים.
אתחיל בהבהרה חשובה: פילוסוף הוא לא, פשוט לא, אוהב החוכמה. זה מדהים שאפשר לפשל כל כך בתרגום המילים: סופיה ופיליה.
נתחיל בראשונה.
המילה סופיה σοφια נמצאת בתוך מספר תנועות בתקופה של הפילוסופים היוונים. המעניינים אותנו הם הסופוסים - σοφοζ, הסופיסטיז'ים (שנקראים היום סופיסטים) σοφιστηζ והפילו-סופוסים φιλο-σοφοζ.
מקורה של המילה סופוס מהשורש האינדו אירופאי שאני ממש לא הולך לנסות לבטא sh₁p-i- שפירושו לנסות או לחקור. אם תשימו לב, המילה דומה יותר לסופוס מלסופיה. כנראה שהשניה הטיה של הראשון ובאה אחריה.
אז מה זה סופוס? סופוס זה תואר כבוד לסוג של בני אדם. אפשר לקרוא להם חכמים אבל לפי הטקסטים שקיימים נראה שהכוונה יותר לאנשים מאד מוכשרים באורחות שונים.
navigation (Hesiod, Erga 649, Archilochus, fr. 41 D., Aeschylus, Suppl.
770) see LSJ, s.v. σοφία and σοφός, and GLADIGOW 1965, 9 ff.; for weaving (Anacreon fr. 109 B.) and vasepainting
POLLITT 1974, 22n28 [p. 93]; for horseriding (Alcman fr. 2.2 D.) GLADIGOW 1965, 12
כלומר כנראה שסופוס מתייחס לאנשים שהתמחו במשלח שלהם.
וזו אחת הבעיות הראשונות בהגדרה המקובלת: חכם או wisdom הוא לא סופוס. המקור של wys הוא ה... דבר הזה *weyd- שפירושו להראות. בעוד זה sh₁p-i- אומר להבחין.
למעשה הבסיס של סופיה הרבה יותר אמפירי ממה שאנחנו משתמשים היום והוא די רחוק מהמילה 'חכם'.
המילה השניה - פיליאו מקורה מפילוס ופירושה רעות או חברות.
התרגום לשנייה אפילו יותר מוזר כי יש מילה ממקור יווני באנגלית שמתורגמת לכך ישירות - affection או affiliation בעוד love במקור מגיע מתשוקה. פיליאוס יותר קשור להרמוניה עם משהו.
לכן פילו-סופוס הוא עמית המומחים.
המילה השניה שחשוב שנכיר היא סופיסטיז' σοφιστής שממנה הגיע הביטוי סופיסט או sophist. המילה מגיעה מסופיז'ו σοφίζω עם סיומת -τής. טיז' דומה ל-ity האנגלי, כלומר sophisty או נוהג כמו המומחים.
היווצרות המילה סופיסט היא שלב מעבר חשוב בחברה היוונית. הסופוס הוא כישרוני במשהו, אך הסופיסט מייצג קונספט מופשט של כישרוניות בדברים או במילים אחרות, חוכמה. הסופיסט לא מחויב להפגין איכות גבוהה במקצוע ספציפי או לצורך העניין אף מקצוע, הוא מה שנקרא 'איש אשכולות'.
כיצד זה קרה?
בעבר אצילים שלחו את ילדיהם ללמוד אצל בעלי מקצוע דברים חשובים - רכיבה, רטוריקה, לחימה. וכשם שבחברה המודרנית התפתחה שכבה של מורים, מופרדת מאנשי המקצוע, הסופיסטים הפכו זאת למשלח לחנך ילדים להיות אזרחים נאותים. קצת כמו שמערכת החינוך בהדרגה החלה לחנך ילדים לערכים מעבר למקצועות הליבה.
רוב הסופיסטיז'ים עסקו ברטוריקה, כלומר אומנות השכנוע והדיבור.
כיצד זה קרה?
בעבר אצילים שלחו את ילדיהם ללמוד אצל בעלי מקצוע דברים חשובים - רכיבה, רטוריקה, לחימה. וכשם שבחברה המודרנית התפתחה שכבה של מורים, מופרדת מאנשי המקצוע, הסופיסטים הפכו זאת למשלח לחנך ילדים להיות אזרחים נאותים. קצת כמו שמערכת החינוך בהדרגה החלה לחנך ילדים לערכים מעבר למקצועות הליבה.
רוב הסופיסטיז'ים עסקו ברטוריקה, כלומר אומנות השכנוע והדיבור.
למה כל זה משנה? ובכן בראש ובראשונה כדי להבין מה אפלטון, אחד מאבות הפילוסופיה, בכלל רוצה להבהיר בכתביו. הרבה מהטקסטים האפלטוניים נועדו לנגח את הסופוסיטיז'ים ולהציג את הפילוסופוסים כהיפוכם.
כך למשל הטקסט גורגיאס, שקראוי על שם אחד הסופיסטיז'ים הכי מפורסמים, בו סוקרטס משווה בין רטוריקה, נקודת המיקוד של הסופיסטים, ובישול. לא בצורה חיובית. הטבח, לדבריו של סוקרטס, לא מייצר מזון שטוב לאדם לטווח הארוך, אלא רק מטיב עם חושיו. כך גם הרטוריקן לא טוב לאדם לטווח הארוך, הוא רק מנעים אוזנו עם מילים יפות. אחרי הכל, רטוריקה היא אומנות השכנוע, ואין בה מיקוד בבנייה של טיעונים חזקים. אבל המסר של הקטע הולך עמוק יותר.
ב'התנצלות' סוקרטס מסביר שהוא לא רואה בעצמו אדם חכם למרות שהאוראקל תפסה אותו כחכם באדם. הוא חיפש להפריך זאת בכך שפנה לאנשים שונים כדי להוכיח שהם חכמים ממנו אך היתוודה כל פעם שהתפיסה שלהם חלשה ומלאה סתירות עד שלבסוף היה עליו להודות שהוא החכם שבהם.
כך למשל הטקסט גורגיאס, שקראוי על שם אחד הסופיסטיז'ים הכי מפורסמים, בו סוקרטס משווה בין רטוריקה, נקודת המיקוד של הסופיסטים, ובישול. לא בצורה חיובית. הטבח, לדבריו של סוקרטס, לא מייצר מזון שטוב לאדם לטווח הארוך, אלא רק מטיב עם חושיו. כך גם הרטוריקן לא טוב לאדם לטווח הארוך, הוא רק מנעים אוזנו עם מילים יפות. אחרי הכל, רטוריקה היא אומנות השכנוע, ואין בה מיקוד בבנייה של טיעונים חזקים. אבל המסר של הקטע הולך עמוק יותר.
ב'התנצלות' סוקרטס מסביר שהוא לא רואה בעצמו אדם חכם למרות שהאוראקל תפסה אותו כחכם באדם. הוא חיפש להפריך זאת בכך שפנה לאנשים שונים כדי להוכיח שהם חכמים ממנו אך היתוודה כל פעם שהתפיסה שלהם חלשה ומלאה סתירות עד שלבסוף היה עליו להודות שהוא החכם שבהם.
שימו לב שסוקרטס, שאמנם מגדיר את עצמו כפילוסוף, האמין ש'אינו חכם לא בדבר גדול ולא בדבר קטן'.
פילוסוף יכול להיות חכם, כשם שהתברר שסוקרטס חכם, אבל זה לא הכרח.
מה שכן אינטגרלי לפילוסוף היא ההיקשרות עם מומחים.
זה מביא אותנו לדבריה של דיאוטימה, אחת המורות של סוקרטס המופיעה במשתה האפלטוני.
אנחנו טועים להאמין לפעמים שאנחנו אוהבים אנשים בגלל תכונות שיש להם שיש, או שאנחנו רוצים שיהיו, לנו. כשאדם נחמד, או חכם. אבל דיאוטימה מסבירה שלא, אנחנו נמשכים לאדם שיכול להוות כור חם עבורנו.
למשל: אדם אוהב אישה מאד יפה. זה לא אומר שהוא רוצה להיות יפה כמו האישה, אלא שיופיה מקרין חום שמסב לו עונג.
דיוטימה מרחיבה את הטיעון ואומרת - כולנו רוצים לשאוף לחיות לנצח. הגוף שלנו זמני, לכן אנו מחפשים דרכים להנציח את עצמנו באמצעים אחרים. כתיבה של חיבורים גדולים, הולדת צאצאים. המשיכה שלנו לאדם אחר נובעת מכך שהוא יכול להוות רחם לדבר שיהפוך אותנו לנצחיים.
אם זה ילד בין אדם לאישה, או רעיון חשוב בין תלמיד למורה.
דוגמה זו היא מכה לסופוסטיז'ים. דיוטימה למעשה מבהירה שניסיון ההידמות שלהם לסופוסים מגוחך. כן, הם נמשכים אליהם, אבל הם צריכים לראות את משיכתם כפי שהפילוסופוס רואה. רגע. בשביל מה הם צריכים להידמות לסוקרטס? האם היו לסופוסטיז'ים ולפילוסופוסים אותה מטרה? ומה בכלל הדרך שסוקרטס מציע בצורה מעשית?
נחדד רגע את הסופוס - אמרנו שאלו היו אנשי מקצוע, אבל הם היו פסגת המקצוע. וזאת למה? מה ההבדל בין סופוס לסתם נגר? גם זה נכתב במונולוג של דיוטימה.
סוקרטס שואל האם יש משהו בין הטיפש לסופוס?"
ודיוטימה עונה:
"You know, of course, that to have correct opinion, if you can give no reason (logos) for it, is neither full knowledge"
"τὸ ὀρθὰ δοξάζειν καὶ ἄνευ τοῦ ἔχειν λόγον δοῦναι οὐκ οἶσθ᾽"
ה'דעה הנכונה' מתייחסת להבנות אינטואיטיביות שנכונות תמיד. לדוגמה הצורה בה כולנו מקבלים לוגיקה.
בעל המלאכה הפשוט מכיל את הדעה הנכונה במלאכתו, אבל הסופוס יכול להציגה עם לוגוס.
ב'לוגוס' הכוונה לנסח במילים את צורת הביצוע עצמה. בכך כמובן הסופוס שולט במלאכתו ברמה גבוהה בהרבה מבעל המלאכה הפשוט.
כעת ניתן גם להבין את הצורה בה הסופיסט מנסה להידמות לסופוס. הוא מתמקד רק בלוגוס, כלומר כותב המון על צורת הביצוע של דברים.
חשוב לציין שסוקרטס קורא בחיבור זה לדיוטימה סופיסטית. אבל לא כגנאי, סופיסט התייחס למורים שמרבים בדיבור.
אבל יש בעיה בדרכו של הסופיסט שנרמז עליה בגורגיאס. הבישול מושווה שם לרפואה. כל אומן משתפר על פי החיוויים המוצגים בפניו. אומן הבישול משתפר בבישול בכך שהוא רואה אלו מאכלים מסבים עונג לצרכן, הרופא משתפר בכך שהוא רואה מה משפר את מצבו הפיזי לטווח הארוך. ניתן לומר אפילו שהרופא מסנן את עבודתו לפי לחצי הטבע, בעוד הטבח פונה לחושים בסיסיים של האדם. הסופיסט, לעומת הסופוס, אינו בורר את עבודתו לפי הטבע כי אינו בעל מלאכה, לכן הנאומים שלו יכולים להישפט רק על פי כמה טוב הם נשמעים למאזין.
ברפובליקה, אפלטון טוען שהפילוסוף הוא היחיד שמסוגל לגשת אל עולם האידיאות, מונח שלא אכנס אליו לעומק פה, ובגורגיאס הוא מציג את הפילוסופיה כהקבלה לרפואה. הפילוסופיה היא אמצעי לגבש לוגוס, בדומה לסופוסים, אבל בסיסי יותר, רחב יותר, כזה המתאים לכל סופוס.
אך לשם כך הוא צריך את הסופוסים עצמם שייצגו עבורו קשר חזק עם המציאות.
המתודולוגיה של סוקרטס לעשות זאת הייתה על ידי מציאת סתירות ובעיות עם הנחות יסוד בתפיסות של אנשים שונים, חכמים שונים, ומשם לפרק את תפיסתם ולבנות תפיסה חדשה תחת עקרונות בסיסיים יותר.
כך עשו גם רבים אחרים בהיסטוריה, עד אפילו ימי הפילוסופיה המודרנית.
חשוב לציין: לא כל הסופוסטים עסקו ברטוריקה, אבל זו הייתה למעשה ביקורת נחרצת של אפלטון ונבואת פורענות כנגדם. רבים מהסופוסטים באמת לא רק שאיבדו קשר עם המציאות, אלא אף החלו לטעון שאין שום קשר עם המציאות - דובקים ברלטביזם מוסרי, ובכך שאין אמת.
ובימינו אנו? האם אפשר לומר שמשהו השתנה במגרש? או שמא אותם אנשים שקוראים לפוסט מודרנה בימינו הם הסופיסטים של אז? ומי הם הפילוסופים אם כן?
כשמסתכלים על פיזיקאים כסופוסים, אנשי מקצוע מוכשרים שעשו את עבודתם, איינשטין לפתע נגלה כפילוסוף. עבודתו התבססה על האזנה לבעיות שלהם עם הפרדיגמה הקיימת ואז ניסוח של אחת חדשה, פונדמנטלית יותר. מסיבה זו הוא היה מסוגל לקצור הישגים בגיל כה צעיר. הוא לא היה ממש פיזיקאי.
כך גם טיורינג במחשבים.
אני לא רומז שכל הפילוסופים איבדו קשר עם התנועה העתיקה, רבים מהם מצוינים וחריפים, אך המאבק של היוונים נשכח עם השנים, יחד עם היוונית העתיקה. ואיתו הלקח שאפלטון ניסה להעביר.
זה מביא אותנו לדבריה של דיאוטימה, אחת המורות של סוקרטס המופיעה במשתה האפלטוני.
אנחנו טועים להאמין לפעמים שאנחנו אוהבים אנשים בגלל תכונות שיש להם שיש, או שאנחנו רוצים שיהיו, לנו. כשאדם נחמד, או חכם. אבל דיאוטימה מסבירה שלא, אנחנו נמשכים לאדם שיכול להוות כור חם עבורנו.
למשל: אדם אוהב אישה מאד יפה. זה לא אומר שהוא רוצה להיות יפה כמו האישה, אלא שיופיה מקרין חום שמסב לו עונג.
דיוטימה מרחיבה את הטיעון ואומרת - כולנו רוצים לשאוף לחיות לנצח. הגוף שלנו זמני, לכן אנו מחפשים דרכים להנציח את עצמנו באמצעים אחרים. כתיבה של חיבורים גדולים, הולדת צאצאים. המשיכה שלנו לאדם אחר נובעת מכך שהוא יכול להוות רחם לדבר שיהפוך אותנו לנצחיים.
אם זה ילד בין אדם לאישה, או רעיון חשוב בין תלמיד למורה.
דוגמה זו היא מכה לסופוסטיז'ים. דיוטימה למעשה מבהירה שניסיון ההידמות שלהם לסופוסים מגוחך. כן, הם נמשכים אליהם, אבל הם צריכים לראות את משיכתם כפי שהפילוסופוס רואה. רגע. בשביל מה הם צריכים להידמות לסוקרטס? האם היו לסופוסטיז'ים ולפילוסופוסים אותה מטרה? ומה בכלל הדרך שסוקרטס מציע בצורה מעשית?
נחדד רגע את הסופוס - אמרנו שאלו היו אנשי מקצוע, אבל הם היו פסגת המקצוע. וזאת למה? מה ההבדל בין סופוס לסתם נגר? גם זה נכתב במונולוג של דיוטימה.
סוקרטס שואל האם יש משהו בין הטיפש לסופוס?"
ודיוטימה עונה:
"You know, of course, that to have correct opinion, if you can give no reason (logos) for it, is neither full knowledge"
"τὸ ὀρθὰ δοξάζειν καὶ ἄνευ τοῦ ἔχειν λόγον δοῦναι οὐκ οἶσθ᾽"
ה'דעה הנכונה' מתייחסת להבנות אינטואיטיביות שנכונות תמיד. לדוגמה הצורה בה כולנו מקבלים לוגיקה.
בעל המלאכה הפשוט מכיל את הדעה הנכונה במלאכתו, אבל הסופוס יכול להציגה עם לוגוס.
ב'לוגוס' הכוונה לנסח במילים את צורת הביצוע עצמה. בכך כמובן הסופוס שולט במלאכתו ברמה גבוהה בהרבה מבעל המלאכה הפשוט.
כעת ניתן גם להבין את הצורה בה הסופיסט מנסה להידמות לסופוס. הוא מתמקד רק בלוגוס, כלומר כותב המון על צורת הביצוע של דברים.
חשוב לציין שסוקרטס קורא בחיבור זה לדיוטימה סופיסטית. אבל לא כגנאי, סופיסט התייחס למורים שמרבים בדיבור.
אבל יש בעיה בדרכו של הסופיסט שנרמז עליה בגורגיאס. הבישול מושווה שם לרפואה. כל אומן משתפר על פי החיוויים המוצגים בפניו. אומן הבישול משתפר בבישול בכך שהוא רואה אלו מאכלים מסבים עונג לצרכן, הרופא משתפר בכך שהוא רואה מה משפר את מצבו הפיזי לטווח הארוך. ניתן לומר אפילו שהרופא מסנן את עבודתו לפי לחצי הטבע, בעוד הטבח פונה לחושים בסיסיים של האדם. הסופיסט, לעומת הסופוס, אינו בורר את עבודתו לפי הטבע כי אינו בעל מלאכה, לכן הנאומים שלו יכולים להישפט רק על פי כמה טוב הם נשמעים למאזין.
ברפובליקה, אפלטון טוען שהפילוסוף הוא היחיד שמסוגל לגשת אל עולם האידיאות, מונח שלא אכנס אליו לעומק פה, ובגורגיאס הוא מציג את הפילוסופיה כהקבלה לרפואה. הפילוסופיה היא אמצעי לגבש לוגוס, בדומה לסופוסים, אבל בסיסי יותר, רחב יותר, כזה המתאים לכל סופוס.
אך לשם כך הוא צריך את הסופוסים עצמם שייצגו עבורו קשר חזק עם המציאות.
המתודולוגיה של סוקרטס לעשות זאת הייתה על ידי מציאת סתירות ובעיות עם הנחות יסוד בתפיסות של אנשים שונים, חכמים שונים, ומשם לפרק את תפיסתם ולבנות תפיסה חדשה תחת עקרונות בסיסיים יותר.
כך עשו גם רבים אחרים בהיסטוריה, עד אפילו ימי הפילוסופיה המודרנית.
חשוב לציין: לא כל הסופוסטים עסקו ברטוריקה, אבל זו הייתה למעשה ביקורת נחרצת של אפלטון ונבואת פורענות כנגדם. רבים מהסופוסטים באמת לא רק שאיבדו קשר עם המציאות, אלא אף החלו לטעון שאין שום קשר עם המציאות - דובקים ברלטביזם מוסרי, ובכך שאין אמת.
ובימינו אנו? האם אפשר לומר שמשהו השתנה במגרש? או שמא אותם אנשים שקוראים לפוסט מודרנה בימינו הם הסופיסטים של אז? ומי הם הפילוסופים אם כן?
כשמסתכלים על פיזיקאים כסופוסים, אנשי מקצוע מוכשרים שעשו את עבודתם, איינשטין לפתע נגלה כפילוסוף. עבודתו התבססה על האזנה לבעיות שלהם עם הפרדיגמה הקיימת ואז ניסוח של אחת חדשה, פונדמנטלית יותר. מסיבה זו הוא היה מסוגל לקצור הישגים בגיל כה צעיר. הוא לא היה ממש פיזיקאי.
כך גם טיורינג במחשבים.
אני לא רומז שכל הפילוסופים איבדו קשר עם התנועה העתיקה, רבים מהם מצוינים וחריפים, אך המאבק של היוונים נשכח עם השנים, יחד עם היוונית העתיקה. ואיתו הלקח שאפלטון ניסה להעביר.
