יום שני, 8 בספטמבר 2014

חדשות חדשות חדשות

יש נטייה אצלנו במשרד בבסיס לפתוח את הטלויזיה לתוכניות הבוקר ולחדשות. זה מטמטם אותי.
הם תמיד מרכיבים מחדש מידע שכבר נטחן עשרות פעמים עוד בעיתון של הבוקר בלי שום שינויים.
מה שעצוב בעיני היא התחרות המאוד קטנה שיש לצופה בארץ כשזה נוגע לחדשות.

יש לנו כעיקרון שני ערוצי טלויזיה מסחריים באמת שמתחרים על הצופה (בגלל רגולציה עצומה ומטופשת מהבית הסוצאליסטי שלא פותח מקום לתחרויות בארץ). הם מציגים קו אידאולוגי די זהה ומתקשים מאוד לחרוג ממנו. הרי בשביל מה? כדי למכור עדיף להיות קרוב ככל האפשר לדעת הרוב. הרוב לא ירצה לראות דברים שיחרגו מהעולם שלו יותר מדי. תאמר שחרא פה יותר מדי והוא עלול להרגיש לא נוח שהוא גר פה, תציג כמה הצבא פועל בצורה לא יעילה והוא עלול לפחד שאינו בטוח, תסביר שהילדים נחטפו על ידי זרוע שפועלת בצורה עצמאית ועם קשר רפוף לחמאס ושייתכן וזו הייתה תגובה שלהם לרצח של צהל של שני פלסטינים בלי סיבה שקדמה בחודש למבצע והוא עלול לפקפק באמונה שלו. זה משהו שהוא לא רוצה.
כמו במחזה היווני, האזרח מחפש אישרור ערכים. הוא פותח טלויזיה כדי שיספרו לו מה שהוא כבר יודע.
אין בזה משהו להתבייש בו. גם אתם וגם אני עושים את זה. מעט מאוד אנשים שאני מכיר מצטרפים לקבוצות בפייסבוק שלא מתיישרות עם האמונות שלהם.
פמניסטית תעדיף לשמוע על פגיעה בזכויות נשים וכמה שזה נורא מאשר מיזוגן או אדם משלום הגבר במשפחה ולפעמים גם מאדם שאינו מאמין שיש פגיעה בזכויות נשים שיסבירו את המאורעות מהצד שלהם ויתעדו דברים אחרים.
אבל בזמן שלפתוח קבוצה בפייסבוק זה חינם ופשוט ולכן יש כמות קבוצות בפייסבוק לפחות ככמות האידאולוגיות והאמונות בציבור ( פלוס הבטחות לציצים של בר רפאלי למי שנותן לייק ), ערוץ מסחרי עולה כסף ועובר פיקוח.
בשוק קצת יותר פתוח ויותר גדול, יקומו ערוצים "אוכלי נבלות" שיעדיפו לא להתחרות עם הערוצים החזקים והיקרים על הנתח הגדול והעסיסי של האוכלוסייה ויעדיפו ללקט מהשוליים של הציבור. אוכלוסיות שהקול שלהן לא משודר בטלויזיה היקרה.
לא פעם זה הסיפור של עיתון הארץ. מעוז השמאל.
זה גם הסיפור של מפלגות רבות שמעדיפות לייצג צדדים שוליים עבור מנדטים. זה גם יכול להכניס כסף לא רע.
חדשות לחרדים, חדשות לשמאל הקיצוני, חדשות לשמאל המתון וחדשות לימין.
זה ייטיב כמובן עם האדם הממוצע שמחפש אישרור ערכים. ככל שהמידע יותר קרוב לאידאולוגיה שלו, כך הוא יעדיף לצרוך אותו יותר.

אבל זה ייטיב גם עם חולירעות כמוני. יש אנשים שפשוט חווים בחילה מהחזרה והקידוח על אותו מידע שוב ושוב.
חלק מהבעיה הוא כמובן שאין להם מידע חדש להוסיף ומנגד, הם חייבים לשדר. חדשות זה מכרה זהב שצריך למצות אותו עד הסוף. גם אם אין מה לפרסם.
חלק אחר מהבעיה הוא שאין מידע חדש מהקו האידאולוגי הנפוץ. לא ישדרו בערוץ 10 נתונים של בצלל.
עכשיו תבינו, יש לי תחביב חנוני במקצת. אני לפעמים נכנס לקבוצות מנוגדות לחלוטין לשלי אידאולוגית רק לשם וויכוח. כדי לשמוע את הדעה הנגדית, ללמוד את הטיעונים שלהם. ככה מקבלים מידע ומפיקים דעה מאוזנת.
אנשים לפעמים לועגים לטיעונים של סססמולנים. זה נשמע מגוחך כי הם לא באמת הקשיבו לטיעונים של שמאלנים. הם תוקפים איש קש שמוצג בחדשות של סמולן קיצוני. לפעמים גם יציגו איזה חכ מגוחך מהשמאל או פעיל הזוי.
זה לא הוגן, חכים הם אנשים מגוחכים בכל קו אידאולוגי.  כדי להשיג תמיכה רחבה צריך להוזיל את הטיעונים ולהפוך אותם לפופוליסטים ככל האפשר. למכור טקסטים מוכרים ופשטניים. לא משנה מאיזה מחנה פוליטי אתה. כל מחנה מורכב מעדר של מטומטמים.
רוצים שמאל אמיתי? לכו לארגוני שמאל, דפים של שמאלנים וחברים שמאלנים ותחלצו מהם את הטיעונים שלהם. לרוב למחנה יש טיעונים די זהים.
תאמינו לי שהוא לא כזה פשוט לעבוד איתו.
יש בעיה גם בגישה שלי. מחקרים מראים שכאשר ניגשים לדיונים עם דעה מסוימת ובמיוחד אינטרנטיים אנחנו נוטים לצאת מהם עם דעה מוקצנת שלנו. (לקוח מהקטע הנל הבהחלט מעניין:  http://mada-duh.com/2014/07/38) אני לא רוצה להקצין דעה, אני רואה להגיע לאמת.
אין מה לעשות, אנחנו עבדים של האמונות שלנו. כבר ראינו מה הן יכולות לעשות. זה לא פעם מסתיים באסון ולא פעם בהצלחה.
כנראה שהפיתרון הכי טוב לזה הוא לגשת לדיונים בחשיבה לוגית, ביקורתית גם לצד שלך וגם לצד השני, להתבסס על מקורות אמינים, להציב לך סטנדרטים לזניחת הדעה שלך וקבלת הדעה המנוגדת וכלים מהסוג הזה.
חסרון נוסף בגישה זו שלי היא, כפי שכתבתי, שהרוב מציג בדרכ את הטיעונים הפחות טובים.
אני התדיינתי המון עם דתיים. גם בפייסבוק וגם מחוץ לו. אני מכיר טיעונים שלהם לא רע בכלל.
לא קראתי את הספרות הבריאתנית הכבדה. לא התמודדתי מול המספרים החזקים.
אני בדרך כלל מחפש מתדיינים ברמה כשאני ניגש לכך. אבל גם אז זה ביחס לבלילה הבינונית הכללית. ביחס לסופרים זה כלום.
זמן רב אחרי שהפסקתי להתעניין בטיעונים דתיים נתקלתי בהוכחה של דקארט מסודרת להפליא בעד אלוהים והיא הייתה יפה. כושלת אבל יפה מאוד.
גם בטבעונות זה כך. התחלתי לקרוא בנושא ולהתעניין. הטיעונים הבאמת קשים והטבעונים הבאמת איכותיים רחוקים ממני. ייקח לי זמן עד שאגיע לדעה טובה בנושא.
אני מנסה פעמים רבות לסייג את הדעה שלי ולחפש כשלים באמונות שלי.
אם כך, יתרון נוסף הוא שהציבור יחשף לספקטרום רחב של טיעונים עם יותר ערוצי חדשות.
זה יאתגר קצת יותר את המוח של הצופה. זה טוב. אני לא מחפש חדשות כדי לכבות את הראש ולהנהן מול המסך בהסכמה מטומטמת. בשביל זה אני רואה איך פגשתי את אמא שלך. אני רואה חדשות כדי ללמוד (מצד שני אני לא באמת רואה חדשות... נגיע לזה).

אבל הבעיה הבאמת גדולה, זאת שממש מפריע לי עם החדשות והאמת שגם עם קבוצות בפייסבוק (מתדיינים זה לחוד, הם עשויים לתפקד אחלה), זה שאין להם מושג על מה הם מזיינים את המוח.

אני זוכר שלפני כשנה עשו סיקור סוג ז' על חלב בערוץ 10.
זה שיגע אותי. הכרתי את כל המרואיינים הנוכלים שהם השתמשו בהם (ראול רודריגז למשל) והטיעונים סוג ב' מטבעונים שפגשתי.

אז הם חיפשו "איפה נמצאת האמת".
הם פשוט לא טובים כל כך בזה. הם שוכחים לציין שרוב ה"קרב על החלב" הוא בין מדענים ותזונאים לאידאליסטים קיצוניים. הם שוכחים לציין שה"מחקרים" נגד התפיסה שחלב בריא מועטים וחלשים ביחס לכמות הידע שלנו על החלב (עם סייגים ידועים מראש, חלב זה לא תרופת פלא, במינונים גבוהים ובאחוזי שומן גבוהים הוא לא בריא, לא בריא מן הסתם לאנשים עם רגישות לחלב וכן הלאה, רוצים לדעת על חלב באמת? לכו לארגוני בריאות).
כשמר רודריגז אומר שרוב המאכל הוא "מוגלה" הוא מתכוון בעצם שיש בממוצע 202 אלף תאים סומטיים במ"ל חלב בישראל. שזה לא בדיוק מוגלה, לא בדיוק רוב ובתאכלס די שקר.
כשאומרים ש"לא בדקו את הטענות של מתנגדי החלב" מטעים בצורה חד משמעית את הציבור.

אדם עם קצת כלים והיכרות מסוגל להריח בולשיט.
הוא יזהה למשל ששני המרואיינים העיקריים שלהם שמייצגים את הצד המתנגד לחלב הוא רופא אלטרנטיבי בלי שום השכלה מעמיקה בתזונה (ובפועל, רופא אלטרנטיבי זה לא רופא ואין לו סמכות של רופא), אברי גלעד (בהחלט מקור סמכות לנושא החלב) ומשפחה שהפסיקה לאכול חלב. כלומר, הם לא הציגו אף מתנגד מהתחום.
גם אם היו מציגים, אדם עם הכלים היה מחפש את שמו כדי לדעת עד כמה דעתו נתמכת. הוא גם היה מביט בקונצנזוס המדעי בנושא. לרוב הקונצנזוס בתחום הוא הכי קרוב לאמת. מדע זו תעשייה מאוד ביקורתית.
אדם עם הכלים הנכונים היה בודק באמת אלו מחקרים נעשו וכמה מדויקות הטענות שלהם שמחקרים לטיעוני המתנגדים לא נבדקו. למשל... בסרטן הערמונית שאני מצטט את ויקיפדיה באנגלית:
"Several sources suggest a correlation between high calcium intake (2000 mg per day, or twice the US recommended daily allowance, equivalent to six or more glasses of milk per day) and prostate cancer"
ואם נתרגם את זה: נרמז במספר מחקרים קורלציה (ולא סיבתיות), בין צריכה גבוה של קלציום (מעבר לכמות שיש בתצרוכת המומלצת של חלב) לצריכת חלב.
זה נחמד, אבל גם מים מעל התצרוכת המומלצת עלולים להסב לך נזק. גם אוויר. גם סטייקים, קולורבי וסושי.
אדם עם הכלים הנכונים היה רואה שהשאלות שלהם את התומכים מאוד חמקמקות ונועדו כדי לא לקבל תשובה שמראה שחלב בריא. הם ישאלו האם יש אלטרנטיבות לחלב (וכמובן שיש, אתה יכול להזין את עצמך עם דיאטות שונות ומגוונות) או האם זה נכון שחלב מזיק בכמות גבוה.

עד היום אני שומע מטומטמים כמו אברי גלעד מפיצים בטלויזיה את הזבל הזה שלהם.
זה לא רק בנושא החלב. היום הוא זיין את המוח שפיתחנו טכנולוגיה לטלפתיה.
מה שבפועל פיתחו זה דרך להעביר מילה מהמוח של אדם אחד למחשב (מה שכבר מסוגלים לעשות המון זמן), לשלוח את זה דרך האינטרנט למחשב אחר ולהעביר הבזקי אור בסגנון של מורס לאדם אחר עם המסר.
במבצע התראיינו אינספור ח"כים על המלחמה. קשה לי להאמין שהיה להם איזה שהוא מידע מודיעיני או מבצעי יותר ממה שחשפו חלקים נכבדים מהאוכלוסייה. לא עדיף במקום חבורת הליצנים האלו לראיין איזה סא"ל? ואם הם לא מוכנים, לא עדיף פשוט לסתום את הפה עד שיתקבל מידע חדש ומעניין?

מה שבאמת מפריע לי זה שרוב האוכלוסייה מקבלת את הדברים האלו.
הטלויזיה מבחינתם היא דמות סמכות. יש לאנשים נטייה לקבל דברים של דמויות סמכות. הם לא ישאלו את עצמם: "דמות סמכות למה?"
רב לא מסוגל לענות לכם על שאלות מדעיות, רופא לב לא יכול לענות לכם על שאלות נוירולוגיות, פיזיקאי לא יכול לענות לכם על שאלות בתיאורית האבולוציה, אברי גלעד לא יכול להסביר לכם כלום. הוא דביל שחושב שהוא יודע עברית צחה ולא שם לב לשיבושי הלשון שלו.
קאסט החדשות גם לא ממש דמות סמכות טובה.
הם לא מבינים שום דבר במדע, לוגיקה או טענות יציבות.
הם מוכרים מדע כמו שמוכרים כל פריט מידע איזוטרי ומפגר. ככל שזה נשמע יותר נוצץ ככה זה יותר טוב. נעזוב לרגע את זה שזה עשוי להיות שגוי לחלוטין.
יותר מזה, יש להם אידאולוגיה. אין להם סיבה לספר לכם את כל האמת ורק את האמת.
יש נטייה לאנשים לשחק קצת עם האמת לשם הדעה שלהם. דתיים עושים את זה חזק.
טבעונים למשל (כן, אמרתי שטבעונים הם דתיים, עוד אכתוב את הטקסט שלי על דת ומוסר, כשאסיים את הספר), משחקים קצת עם האמת כדי לטעון שדיאטה טבעונית זה הדבר הכי בריא לאדם ביקום ושניסויים בבעלי חיים בתאכלס לא כאלה טובים.
יהודים משחקים עם האמת ומשנים קצת תיאוריות שלא נוחות להם כמו האבולוציה כדי שתתאים לגרסה המטומטמת שלהם למציאות.
יש להם גם מניעים כלכליים חזקים. כן, החדשות לא ממומן על ידי אנשים טובים. הוא ממומן על ידי חליפות.
וחליפות לא יתנו לכם לדעת דברים לא נחמדים.
אז יפטרו את הכתב שחשב לסקר משהו לא טוב או יצנזרו איזה מידע שלא צריך להגיע. אפילו ישווקו לכם איזה פוליטיקאי כי זה פשוט נוח.
מכירים את הסרט שיטת השקשוקה? יודעים מה עבר מיקי כדי לפרסם את הסרט הזה? כן כן, החארות האלו שולטים בתקשורת שלכם.
אז מה מפליא כשאין להם השכלה פורמאלית ששווה משהו ושיש להם כסף בכיס שהחדשות ברמה חרא?
ההשכלה של רוב אנשי התקשורת היא תואר בתקשורת. מה מלמדים בדיוק בתואר הזה? אתם באמת חושבים שזה הופך אדם למשכיל ובעל רצון לגילוי האמת? כי אני קראתי קצת תקשורת בחיי, זה לא נראה כך.

חבר'ה, החדשות זה חרא. זה החרא הכי בינוני שיש אצלנו.
הסיבה היחידה שאולי צריך לראות חדשות היא בשביל הפעמים המעטות שהם מחדשים. מבצעים ופוליטיקה זה משהו שהיסטוריונים, סוציולוגים ואנתרפולוגים לא מנתחים בקצב שבו הם מפורסמים. ייקח זמן עד שיצא ספר שינתח כמה מטומטם מבצע צוק איתן. וגם כשיצא, בדרך כלל נושאים חברתיים נוטים להיות מזוהמים באמונות ומחשבה דתית של הסופר שמפריע לו לנתח בצורה חפה מטיפשות את הנושא.
אף על פי כן, אולי ספרים היא הדרך הכי טובה באמת לגילוי האמת. הם יציגו אותה בצורה הכי מורכבת שלה והכי נכונה. תצטרך לקרוא יותר. בנושאים שנויים במחלוקת כמו המזרח התיכון תצטרך לקרוא מספר רב של ספרים משני הקצוות של הקשת הפוליטית כדי להגיע לאמת שנמצאת קרוב לאמצע.
הדבר השני הטוב ביותר שאתה יכול לעשות זה לראות המון חדשות. לא רק מהארץ. קיבלנו גם שבארץ אין די הבדל. CNN, NBC, חדשות 2, אל ג'זיר וכל שאר החבר'ה. אם בכלל אתה רוצה להשקיע אז תפתח עיתונים, פחות מקום להטעית הציבור במילה הכתובה. תגלה כמה פעמים הם מדברים בולשיט צרוף. תגלה עובדות שלא ידעת.
אני עושה איפה שהוא בין שניהם. משיג מספר רב של מקורות מידע אינטרנטיים, חדשותיים ועיתונאיים ומנגד קורא ספרים בנושא.
יש לי דעה די חזקה על המזרח התיכון. פחות על המבצעים האחרונים וכו'. הם לא מעניינים לי את הקצה של התחת. יותר על הסכסוך באופן כולל.

אז פה סיימתי את השנאה שלי לחדשות.
הלוואי שכל הקאסט הזה ימצא את עצמו מחוסר בית עד חודש הבא כי הם חבורה של אנשים כושלים אינטלקטואלית.

ערב טוב למי שקורא את זה.

הניתוח היומי



בואו נתחיל עם הטקסט כי הוא הדבר הכי מעניין היום.
מה יש לומר? זאת באמת האישה שאני הכי רוצה. באופן מפתיע, לא כתבתי עליה עדיין. משום מה לא העזתי. אז היא נגלית פה כעת. לא פחות ולא יותר מהדבר המדויק הזה.
הבחורה מהטינדר חמודה והכל אבל היא לא זה. אני יוצא איתה בשישי. נהנה אותו ערב. כנראה שאומר לעצמי בסוף הערב שאני אידיוט.
כעת להבנה מצמררת:
כשאני מצליב בין הטקסט הזה ל"תני לי להיות המלאך השומר שלך" ול"Purgatory" אני מגיע למסקנה על הבחורה. בצעדים האלו חיפשתי זוגיות אפלטונית. כלומר, מה שאני מחפש בזוגיות רק בלי הסקס.
פאק זה כל כך מצמרר. וכל כך גיי.
אבל זה רק חלק מזה כמובן. אני מחפש יותר ממה שביקשתי ממנה וממה שאני רוצה להציע בזוגיות עם הבחורה המושלמת.
זה נובע מדבר מאוד פשוט, אני מותש. אני מרגיש במאבק מתמשך מול כולם.
כמו אייל שמדמם כבד מול להקת זאבים, סמוראי גוסס מול צבא של רונין או אולי פשוט דון קיחוטה שבור ועייף מול תחנות הרוח המרושעות.
אני מאוד אוהב את זה. את הבידוד החברתי שיצרתי לעצמי, המקום הזה להכיר את עצמי. אבל חסר פה משהו. חסר מישהו שישמע אותי וחסר לי קשרים אמיתיים לפעמים.
זה לא שאין לי אינטרקציה עם אנשים. יש לי יותר מדי ממנה. זה שאין לי אינטרקציה מהסוג שאני רוצה ועם מיעוט האנשים שאני מחפש. אני בבדידות אמיתית. אפילו לאחותי אני לא מספר דברים שקורים לי. היא מעורבת מדי בפוליטיקה משפחתית.
ושוב, אני נהנה להכיר את עצמי, לעבוד רק עם עצמי, להתאמן וכו'. פשוט לפעמים חסר לי אותו אדם שישמע את קולי ואני את קולו.
אני מחפש מישהו להתנחם עליו עם הקשיים שלי ושהוא יתנחם עלי.
אני לא מסוגל לחכות עד שאותה בחורה תגיע ותעשה לי את העולם מאושר. היא תגיע. אני בטוח בזה. עוד בשנה הזאת. אני אמצא אותה גם אם אצטרך להפוך מערכות זוגיות, טינדר וברים.
אולי זאת הבחורה שאני יצאתי איתה פעם אחת ואצא איתה.
אני צריך אבל עכשיו את הדבר הזה. אני צריך עכשיו משהו להישען עליו לפני שכל הקיבה שלי תישפך על הרצפה.

ובכן, זה זה.
בהחלט מעניין. בהחלט השתקפות טובה.

הדבר הבא: ביצעתי שינויים פה.
דבר ראשון החלפתי את השם. האמת שלי מייצג משהו מאוד חזק בי. אני תמיד מחפש את אותה אמת. הבלוג הזה נועד בהתחלה כדי לכתוב בצורה מסודרת את כל האמת הזאת.
אבל הוא לא מציג את האמת רק. הוא לא מציג את הדעה שלי על העולם. הוא מציג המון פעמים את הדברים הפנימיים שמתחוללים בי. "האמת שלי" זה רק חלק מזה.
למה מחילת הארנב?
בווצאפ דיברתי עם הבחורה על אליס בארץ הפלאות. ספר שהשפיע עלי מאוד במחשבה המתמטית והפילוסופית.
היא ציינה שיש פרשנות אחת מטופשת שלו.
אתם מבינים, אליס בארץ הפלאות עבר הרבה טיפשים שחושבים שהסופר התכוון לכל מיני דברים מטופשים:
יש את הרדודים שחושבים שמדובר בטריפ על סמים או אונס של ילדה קטנה, יש את הדושים שחושבים שמדובר בפירוש של קרול למאבק בין הדתות האברהמיות, יש שרואים את זה כביקורת על החינוך בבריטניה באותה תקופה (האמת שהאחד הזה עושה יחסית הגיון לא רע, לואיס גם כתב מספר ספרים בנושא).
מה הפרשנות שלי? האמת אף פעם לא התעסקתי בזה. פשוט קראתי דעות של אחרים והחלטתי לאמץ את כולן במידה מסוימת.
אם באמת אצטרך לקחת פרשנות אז זה מאוד פשטני. בעיני אליס בארץ הפלאות זה צניחה לעולם של המתמטיקאי והפילוסוף שכתב אותו מנקודת מבט של אחת הילדות שנהג לבלות איתה. הטירוף הפנימי שלו. התודעה והתת מודע שלו.
אני אוהב את הפרשנות הזאת. קרול שזר בספר המון מהעולם המתמטי הדפוק שלו. אחד מהעברות היותר יפות של הספר למדיה אחרת בעיני הוא American McGee's Alice.
הארטווק כל כך יפה והרעיון כל כך טוב. אליס בסיפור היא נערה שאיבדה את שפיותה בגלל טראומה והמסע בארץ הפלאות הוא התמודדות שלה עם דמויות מבוגרות מאיימות מהמציאות.
אבל משום מה לתעשיית משחקי המחשב קשה ליצור משחקים ברמה בוגרת ואיכותית של קולנוע.
נקווה שככל שהתעשייה תתבגר כך הם יצלחו יותר. כעת מעט מאוד משחקים באמת ברמה שכיף לבחון אותם.
אז אני לא לואיס קרול. אני לא מתמטיקאי או פילוסוף גדול. אני בסך הכל מבצע פה רפרנס. אבל זה מייצג נאמנה את מה שאני עושה פה. צניחה למחילת הארנב. בוחן את העולם שבמוח שלי.

שינוי שני הוא שהתחלתי להשתמש בו בקלפי טרוט. שמעתי שיש פסיכולוגים שמשתמשים בהם כדי להוציא ממטופלים מה מפריע להם. רעיון חכם. אימצתי לעצמי קצת. קיבצתי מספר קלפים שאני הזדהיתי אליהם וכשהם מתחברים אני מכניס אותם.
פה למשל השתמשתי במרכבה כי היא מסמלת מאבק למודעות עצמית שלפעמים מצליח ופעמים רבות נכשל.
לדוגמה כשאני כותב מה אני מחפש מהבחורה ומבין את הסיבות לזה.
רואים? כיף ^^



כעת ניגש לאימון של היום.
היום ראיתי שלוש דוגמאות מצוינות לכך שאומנויות מודרניות מאוד חלשות ביחס לקלאסיות.
האימון התחיל ברנדורי מול שני יריבים. עבודה מול מספר אויבים היא משהו שעשוי ומניסיוני קורה הרבה ברחוב. זו עבודה שונה. אתה צריך לפתח מודעות גבוה לעולם מסביבך ולדעת לנוע טוב מאוד בין מספר אויבים. אסור להתמקד בטכניקה אחת.
בזירה אין לך את זה כמובן. אתה עובד מול אויב אחד ולא יכולים להפתיע אותך מסביבך.
זה המשיך באימון קראטה בעבודה עם סכינים. גם משהו שבאומנויות זירה אין. אני ראיתי גם שלקראטה-קה שהתמודדתי איתו היו קשים להתמודד עם זה. הוא עבד מאוד על קווים ישרים.
אני כבר לא בטוח אם זאת בעיה שלו ספציפית בטכניקה או כוללת להמון קראטה-קה. הוא ברמה גבוה בקראטה. חגורה שחורה ומאוד מנוסה. אני לא מבין אז למה הוא עובד כך. ייתכן שאייקידו מציע פתרון יותר טוב מול נשק?
הרבה פעמים באייקידו מתייחסים לעבודה מול נשק ועובדים מולה. הגיוני, אייקידו היא אומנות שמקורה מעבודת טאי ג'יטסו מול נשקים (מול סמוראי חמוש). זאת עבודה לא קלה בכלל. היום למשל עבדנו מול חרב. בגלל הטווח הארוך של החרב והטווח הקצר של האייקידו-קה הוא צריך לעבוד מאוד על טיימינג. טיימינג דורש קריאה ותגובה מהירה של היריב. זה דורש תודעה ריקה לחלוטין שמתמקדת רק בהווה. זה קשה לי לאחרונה כי המוח שלי מפוזר. שיר טוב ששמעתי, הבחורה, הבחורה מהטינדר, הנער?! ובום אתה מקבל בראש.
לבסוף קאטות. תירגמנו מספר קאטות בצורה עצמאית. אני ובן זוג עבדנו על פינאן סאנדן. מה שמעניין בקאטות קראטה ובפיננים במיוחד הוא שהעבודה מתחילה מעמידת רחוב שגרתית והתגובה פשוטה ומהירה למצב בו אתה מופתע. עוד עבודה שלא נמצאת בקרבות זירה.
אתה לא מופתע בזירה. אתה לא צריך תגובה רפלקסיבית פשוטה. בקראטה אתה כן צריך ואתה רואה את זה המון בקאטות. בפינאן סאנדן במיוחד. יש חלק של חסימות מאוד פשוטות ומאוד מתאימות לעבודת רחוב.

ניקח גם את האימון שלי מהסופ"ש בו לימדתי את אחי.
מישהו אמר לי פעם שאייקידו לא מתאים לצעירים כי הוא דורש סבלנות רבה. יש בזה אמת מסוימת. צריך אופי מסוים כדי ללמוד אייקידו. אני אבל מחייב את אחי ללמוד ולכן הוא לומד. והוא לומד לא רע.
זה מעניין לראות מקרוב את הצעדים הראשונים של תלמיד.
כפי שכתבתי, טאי סאבאקי עובד המון על תיאום של הגוף. ברמה שלי אני רואה את זה במיוחד. תיאום של הנשימה, האגן, הרגליים והידיים לרמה מקסימלית. אבל אני נזכר מהעבודה של אחי שזה חזק מאוד אצל מתחילים. מתחילים בדר"כ לא מבינים שום דבר של תיאום של הגוף. היד, הגוף והרגליים פועלים בצורה עצמאית לחלוטין זה ביחס לזה. זה חלש מאוד.
מעניין לראות אותו מתקשה לבצע תנועות בסיסיות מאוד בגלל זה ולבצע טכניקות טוב. הוא ילמד אני מניח.
עוד משהו מעניין הוא הפחד מכאב. אתה מאבד אותו אחרי זמן מה. הוא מחליש אותך מאוד. כשאתה פוחד אתה לא מסוגל להתקרב למתקיף. אתה חזק ביותר כשאתה נמצא ליד מתקיף בנקודות שהוא לא מסוגל לתקוף אותך או לשחרר התקפה חזקה. משם יש לך נקודות טובות לטכניקות והתאכזרות. מפחד אנשים נעים אחורה כשתוקפים אותם מה שמחמיר את המצב שלהם.
זה מעניין האינסטינקט הזה. הוא כל כך גרוע וכל כך מושרש בנו. אומן לחימה טוב מתנתק מכל הפחדים, השאיפות והאגו.
באומנויות לחימה יש אימרה: "הקרב הכי קשה שלנו הוא עם האגו שלנו". הוא באמת יריב חזק.

נסיים עם המפלצת שבתוכי. חלמתי חלום הלילה. הייתי נזיר שאולין מבוגר ומנוסה מאוד. אומן לחימה מושלם. התנתקתי מהמפלצת בתוכי שגורמת לי לאבד שליטה ולפגוע באנשים בהתלהבות של הרגע. תפס אותי מישהו עם האגודל והזרת על שתי הרקות בראש ואמר לי שהוא הולך להוציא ממני את החיה שוב. שנינו ידענו שעם הידע שלי במידה ואפסיק לרסן את עצמי אני אהיה נורא.
תפסתי את ידו, הכנסתי לו אגרוף בכבד עם היד השנייה והתחלנו ללכת מכות. הוא באמת שחרר ממני בהדרגה את כל הכעס שלי.
זה מפחיד אותי כי אני יודע שאני לפעמים מאבד שליטה ופוגע במתאמנים איתי.
היום כשהפלתי חגורה לבנה לרצפה גרפתי את הפנים שלו מטה. הייתי רגוע ורך אבל זה היה יכול להסתיים בטרגדיה.
בקראטה דחפתי ברכייה למישהו לפיקה של הרגל ונתתי לו אגרוף לשיניים.
בלהב הרגע.
אני חייב לרסן את עצמי יותר. אבל זה חלק ממני. וזה חלק עם המון כיף ואדרנלין. קשה להתנתק ממנו.

אז זה היום ^^
לילה טוב פיפול.

יום ראשון, 7 בספטמבר 2014

האישה הלא קיימת שלי

בואו נשתעשע. נגדיר את אותה אישה שרודפת את חלומותיי.
קודם כל היא חכמה. מאוד חכמה. יותר משהיא נחמדה, טובה, נדיבה או מה שזה לא יהיה שאחרים מחפשים. היא חכמה. אני אצא עם ליידי אדולף היטלר אם היא חכמה מאוד (טוב זה קצת הגזמה).
היא לא מתעניינת במה שאני מתעניין. תהיה לה יותר אוריינטציה אומנותית (סרטים, ספרות טובה, מוזיקה והצגות) אבל התחום בו היא תעורר אותי יהיה פילוסופיה. היא תהיה חדה במיוחד בתחום. מתמטיקה מופשטת, פילוסופיה של הכרה וכו.
היא תהיה דעתנית. כמוני. נתווכח המון על הנושאים האלו. זה יהיה כיף. פמניסטית רדיקאלית, דעות פוחיטיות חזקות, אולי אפילו אהבה ציונית למדינה מהסוג שאתה רואה היום רק אצל הגלותיים שעולים ארצה אבל לא עיוורות עיקשת לצרות פה.
אני אפול המון לבורות פמניסטיים כי אני לא טוב לידם. היא תיתן לי על זה בראש, לא תדבר איתי לאיזה יומיים ואז אני אתנצל ואתקן את הפלאטה.
כמובן שלא אהיה קל עליה. אנגח את הפמניסטיות שלה עד הסוף עם שאלות ודעות מנוגדות.
רק כי כל כך כיף לי להתדיין איתה.

אבל היא לא תהיה לבקנית זבת חוטם מסריחה מצפון תל אביב. כמו שאני לא זב חוטם. היא תאהב את ההומור השחור והרדוד שלי. גם היא תאמין שאין מקום לצנזורה בביקורת ובהומור.
אני אהנה לגרום לה לצחוק. לפעמים היא תצחק על משהו נורא שעשיתי ואני לא מודה בו ואני אחייך חיוך שובב ואסכים שזה באמת היה נורא.
היא תהיה ממש חדה בהומור. כמו סכין.
אבל היא תצחק יותר ממה שאני אומר. ככה אני אוהב את זה. נספר לחברים שלנו בדיחות פרטיות שלנו וסיפורים מצחיקים והם לא יבינו מה עובר עלינו ואיך חשבנו שזה מצחיק ואפילו קצת יגעלו מאיתנו.
הבדל קל יהיה זה: היא לא תשתמש בציניות כהתגוננות מפני אנשים כמוני.

היא תהיה משוגעת ופגועה. כמוני. דפוקה לחלוטין כמוני. היא תשנא אנשים כמוני.
כשנהיה אצלי בבית נדבר על כמה שהמלצר היה מעצבן, כמה האנשים מסביבנו היו רועשים.
לפעמים כשאכיר איזה חבר שלה או מכר היא תזהה את המבט שלי ותצחק כשהיא מבינה מיד שאני לא מחבב אותו ותסמס לי מאחורי השולחן "תהיה נחמד" ואז כשנעזוב אותו ואמתין למרחק נאה ממנו אתחיל לשפוך את הסיבות למה הוא דוש מקלחת מכאיב.
אבל היא תרסן אותי יותר. תדאג שאני לא אבודד את עצמי מאנשים כמו שאני נוהג. רק כדי שיהיה לנו על מי להסתמך בזמנים לא טובים.
כמובן שתשנא אותם כמוני. תרצה לרסס אותם בדאבל יו די ארבעים אבל ברגע שאנחנו בדירה המסריחה שלי עם אוכל טוב שאני הכנתי ופרק של סדרה לאנשים עילאיים ומתנשאים שכמונו, כשתספר לי מה מפריע לה הצרות שלה יחלפו. הדירה שלי, הזוגיות הזאת, תהיה הבריחה שלנו מהעולם.
לפעמים אראה אותה במהלך היום, בעבודה, מתוסכלת ואבין מיד שהיא צריכה כתף. היא תהיה מבולבלת מכל הלחץ הזה על הכתפיים שלה והחרא שנזרק עליה ואהיה שם. אעשה משהו מצחיק במיוחד אבל קצת רומנטי שירגיע אותה.

היא תאהב אוכל טוב כמוני. היא לא תדע לבשל. ככה אני רואה אותה. היא תבין ביין ובאוכל.
נהיה זוג נהנתנים במסעדה יוקרתית. אצפה בה קצת עייף מהיין מפרקת את המנה שלה לחתיכות ומחפשת עוד כיף להוציא ממנה. משהו חדש לטעום בה או לראות בצורה אחרת.
היא גם תאהב בירות. תשתה אותן כמו מים.

אני לא רוצה שיהיה לה את הטעם שלי במוזיקה. טוב, אולי קצת. שתאהב רוק אבל גם דברים חדשים שיפתחו לי אופקים. להקות אינדי, גז, זמרים מעניינים.
שיהיה לה חשוב ליריקה כמו שלי חשוב.

לא תיארתי את המראה שלה. אני גרוע בזה. הטבע יודע לבדו ליצור נשים יפות. אנסה למרות שאיני מבטיח הצלחה.
יהיה לה מבטא איטלקי או צרפתי. צרפתי. שכיף לשמוע. כשהיא מדברת על אוכל.
גם רוסי יהיה מגניב.
שיער גינגי או חום. עיניים כחולות.
חזה גדול אבל מוצק. אני בחור של ציצים.
תחת מוצק.
המבנה אבל של האגן שמחבר את הכל עושה את האישה. פה קשה לתאר אותה. אני רק יודע שזה צריל להיות קימור מושלם.

מה שעושה את הכל למושלם הוא האווירה.
אכיר אותה באיזה קונצרט קלאסי במצדה.
הבחורה היפה היחידה שם לבחור הצעיר היחיד שם. דייט ראשון יהיה כמו שאני רוצה שהוא יראה. בלי מסכות, בלי עידון. רומנטיזציה עד הסוף.
מסעדה טובה ביפו. עם אווירת רחוב כזאת פשוטה אבל אוכל ומוזיקה מעולים.
היא תתלבש בשמלה שחורה שמשאירה מקום לדמיון הפרוע ולא כי היא צנוע. פשוט מציגה את הגוף הנשי בתחכום רב. כמו אישה מסוגננת.
אני בתור נכה בגדים אלבש כנראה גינס, חולצה לבנה יפה שיש לי ומעיל מוזנח עליו.
נטייל ברחוב בין חנות של נפח זכוכית מרוסיה לצייר קריקטורות, ננשום את האווירה הבוהמית הפוצית שלנו ונצחק על השואה. נגיע לחוף הים.
היא כבר תוריד את העקבים הכואבים בשלב הזה. כנראה שאני אחזיק אותם. נטייל על החול הקר לבד. הוא לא יהיה מזוהם כי זה חלום ולכן הכל פה מושלם. ניכנס לים ונעמוד שם. נהנה מהריח, מרחש הגלים המסודר כמו מטרונום והמרגיע כל כך, מלהחזיק זה לזה את היד, מהטעם המלוח.
ולא אזכר בבולגריה או בויטושה כמו שקרה לי כל כך הרבה פעמים כשנשמתי את הים בעבר. אני פשוט כל כך אהנה פה. מהרגע.
נעלה על המדרכה אחרי שהבנו כמה מדהים היה ושזה צריך להסתיים פה. נביט בשעון של יפו. אזמין לה מונית. אני ניגש לנשק לה את המצח לפני שהיא נכנסת אליה. היא לא מבינה מאיפה זה הגיע, נכנסת ונוסעת.
אני עומד שם וחושב על הדבר המדהים שקרה אבל כמה אידיוט הייתי שנישקתי לה את המצח אבל זה היה משהו שרציתי לעשות כך כך הרבה זמן.
הולך ברגל הביתה.

ומשם נמשיך לדייט שני ושלישי. לנשיקה ראשונה ולסקס ראשון.
בהדרגה ניכנס לזוגיות חזקה. נצחק הרבה, נדבר על בולשיט יומיומי ונהיה זוג רדוד ופשוט. אפחד לדבר איתה בשלב זה על הכל. אחלוק איתה חלק מהחרא בחיים שלי אבל לא הכל. נסתנכרן מאוד.
אז באיזה חצי שנה לקשר אני אתחרפן ואחפש להרחיק אותה ממני. כי אני משוגע ככה.
ניסע לאיזה צימר סופר רומנטי וסופר יקר. אומר לה משהו מפגר שאני לא אמור לומר שיפגע לה הרגשות. ניתווכח המון. היא תבין שלצאת איתי הייתה טעות.
נסיים את הצימר מוקדם משרצינו.
נחזור לתל אביב. לא נדבר כשבוע.
אכתוב לה באס אמ אס שאני מתנצל. היא לא תענה.
אבוא לבית שלה. היא תיכעס עלי. אני ארכין את ראשי
"מה אתה רוצה בדיוק?"
"אני..." ואומר את הדבר הזה.
הדבר הזה שאני כל כך מפחד לומר לאנשים בפנים.
הדבר הזה שמעולם לא אמרתי לאנשים בפנים.
הנשק האולטימטיבי. הדבר הכי קשה בעולם.
"אני אוהב אותך"
כל כך קשה לביטוי. יותר קשה מלהציע בפעם הראשונה בחייך למישהי לצאת איתך. לדעת שזה בדיוק מה שרצית כל חייך וזה סוף סוף בידך. לשמוח שהיא יודעת את זה.
כך הריב יסתיים. היא תבין שהתרחקתי כי פחדתי להודות בפניה שאני אוהב אותה באמת.
נתקרב יותר מאי פעם. יותר משאני קרוב למשפחה שלי. היא תדע אותי כמו שאף אחת ואף אחד אחר לא ידעה וידע.
ובפעם אחרת, מספר חודשים לאחר מכן, אבוא לביתה שיכור לחלוטין. שפוך. אחרי שאבא שלי עשה משהו מטומטם לחלוטין או שאני הגבתי למשהו מטומטם לחלוטין שהוא עשה.
אעשה משהו שלא חלמתי שאעשה עם מישהו... אדבר על זה איתה.
אחלוק איתה הכל. אראה חלש בפניה.
אעשה משהו נוסף שלא עשיתי מאז שהייתי ילד. אבכה בפני מישהו אחר. כי אנחנו זה משהו אחר. היא תהיה משהו אחר בשבילי.
ונתחבק. וזה יהיה מושלם.

אסיים את הצבא וניסע לאפריקה להתנדבות בגידול גורי חתוליים. כמו שתמיד רציתי.
כשנחזור ארצה נשכיר דירה בתל אביב למספר חודשים. הרגעים הטובים בחיי.
אז אני אעשה איתה את הוויכוח. אומר לה שאני רוצה לעבור לגרמניה ושלא טוב לי בארץ. היא לא תקבל את זה. היא תתווכח איתי. לבסוף תבוא איתי באופן זמני. ואז באופן קבוע.
נהיה זוג אוהב בחול.

היא תתעניין במה שאני לומד באייקידו. היא כנראה למדה משהו אחר. קראטה או משהו בסגנון. היא תלמד ממני את האומנות ובסוף תגיע לרמה שלי. נבצע רנדורי פעמים רבות.

אז זאת הבחורה שאני מחפש.
אם מישהו מכיר אשמח לשלוח לו את הטלפון שלי.
הלוואי שאכיר אותה במציאות או לפחות דומה לה.

יום שבת, 6 בספטמבר 2014

אהבה אפלטונית

ואז יש את ההוא. הנער. ההגדרה לאהבה אפלטונית. אנשים טועים להשתמש במונח כאהבה לא מינית אבל זה לא נכון. מסופר על אלקיביאדס שחשק במורו סוקרטס. מינית כמובן. ואותו סוקרטס אהב את יופיו של הנער הצעיר. אבל הם לא שכבו למרות כל נסיונותיו של אקליביאדס להביא לכך. סוקרטס ניסה לתעל את התשוקה המינית לאפיקים חדשים של שיחה פילוסופית. בן שיח שאתה מדבר איתו באותה אהבה ותשוקה של סקס בוער. אנשים רגילים לא יבינו את זה אבל אני חוויתי את זה. היה לי נער.

הדרכתי אותו בעבר בתנועת נוער. הוא התבגר כעת והשתנה.
אני זוכר פעם כשדיברנו בבית הספר, תקופה נהדרת.
כל אחד מאיתנו גילה שושנה בביצה הזאת. דיברנו במשך שעות על הכל. סוף סוף מישהו לחלוק איתו רעיונות גדולים, להתפלפל. באמצע היום נתקלנו זה בזה במקום שחשבנו שלא נפעיל בו את המוח וביזבזנו שעות על שיחה.  לבזבז? נהנינו.
רקדנו. המוחות שלנו התעלו על הצרות הרגילות והסתחררו יחד. כאילו הם התנשקו, עשו סקס, אבל בלי מגע מיני. אפלטוני.
הוא הביא אותי למבוכה פילוסופית. כמו שאני אוהב. אני הצגתי לו צורות חשיבה חדשות. היה מדהים.
הנער כבר מבוגר. הוא עדיין שימר על יופיו ושכלו החד. עוד מעט מתגייס לצבא.
לפני כחודש דיברנו והוא אמר לי שהוא הומוסקסואל.
ייתכן ונמשך אלי. זה נראה כך.
קשה להגדיר את מה שיש לנו כחברות. זה יותר מזה. זה תיאום והבנה.
אבל לא נוכל להיכנס לקשר מיני. אני לא נמשך אליו.
המחשבה רצה בנושא מספר פעמים. אולי פעם אחת רק כדי לתת לו מה שהוא רוצה.
אני נגעל מזה אבל.
בעולם אחר, מימד אחר, אני והוא בזוגיות. אולי הוא אישה, אולי אני נמשך אליו.
אני כנראה האקטיבי. כך זה הגיוני.
אבל בעולם שלנו?
אני מחד מאשים את עצמי שאני מפחד להתנסות. רק לשם החוויה. ומנגד אני מבין את זה. זה חא יקרה. זה פשוט לא הגיוני.
אבל לפחות אני מסוגל להנות מדבר אחד.
טעמתי אהבה אפלטונית. ויש בה דברים נפלאים.

ואם אקח את הנער כבחורה, לא אצליח לראות בה את אותה אהבה אפלטונית. אולי היא תהיה מסוגלת לראות אותה אבל לא הגענו לתחכום כזה של שיחה.
אני מבין את המשמעות של תיאום בלי משיכה מינית. יש בזה אשמה וכאב אבל חיבה רבה. כך לפחות זה הגיע אצלי.

ההמלכה

איך מלך חדש מומלך?
בחגיגה. משתה גדול נערך לכבודו.
נימפות יפות מבשלות עבורו ארוחת מלכים ומוזגות לכוסו יין.
כולם מתיישבים סביב השולחן, רעבים ללחם שהוא נותן להם ולפקודות שלו.
אני מחזיק בחלה כמו שאטלס מחזיק בעולם. שולט בכל ביד רמה.
פורס אותה ומחלק לכל יושבי השולחן בציפייה.

צוחקים ומתבדחים. מנסים למתק את אוזניי מהפחד שאגזור עליהם גזרה מרה כמו שעשיתי לקודמי לתפקיד.
כמו שעשיתי לאבי.
כי החגיגה הגדולה של ההמלכה רק מסתירה את הסיפור הטרגי מאחורי הקלעים.
סיפור של בגידות, פוליטיקה ומשחקי שליטה.
בעוד אני לוגם מכוס היין ומחייך לעבר אחותי, נשלח עבדי העמלקי אל עבר הלביא. זה נלחם בהר גלבע כגיבור. אויבינו דבקו בו וניצחו אותו. ולא פלא, האלים זנחו אותו ואנחנו בגדנו בו.
והוא נפל על חרבו, גוסס והאויבים מצרים עליו, עומדים לכלותו. אז אני בא, או יותר נכון משרתי. וכל שיש לארי לעשות כעת, שגזזו את רעמתו, הוא להתחנן להיהרג מחרבי פן יבואו הערלים ויתעללו ויהרגו אותו.
שם הונחה גופתו, אחרי שעזבנו אותה. הם באו והתעללו בכלי שאיבד את נשמתו. כרתו את ראשו והפשיטו אותו מכליו. כעת נותרה ממנו רק גופה רקובה, מבותרת, עירומה.
לקחו את הנזר מראשו והניחו אותו על ראשי.
איני חש רחמים עליו. איני מתחרט על שעשיתי. כל שאני עושה זה לוגם כוס יין ונהנה מהמצב.


ניצלתי מקום של חולשה. אחיי צעירים מלדרוש את המלכות, אחותי אינה ראויה לה, אבי עסוק היה במאבקיו ואימי ממוטתת. כך זכיתי בכתר.
כעת אני שולט במשפחה. אני הדוקטור.
אני מבצע את ההחלטות.
הם מחפשים את אישורי, את העזרה שלי, את התמיכה שלי.
אני יוצר קשר עם הבריתות שלנו ובוחר מה לעשות איתם.
אני מוטרד מענייני הכספים והפוליטיקה.
הכל שלי כעת.
אני אב המשפחה.

מה זה הרצון הלא מוסבר הזה של גברים לשלוט? להחזיק בהכל?
אולי אני לא מתאים לשלוט?
אולי אביא את המשפחה לחורבן?
בשליטה יש אחריות גדולה ובכל זאת היא נחשקת כל כך.

יום שישי, 5 בספטמבר 2014

10,787

10,787 שקלים חדשים.
10,787 שקלים ב10 חודשים בצבא.
 שלוש הכנסות כאלו ואני יכול לממן עם זה תואר בארץ. אני לא אצטרך. אני עובד על מלגה. אני לא מסוגל, אני לא אהיה חייל בודד ואצטרך לממן את זה מכספי עבודה והמענק הצבאי.
10,787. חצי מהחוב שלנו לבנק. אולי עדיף להיות חייב לצבא. חוב לצבא פחות מסוכן מחוב לבנק. לא מוכנים לקחת את הכסף הזה ממני. כבר אמרתי את זה. אשלם איתו את החוב לצבא. אם בכלל אצטרך.
אולי אני חייב יותר לפרויקט חיסכון מ-4,400 שקל מסריחים. בכל זאת, יש לי 10,787 שקל בחשבון. גנבתי יותר כסף. אבל לא הכל גנוב מהכסף הזה. חלק קיבלתי ביושר כחייל בודד.
אני שונא כסף.

אני כל כך הייתי צריך לסגור היום במקום להתכונן עכשיו לארוחת שישי.
לא לגלות את הכסף הזה, לא להתחיל להזיז את החרא עם החייל בודד ולהטריד את המוח שלי, לא להשתכר אתמול, לא לעודד את אמא שלי, לא ללכת לסבא וסבתא שלי, לא לדבר עם אבא שלי בערב, לא לשלוח לו את המכתב.
פשוט להנות עם הבחורה בחמישי-שישי, להתאמן בשישי-שבת ולקרוא ולסיים את הספר שלי.
אבל מה הטעם בזה? ככה אתה נתקע במקום ולא זז. לזוז זה לא נעים. זה חרא. אני לא רוצה. אבל כפי שציטטתי את מקיאוולי אומר:
"אין דרך להימנע ממלחמה; ניתן רק לדחות אותה לתועלתם של האחרים."
עוד יבוא הזמן בו אהיה רגוע. כעת אני צריך לצאת למלחמה שלי.

המכתב

היי אבא,
יש לי ביקורת והרבה ממנה אבל זאת לא הסיבה שאני מתעלם ממך.
אם כן, מה הסיבה? סיבה מעולה אחת היא שפשוט אין לי כוח להשקיע בקשר הזה. אני מתאמן, עובד, לומד, כותב, מנגן, מנסה לזיין ומשרת. בין לבין אני גם מנסה לדאוג שלאיתמר ואסף תהיה מסגרת. מה לעשות, ילדים צריכים מסגרת כדי שלא יתפרקו.
אפשר לומר שזה פשוט כי אין לי זמן אליך. יש המון על הראש שלי. אז גם להתקשר לחו"ל?

אבל זה לא רק זה כמובן. חלק מזה הוא העובדה שאני לא סובל דיבורי חרטא. אני לעומת אחותי ושני אחיי לא מסוגל לזיין את המוח על כלום בסופ"ש כך כדי לסמן על כך וי.
איך שאני רואה את זה, אתה לא דמות אב בשבילם. אתה לא מחנך אותם, לא מייעץ להם, לא משחק איתם. אתה קרוב אליהם ולכן הם עדיין מנסים לשמור על הדופק של מערכת היחסים ביניכם אבל אתה לא מה שייצגת עבורם.
אני לא מסוגל לדבר איתך בצורה יומיומית כשאנחנו עומדים על גבעה של חרא שלאף אחד מאיתנו לא נעים לדבר עליה. ואני לא צריך לדבר איתך על אותו הר של חרא. תאמין לי, הסתכלתי עליו מקרוב. כל זווית.

ואולי יש סיבה שלישית נוראית מאוד. אולי אני רוצה לדמיין אותך שיכור וממורמר בבית שלך, מדוכא על מה שעשית. באמת מדוכא. באמת מתחרט. לא הולך לצימר בהרים עם איזו זונה. לגרום לך להרגיש כמו שגרמת לי להרגיש.
את חושת הבילבול. אובדן האבא של אחיי הקטנים לא תוכל להרגיש אבל אולי תחוש את תחושת הבגידה שלי וממנה תנסה לעשות את מה שאני עשיתי. תחשוב טוב טוב, על הילדות שלך, על החינוך מבית סבתא, על שני המשברים שהובלת אליהם במודע אותנו ועל הבגידה באישה שאהבת או שאף פעם לא אהבת. וכשאתה מסתכל על כל אלה תעשה בדיוק מה שאני עשיתי כשהסתכלתי אחורה:
תחפש טיפול. למזלי אני לא הובלתי לנזק עדיין אבל אני רואה מה עברתי ומסיק שאין סיכוי שאצא בריא פסיכולוגית מזה, שאין לזה השלכות. ואני רואה את חלקן.
נהייתי מאוד רפלקטיבי לאחרונה.
אתה לא שונה ממני, אולי יותר גרוע. הסימנים להרס עצמי ושקרים ברורים אצלך. אני רואה איך סבתא מתנהגת ומבין שאי אפשר לצאת ממנה שפוי.

אולי זה ינחם אותך אם ארגיע אותך ואכתוב שאני צריך פשוט זמן לחשוב אבל אכתוב משהו אחר: לא ארגיש בטוח לדבר איתך עד שאדע שנקטתה אמצעים לטפל בך ובנזק שעשית. ממש לא מעניין אותי החרטה שלך או בקשת הסליחה. מה שמעניין אותי זה לדעת שאני יכול לבטוח בך, לדבר איתך וזה כי טיפלת בבעיות. וזאת חרטה אמיתית. ולא משנה כמה תספר לי שאתה לא יכול כי אתה שולח את כל הכסף לנו וכו' וכו', אם נהיה כנים, אתה אדם חכם שמסוגל לעשות הרבה. אני מצפה ממך לדעת לעשות את מה שאני מבקש ממך: לחפש ייעוץ פסיכולוגי, לתקן את הנזק הכלכלי ולדאוג שלילדים יהיה אבא (או שתחזור ארצה או שיראו אותך יותר).

זה אירוני אבל הסיבה שלא אמרתי לך את כל זה בטלפון היא שפחדתי. שלא תשלם כסף, שלא תדבר איתי, שתפגע בי. ראיתי שהתעלמת מ*מצונזר* כשהיא לא הייתה נוחה לך.
אבל זה היה שרשרת שהובילה לבסוף לכך שאני אתעלם ממך.
תיקח את דבריי לאן שתרצה מכאן.
*מצונזר*