על שפה והצורה שהיא משפיעה על מחשבתנו:
הייתה תקופה שרצה איזו הגדרה של מיהו למילה פשיזם שעגונה במספר קריטריונים, לרוב נצמד לה איזה מלל מזועזע כמה ישראל היא מדינה פאשיסטית. עשיתי מה שאני בדרך כלל עושה וחיפשתי את המקור האטימולוגי של המילה. הורגלתי שהמקור האטימולוגי מסייע להגדיר אותה היטב.
אך לצערי לאותה המילה אין שום משמעות פוליטית. מוסוליני הקים את המפלגה הפאשיסטית וזה היה השימוש הראשוני בפאשי בתור איזם. המילה במקור מתארת סמל נפוץ במערב של גרזן המוקף בידי מקלות המאוגדים באמצעות חבל. אך ממוסוליני והלאה, המילה המשיכה וקיבלה כל משמעות שהדובר רצה לשלטון עריצי, גם אם הקשר מנותק מהמבנה אליו המפלגה הפאשיסטית של מוסוליני ייחלה.
באותו רגע הבנתי את אותם פילוסופים הטוענים שההגדרה של המילה תלויה בקונטקסט, ולא לחיוב.
בואו ניקח את העברית, בה רוב המילים מקורן ממבנה שורשי וקל נורא למצוא מקורות למילים רבות. קל למעשה לחזור לשורשי השפה ולהנביט משם את משמעות המילה ולהסיק האם השימוש בה נכון או שגוי. קרה לי לפני מספר חודשים שהצימוד סיבה-תוצאה נשמע לי משונה. סיבה מלשון סב. מה הקשר בין מסובב למשהו שיוצא? כך למדתי שהצימוד המקורי היה סיבה ומסובב והשימוש במילה תוצאה הוא מאוחר מאוד, ייתכן כתרגום לcause-effect. הצימוד השגור יותר היה גורם-תוצאה.
גם ביוונית אגב יש את הקשר הזה. מי לעזאזל יודע את מקור המילה תיאוריה באנגלית? יש עוד את החשש שיקשרו בין theos ל-theory. אבל theory זה במקור teoria ומקורה מהמילה tea הנהיגת - te'a (תיאה) שהיא לראות ואיזה יופי, יש לנו היגיון במילה גם בלי קונטקסט.
פתאום הבחנתי בהבדל בין שפות שעגונות בשורשים ובניינים לבין שפות שהחליטו ביום בהיר לאמץ מילה כי היא התאימה לצרכיהן. והרי כך נפוץ השימוש במילה פאשיזם כאילו זה אומר משהו, כך נפוץ השימוש בעברית במילים ממקור לועזי, אף על פי שיש להן תכופות תחלופות נאותות. למה לומר 'סיידר תפוחים' כאשר זה מתורגם ישירות ל'שכר תפוחים'? ומאיפה הגיעו כל הלועזיים האלה לישראל? למה אליזבת כשזה תרגום נוצרי לאלי שבע? ג'ואנה ולא יוחנה?
ולמה זה כך? האם חשבתם למה אנחנו משתמשים בביטוי 'יא אללה' כשיש לנו כל כך הרבה תרגומים יעילים לכך? 'כוס עמק', 'פאק', כל אלו מילים ממקורות חיצוניים שממלאים ריק. ולא ריק לוגי. ייתכן אקוסטי, אולי אסוציאטיבי, אבל זה יוצר שפות שבהן מילים עומדות בפני עצמן ולא המילה עצמה חשובה, אלא הצירוף שלה.
לאחרונה קראתי את המיתוס של סיזיפוס המהולל והתאכזבתי. זה היה זבל. וזה לא זבל כי הנקודות שלו לא נאות, אלא שהוא כותב פסקאות על גבי פסקאות בצורה ציורית רעיונות שאפשר להכיל בכל כך הרבה פחות משפטים. אך הטקסט נכתב בצרפתית, וצרפתית היא בדיוק מאותן שפות עליהן אני מדבר. וכאשר כל מילה צריכה קונטקסט כדי להיות קוהרנטית, האם זה פלא שצריך תשעה קריטריונים לא מגובשים כדי להגדיר פאשיזם? שצריך שורות על גבי שורות כדי להבהיר נקודה? הרי למילה יש רק הקשר אסוציאטיבי למילים אחרות, ומאום אחר.
ואולי השפה עצמה זורמת יותר אצל אנגלים וצרפתים, אולי העובדה שלמילה אין הקשר יחיד מובילה לכך שאפשר לבחור את המילים כך שיתחברו למוזיקה, הצללה ערבה שנעדרת מיוונית ועברית מרובות הקיטועין הנובעים מכך שיש מקום וזמן לכל מילה. ומנגד, אותן שפות מקוטעות יוצרות משפטים ברורים שמאפשרים התנסחות לוגית יעילה, דבר נחוץ יותר לפילוסופיה ומדע.
ואז נתקלתי בקונספט של שפות אנאליטיות מול סינטתיות בבלשנות. שפה סינטתית היא שפה בה למבני בסיס יש המון הטיות שונות לצרכים שונים ואילו אנאליטית מכילה הרבה מבני בסיס עם מעט הטיות לכל אחד.
שפות אנאליטיות מצריכות הרבה יותר מילים לביטוי משמעות כדי להכנות למילה הבודדת את הקונטקסט הברור שלה. במילים אחרות, נדרשת יותר השקעה לאותה מטרה.
קשה לי להכריע את הדיון פה. בהחלט ניתן לראות שזה משפיע על צורת החשיבה והעבודה עם שפה. זה אפילו יכול ליצור השלכות חברתיות מאוד עוצמתיות. וכל זה רק מהצורה בה אנו מדברים
ואז נתקלתי בקונספט של שפות אנאליטיות מול סינטתיות בבלשנות. שפה סינטתית היא שפה בה למבני בסיס יש המון הטיות שונות לצרכים שונים ואילו אנאליטית מכילה הרבה מבני בסיס עם מעט הטיות לכל אחד.
שפות אנאליטיות מצריכות הרבה יותר מילים לביטוי משמעות כדי להכנות למילה הבודדת את הקונטקסט הברור שלה. במילים אחרות, נדרשת יותר השקעה לאותה מטרה.
קשה לי להכריע את הדיון פה. בהחלט ניתן לראות שזה משפיע על צורת החשיבה והעבודה עם שפה. זה אפילו יכול ליצור השלכות חברתיות מאוד עוצמתיות. וכל זה רק מהצורה בה אנו מדברים
